באחת מן הסדנאות שלנו דנו בחשיבותה של עבודת הצוות בתחום ההורות. אחת המשתתפות נתנה ביטוי לתסכול שלה בשאלה הבאה: "לי ולבעלי יש הרבה פעמים חילוקי דעות ביחס לחינוך בני העשרה שלנו. אם אני אומרת כן, הוא אומר לא. כשהוא רוצה לטפל במצב בצורה יפה, אני רוצה להיות קשוחה. ילדינו חשים בהבדל הזה ומסיתים אותנו אחד נגד השני. הם מבקשים רשות לעשות את מה שהם רוצים מן ההורה שייתן את התשובה הרצויה להם. מדוע איננו יכולים להיות כמו זוגות אחרים, שתמיד חושבים אותו הדבר?"

השבתי לה, "אם את ובעלך הייתם חושבים אותו הדבר, אז אחד מכם היה מיותר..."

אחד הדברים היפים בנישואין הוא שהם מאחדים שני אנשים שהם שונים כמעט בכל היבט פיזי, רגשי ושכלי. יתרה מזאת, הילד יכול להפיק את התועלת המרבית מחינוך בריא דווקא הודות לעובדה שכל הורה תורם בדרכו או בדרכה האינדיבידואליים.

אולם הורים שלא נהנים ממערכת יחסים בריאה, עשויים להיתפס למשחק של "השוטר הטוב והשוטר הרע". הם חושבים שהם ירוויחו את אהבתו ואת כבודו של הילד אם יהיו נחמדים יותר מן ההורה השני.

במציאות המצב שונה לחלוטין; שכן, בעוד ההורה ה"טוב יותר" עשוי לקבל יותר אהבה בטווח הקצר, הרי שבטווח הארוך הוא או היא יאבדו את הכבוד שרוחשים להם ילדיהם.

חילוקי דעות בין הורים יכולים להופיע מכמה סיבות. הורה אחד עשוי להיות יותר אסרטיבי מטבעו, ואילו השני יותר נינוח. לאחד עשויה להיות יותר סבלנות מלאחר. לחילופין, יתכן שהם פשוט מחקים את סגנונות ההורות של הוריהם שלהם.

אולם ההבדל הנפוץ ביותר, במיוחד כשמדובר במתבגרים, הוא מידת המעורבות הרגשית מצד ההורה. להורים שיש להם ילדים קטנים – לרוב קל יותר להפריד את רגשותיך כשאתה ניגש לטפל בהתנהגותו הקלוקלת של ילדך, בכך שאתה מזכיר לעצמך שהוא רק ילד. זה נעשה יותר קשה כשהילד מתבגר והופך לבן-עשרה. אחד ההורים עשוי להיכנס למצב "מלחמתי" במערכת היחסים שלו עם הילד המתבגר, ואילו השני עשוי לשמר מידת אובייקטיביות רבה יותר.

הצעתי לאישה שתנסח יחד עם בעלה את הגישה הבאה לנושא המשמעת: שניכם צריכים לדון בכל העניינים באופן פרטי, בארבע עיניים, ועליכם להגיע למסקנה ביחס למדיניות ששניכם תהיו מרוצים ממנה ושמחים להשתמש בה. אם אחד מכם לא שמח עם מדיניות ההורות שלו, אזי לא תהיה למדיניות זו העקביות הדרושה שמהווה יסוד חיוני למשמעת טובה. אם הכרחי, אתה עשוי לרצות להתייעץ עם אדם שלישי האמין עליך, על מנת למצוא גישה ששניכם תוכלו להסכים לה.

מרגע שביססתם את המדיניות הזאת, שבו יחד עם הנער או הנערה המתבגרים שלכם והסבירו את החוקים ששניכם כהורים עומדים ליישם. היו מאוד ברורים לגבי היותם של החוקים הללו בלתי נתונים למשא ומתן, ושבמקרה שיהיו שינויים שעשויים להיות מתאימים, אזי רק אתם, כהורים הפועלים יחד כצוות, תוכלו לשקול כל שינויים שעשויים להיות נחוצים.

אם אחד מכם נעשה מושפע רגשית ממה שהילד עשה, אזי מן הראוי יהיה להניח להורה האחר לטפל בסיטואציה, או להמתין עד שההורה הנסער יירגע. תוכל לומר לילדך כמה אתה נרגז ושאתה חושב שמוטב שלא תתמודד עכשיו עם המצב שנוצר. בכך גם תלמד את ילדך את השיעור החשוב, שגם אתה אנושי, ושלפעמים מוטב לחכות עד שהרגשות יירגעו כדי לעשות החלטה רציונלית ולפעול בצורה הגיונית.