"אני לא מבין", התלונן בפניי אב אחד, "מדוע בני בן ה-15 בכלל לא מדבר אתי ולא משתף אותי בדברים. בכל פעם שאני מוצא זמן לשבת אתו ולשאול מה קורה, אני מקבל ממנו תשובות כמו "כן", "לא" או "אה...". כיצד אוכל לפתח אתו מערכת יחסים משמעותית יותר של אב-ובן, בה הוא ירצה לשתף אותי בחוויותיו האישיות?"
אחד הצרכים האנושיים היותר חשובים הוא שאחרים יקשיבו לנו ויבינו אותנו. ככל שהאדם קרוב יותר, כן הצורך הזה גדול יותר. מתבגרים היוצאים ל"חברה רעה" ומפתחים בעיות התנהגות, מסוגלים מאוחר יותר לזהות את העובדה שהוריהם לא הקשיבו להם כאחד הגורמים הראשונים להידרדרותם.
במקרה שבו ילד לא מרגיש מספיק נוח לשתף את הוריו, יש לבדוק מדוע הילד מעדיף לוותר על הצורך החשוב הזה שהאנשים החשובים ביותר בחייו יקשיבו לו ויבינו אותו. עלינו לשאול את עצמנו, באיזו נקודה בחייו הפסיק ילדי להרגיש נוח לשתף אותנו בדברים, והחל לחפש אנשים אחרים שיוכל לשוחח אתם ולשתף אותם במה שעובר עליו?
להלן כמה קווים מנחים שנועדו לעזור לנו להיות להורים היודעים להקשיב בצורה אפקטיבית לילדיהם:
§ היה זמין. כאשר ילד מנסה לפתוח בשיחה עם אביו או אמו, אך ההורה ממשיך לקרוא בעיתון, לעבוד על המחשב או לשלוח סמס, הילד מקבל את המסר שהוא לא מספיק חשוב או ראוי בכדי שההורה יפסיק את מה שהוא עושה ויקשיב לו.
§ שים לב. קשר עין הוא הכרחי כדי שילד ירגיש שאתה באמת מתמקד במה שהוא אומר לך. נסח מחדש במילים שלך את מה שהילד אמר לך. זה יבטיח לו שאכן הקשבת והבנת את מה שהוא מנסה לומר.
§ אל תשפוט ואל תציע פתרונות. ישנם זמנים שבהם כל מה שילד רוצה זה שיקשיבו לו ויבינו אותו. אמירת דברים כמו "לא היית צריך לעשות ככה, זו הייתה טעות!" או "מה שאתה צריך לעשות עכשיו..." בכלל לא עוזרים בזמנים כאלה. מחובתך כהורה ללמד את ילדך להבדיל בין טוב לרע, אך הלקחים הללו צריכים להילמד בזמנים אחרים, מתאימים יותר – לא כשילדך פונה אליך ומחפש אצלך הבנה ואמפטיה.
§ שמור את הסודות שלהם. כהורים, עלינו לשאוף לבנות את אמונם של ילדינו ואת ביטחונם בנו. אם וכאשר ילדך משתף אותך בדבר כלשהו, אל תשתף אחרים במידע שהוא נתן לך. אם ילדך ירגיש שהוא (או היא) יכול לסמוך עליך ולתת בך אמון, הוא ימשיך לפנות אליך לקבלת תמיכה ועצה.
הוסיפו תגובה