הפעם ברצוני לדון באמנות של "הורות" לכיוון אחר, כלפי מעלה בתרשים הזרימה הבין-דורי, כלומר, לאופן שבו אנו מתייחסים להורינו.

אני מכיר משפחה אחת שהיא מבחינתי תמיד דוגמא ליחסים בין הדורות. חברי המשפחה הזו נעים בגילם בין 3 ל-98. כולם קרובים ומחבקים זה את זה באהבה ובדאגה. כשלמדתי להכירם טוב יותר, נוכחתי לראות שיש להם תכלית משותפת גבוהה יותר, המהווה את המפתח לאחדותם.

כולם הרעיפו אהבה, כבוד והוקרה על אב המשפחה, איש בשנות התשעים לחייו. הנכדים למדו זאת מהוריהם והנינים – מן הנכדים. לא עובר יום בלי שהם יעשו משהו עבור הסבא. שיחת טלפון, מתנה, ביקור או ציור מן הנינה בת ה-3, כולם עסוקים בנתינה, בלי לצפות לתמורה כלשהי.

בנקודה מסוימת באתי לבקר את האיש הקשיש, ששהה ביחידה לטיפול נמרץ. הוא היה מחובר למכונת הנשמה והרופאים נתנו לו עוד כמה שעות לחיות. הוא היה מוקף בנכדיו. בתו וחתנו היו בחוץ-לארץ באותו זמן. "סבא", לחש באוזנו נכדו בן ה-30, "אנא אל תלך מאתנו, הוריי בדרכם הנה, הם רוצים לראות אותך". בנקודה זו פקח האיש הזקן את עיניו, שהיה בהן ניצוץ קטן שהבהב וכאילו רמז ואמר, "כן, אני אחכה".

ביקרתי אותו שוב למחרת היום. להפתעתי ראיתי אותו יושב בכסא, ולידו בתו, חתנו ונכדיו. היה ברור שיש לו בשביל מה לחיות. שבוע לאחר מכן הוא שב לביתו.

אין דבר כזה הורים מושלמים. ההבדל בין אלה האוהבים את הוריהם ומכבדים אותם ואלה שתמיד מסבירים את הסיבות המוצדקות מדוע אינם אוהבים את הוריהם, תלוי בדבר שבו הם מתמקדים. יש אנשים המתמקדים בכל הטוב שהם קיבלו, ואילו אחרים – במה שהם מרגישים שהיו צריכים לקבל.

ילדיך ילמדו ממך במה להתמקד. כאשר סבתא אומרת שהיא מגיעה לביקור, האם אתה מתכנן יחד עמם כיצד להנעים עליה את שהייתה, או שנושא שיחתכם הוא לאיזה מתנות אפשר לצפות שהיא תיתן להם כשהיא תגיע?

ידיד שלי אמר פעם, "דאג לילדיך כי יום אחד הם יבחרו את בית האבות שלך". באופן אישי, אני מעדיף לנסח זאת כך: "כבד ואהב את הוריך ללא תנאי, כי יום אחד ישתמשו ילדיך בדוגמא שנתת להם באשר לאופן שבו יש להתייחס להורים קשישים".