"הקשיבו לילדיכם", כך מייעץ כל מומחה להורות ונותן גם טכניקות איך להקשיב טוב יותר.
אבל מהו בדיוק הדבר לו אנו מקשיבים?
חכמינו זכרונם לברכה מלמדים שהקדוש ברוך הוא "הסתכל בתורה וברא את העולם." אני מאמין שאם האלוקים השתמש בתורה כהנחיות לבריאת העולם, ללא ספק הוא עשה כך גם כשהוא ברא את הילדים שלי. הוא נטע בתוך כל אחד מהם הנחיה אלוקית שמדריכה את התפתחותם ואת חייהם מרגע הלידה ואילך.
הנחיה זו, לא זו בלבד שהיא מנחה את גורלם, אלא גם את התפתחותם לקראת הגורל, החל בדברים פשוטים כמו הזמן הטוב ביותר להתחיל ללכת או ללמוד לדבר או לקרוא.
הנחיה זו מכילה את הפוטנציאל והכישרונות שלהם שעדיין לא נתגלו, את נטיותיהם ואת הדברים שאינם אוהבים. האם הם יהיו מדענים או מוזיקאים? אנשי עסקים או רופאים? האם הם ממוקדים בשכל או ברגש? האם הם נוטים יותר לתחום הפיזי או לתחום הרוחני? האם הם חולמים וחושבים, פילוסופים ומיסטיקנים, או שמא הם נגרים ופיזיקאים, וטרינרים ואיכרים? האם הם מהירי תפיסה ופיקחים או זהירים ומתחשבים? האם הם חיים בצורה אגרסיבית ומוחצנת או בצורה פסיבית ואינטואיטיבית?
אתם רואים, ה' זקוק לכולנו והוא ברא כל אחד ואחת מאתנו למלא תפקיד ייחודי בדרך ייחודית. לכל אחד מאתנו יש תכלית וגורל ייחודיים משלו. בלתי חוזרים על עצמם. בלעדיים.
בעת לידתנו ידועה תכלית זו וניתן לנו – כפוטנציאל – כל הדרוש לנו כדי להגשים אותה.
תארו לכם שאנו כהורים יכולנו להציץ אל הגורל הזה, אל הפוטנציאל הזה, אל תזמון ההתנסויות שיתאימו לעצמיותם הפנימית של ילדינו, להנחיות הפנימיות שלהם, לשעון הפנימי שלהם.
תארו לכם שהיינו מאמינים שבתוך ילדינו קיים כל מה שעלינו לדעת באשר לדרך הטובה ביותר לגדל אותם, להדריך אותם, לתמוך בהם כשהם מתפתחים ומתבגרים, כשהם גדלים לעבר תכליתם הייחודית.
מה היה נדרש מאתנו אז?
להקשיב.
הבעיה הניצבת לפנינו היא שלא אנו ולא ילדינו מודעים להנחיה האלוקית הזו, לפחות ברמה המודעת. היא משפיעה על ילדינו בכל רגע של חייהם, מדריכה את מחשבותיהם, את רגשותיהם, את רצונותיהם, את נטיותיהם ואפילו את הבעיות והמכשולים והמוגבלויות העומדים בפניהם. אבל לא אנו ולא הם לא מסוגלים לשמוע או לראות או אפילו להרגיש בהם.
אלא אם כן נלמד להקשיב.
מה שמסבך את הבעיה עוד יותר היא העובדה שלילדינו אין היכולת לבטא את ההנחיות הפנימיות שלהם בצורה מובנת. תודעתם עדיין לא מספיק מפותחת, אוצר המילים שלהם מוגבל וההתנסות או היכולת הקוגניטיבית שלהם מוגבלים עוד יותר מבחינת יכולתם להודיע לנו מה קורה להם: הדחפים והרצונות, השמחות והתסכולים. הם לא יכולים להבין יותר מאתנו את הדחפים התת-קרקעיים הללו ואת ההנחיות שמבטאים הדחפים הללו.
ולכן עלינו לעזור להם.
דרך הקשבה.
והחשוב ביותר, דרך אמונה.
דרך כך שנאמין להם שבמה שהם אומרים ועושים שזורה אמת – אמת שמתבטאת בעיניהם ובמתח שסביב פיותיהם – אמת שהם ואנחנו זקוקים לשמוע.
דרך כך שננסה לפענח ולפרש את המשמעות העמוקה יותר של מה שנראה בתחילה כשטויות או כאגואיזם, כהתנגדות או כהתרגשות יתר, אבל במקום זאת עשוי להיות דרכם של הילדים להביע, אם הם נמצאים על המסלול הנכון בחייהם או לא, אם שלב ההתפתחות שלהם מתאים לדרישות שנדרשות מהם.
עלינו לשמור על פתיחות באשר לשאלה, אם המסלול שאנו רוצים לתת לחייהם מצוי בהרמוניה עם המסלול אותו רוצה אלוקים שיהיה לחייהם, התגשמות ההנחיות הייחודיות שהוא נטע בתוכם.
שכן אין ספק שאנו כהורים לא רוצים לצאת חוצץ נגד תוכניתו של אלוקים. וגידול ילדינו להגשמת תפקידם הייחודי בדרכם הייחודית חשוב להבאת המשיח ולהשלמת העולם הזה או ליצירת משכן לאלוקים כאן עלי אדמות ממש כמו כל פעילות אחרת שאנו עשויים ליזום למענו של היושב במרומים.
אבל קל יותר לומר מאשר לעשות.
לכל אחד ואחת מאתנו יש ציפיות מילדינו, חזון של העתיד שהיינו רוצים עבורם. טמונה בכל אחד מאתנו היסטוריית הדרך בה גודלנו וחונכנו בעצמנו – היסטוריה המשפיעה על האופן בו אנו מגדלים את ילדינו, בין שאנו בוחרים לשכפל את מה שלמדנו מהורינו או לדחות את דרך חינוכם. כל אחד מאתנו יש לו חיים בלתי מלאים משלנו שאותם אנו משליכים על ילדינו, ציפייה שהם יהיו מה שאנחנו לא היינו או יותר ממי שהננו. וכל אחד מן הדברים הללו עשוי להיות טוב או לא טוב, תלוי באופן בו הם תואמים את ההנחיות האלוקיות המוטבעות בילדינו או מתנגשים עמן.
לכן, להקשיב משמעו לעצור רבים מן הדברים הללו אם לא את כולם. פירושו לשמור על פתיחות למה שקיים במקום למה שאנו רוצים להיות. ולהאמין שה"מה" שאנו – אם ירצה השם – נגלה, יהווה אבני דרך עבורנו במאמצינו לסייע לילדינו ולתמוך בהם במסע חייהם כפי שבראו אלוקים.
שוב, כל כך חשוב לזכור שלילדינו אין דרך לבטא את אבני הדרך הפנימיים שלהם באופן ישיר וברור. הם יכולים לעשות זאת רק דרך רמזים ומחוות, התפרצויות וביטוי אמנותי. חוכמתם הפנימית חבויה במטפורות, אף שהמטפורות הללו עשויות להיות פשוטות כמו תיאור אירועי היום בבית הספר או חלום שחלמו בלילה או הדרך בה הם מפרשים או מגיבים לדחייה מצד חבר. הן עשויות להיות חבויות בביישנותם או במוחצנותם, בנכונותם ללכת לשיעורי פסנתר אך לא לטפל בחיית המחמד המשפחתית.
הם מתקשרים עמנו כל הזמן, באלף דרכים. אילו רק היו לנו אוזניים לשמוע ועיניים לראות.
אבל אולי אנו זקוקים גם לידיים לראות, ואולי עלינו ללמוד להקשיב גם עם הבטן שלנו.
להקשיב לילד משמעו כל כך הרבה יותר מלשבת אתו אחרי בית הספר ולדון עמו באירועי היום שלו; כל כך הרבה יותר מאשר לעזור לו לפתור בעיה עם חבר או מורה.
להקשיב לאמת האלוקית פירושו לפתוח את כל חושינו כל הזמן כדי לשמוע מה ילדינו מנסים לומר.
כיצד הם מחזיקים את גופם? מה הם מציירים? איך הם יוצרים קשר עם חברים ואחים? איך הם מרגישים כשאתם נוגעים בהם? האם גופם מתקשח ונסוג או שהם נפתחים ומתמסרים אליכם?
האם אתם יכולים להקשיב עם הידיים שלכם? האם אתם יכולים להרגיש במתח ובעומס שבשרירים שלהם? מאיפה הוא בא? מפני מה הם מתגוננים או מפני מה הם מתוחים?
האם נוח להם להיות לבד או שהם מחפשים תשומת לב וחברותא? האם הם אוהבים לפרק דברים או שהם מעדיפים לקרוא או לצייר?
עם כל פעולה, מילה, תנוחת גוף ותגובה, הם מתקשרים אליכם את האמת האלוקית המצויה בתוכם. הם מגלים את תכליתם ואת גורלם. הם מקבלים את מה שמצוי בהרמוניה עם ההנחיות המצויות בתוכם ודוחים את מה שאינו בהתאמה עם הנחיות אלה. הם אומרים לכם ולעולם מי הם ומביטים לראות איך אתם והעולם יגיבו. הם מבקשים תמיכה ועידוד כאשר הם מחפשים את הגשמת גורלם ותכליתם הייחודיים. את המקום ואת הכוונה שלהם.
האם כולם חכמים וידעניים? כמובן שלו. לכן הם זקוקים לנו. ההנחיות שלהם חבויות, או לפחות, כפי שאומרים חז"ל, הן נשכחות ברגע הלידה.
וכך עלינו לעזור להם ולעצמנו לגלות ולזכור אותן. עלינו לעזור להם להפריד את המוץ מן הבר, שכן קיים מוץ לרוב.
מלאכתנו היא להביא לעזרתם את שכלנו ויכולתנו הקוגניטיבית המפותחת יותר, את הניסיון שלנו, את הצד המזוכך-יותר-מוסרית והרוחני יותר שלנו, את החוכמה היותר מפותחת שלנו ואת כל מה שלמדנו מן התורה והחסידות. וזאת, לא כדי לדכא אותם עם מה שאנחנו מאמינים שנכון עבורם, אלא כדי לגלות ולהגשים את מה שאלוקים מאמין שנכון להם – את מה שנכון עבורם ואת מה שנכון להם כאינדיבידואלים המגשימים את רצונו ואת משאלתו של אלוקים.
ואת זאת אפשר לעשות דרך הקשבה. דרך האמונה שבתוכם שוכנת אמת היודעת טוב יותר מאתנו מהי האמת עבורם; הנחיות שהוטבעו בהם כדי להדריך את למידתם ואת הניסיונות שהם עוברים, את התפתחותם הפיזית, השכלית, הרגשית והרוחנית בדרך ובזמן שיובילו אותם אל הגורל שהוא אך ורק שלהם.
ההנחיות בהן השתמש אלוקים כדי לברוא את העולם הכילו את מהלך ההיסטוריה המושלם – עבר, הווה ועתיד – שיוביל את כולנו, את אלה שבאו לפנינו ואת אלה שיבואו אחרינו, אל הגאולה הסופית עם ביאת המשיח וכל השלמות שתגיע עם ימות המשיח. כדי שזה יתממש באמת, הנחיות אלה טבועות בכל עץ וסלע, בכל אטום ומולקולה, בכל כוכב וכוכב לכת, בכל עלה נושר ואדוות מים. ובלי ספק, בכל ילד שאני מתברכים בו לאהבו ולטפחו, שכן הן מגשימות את חלקן הייחודי בתוכנית האלוקית שהם ואנחנו מהווים חלק ממנה.
הוסיפו תגובה