מכירים את הימים האלה שפושט אין לנו כוח? ימים שבהם נדמה כי רק היציאה מהמיטה דורשת כוחות עילאיים…. מה עושים בימים כאלה, מאיפה אוספים כוח ואיך צולחים את היום? ואת המחר?

****

התמודדויות רבות בחיינו הן עניין של איזונים נכונים.

אישה יקרה שיתפה אותי בקושי שלה מול הילדים: "לעיתים נדמה לי כי הם לוקחים ממני את כל הכוחות ולא נשאר לי שום דבר לעצמי…". כשביררתי איתה את העניין קצת יותר לעומק התברר שהיא עצמה לא יודעת לעשות גבולות. הכמיהה להיות "אמא מושלמת", מבלבל אותה ולא משאיר מקום גם עבורה. הרצון להיות לצדם בכל עת, לספק צרכיהם בכל רגע נתון, לספק שעשוע ובידור, להיות כל הזמן עבור כולם… גוזל כוחות ומתיש.

כמובן, שאין בעיה בעצם הרצון הנהדר להיות אמא טובה וקשובה, אך יש כאן עניין של איזון נכון. איזון בין הדאגה לילדים לבין נורמליות של חיים. בין להיות בשבילם, ובין לאפשר להם ללמוד בכוחות עצמם. בין לתת לאחרים ובין לתת לעצמי.

אנחנו חיים בדור אינטנסיבי שדורש מאתנו הרבה כוחות. גם לעבוד בבית וגם לעבוד מחוץ לבית. גם עבודה פיזית או טכנית, ובנוסף גם הרבה התמודדויות נפשיות. לחץ רב שמופעל עלינו להצליח, להיות, לעשות ולהתקדם. ובתוך הלחץ הזה אנשים רבים מוצאים את עצמם לפתע בלי כוח…

האדם, במובן מסוים, הוא כמו פלאפון.

כשם שפלאפון לא יכול לעבוד בלי הטענה, כך גם אנו. זקוקים להטענה. למילוי מחדש.

אחת הסיבות לתחושת "האין לי כוח…" היא שהסוללה הפנימית נגמרה. חסרה לנו אנרגיה פיזית או נפשית. אי אפשר להיות במצב של עשיה, נתינה, מאמץ ועבודה מבלי שאנו מאזנים זאת על ידי קבלה, הטענה, מילוי והתחדשות פנימית. האדם לא יכול לעבוד על סוללה ריקה… אנו נדרשים לעשות איזון נכון בין הנתינה לבין המילוי הפנימי.

למלא את הנפש!

אחד הדברים הממלאים את הסוללה האישית שלנו, הינו דווקא המילוי הנפשי. חיזוק של רגשות חיוביים כמו שמחה, אהבה, שלווה ואושר מטעינים אותנו מפנים. כמו כן התחושה הפנימית שאני אדם טוב, בעל ערך, שיש לי מה לתת, שאוהבים אותי, שאני משמעותי וחשוב בעולם, מעניקה לנו את האנרגיה לתת ולהשפיע גם החוצה.

איך עושים את זה?

מחפשים את הדברים שמשמחים אותנו. משקיעים זמן בדברים שמרגיעים אותנו. נפגשים עם חבר, עוצרים מדי פעם לנשום… ועורכים לעצמנו רשימה של דברים הממלאים את הנפש.

לפני מספר ימים ניגשה אלי מישהי ותיארה בכאב כי יש לה תחושה של לאות מהחיים. שום דבר כבר לא ממש משמח אותה, והיא מרוקנת מכוחות. אמנם היא פועלת ועושה הכל כרגיל, אך בלי חשק, רצון או חיות לדבר. שאלתי אותה אם היא יודעה מה כן יכול לתת לה כוח. והיא ענתה לי בפשטות ובמהירות: "שום דבר".

אם לומר את האמת, מצב זה מדאיג קצת יותר. אין אדם שלא חווה עייפות, תשישות או לאות בחייו. אך ברוב המקרים אנו יודעים מה יכול לעשות לנו טוב ולמלא, אלא שלא תמיד יש לנו את הזמן, המוכנות, היכולת או כוח הרצון לעשות זאת.

ואילו במצב זה, כאשר נדמה לנו שלכאורה "המצב אבוד" – ששום דבר לא יעזור, נראה כי התשישות כבר עמוקה ושורשית יותר. כמו רכב שנוסע כמעט ללא דלק, עד שחלילה הוא יכול להרוס את המנוע…

הרמב"ם כותב כי בכדי לצאת ממצב לא מאוזן, אנו צריכים ללכת דווקא לצד השני הקיצוני של אותו עניין, ומתוך כך בעז"ה להגיע לדרך האמצע. יתכן כי זה נכון גם לגבי הנפש. כאשר הגענו למצב של "הוצאה יתרה" צריך לאזן זאת על ידי "הכנסה יתרה".

להשקיע בנפש. לאגור כוח. להתחדש ולהתמלא. גם אם זה אומר לצאת לנופש ולהתאוורר. או גם אם זה אומר לקחת עזרה בבית, ללכת לחוגים, לצאת כמה פעמים בשבוע. לעשות מאסז' או הרפיה- העיקר להחיות את כוחות הנפש מחדש. לעשות לנו רשימה של דברים המחיים את הנפש (ולהתחיל ליישם…).

גוף בריא!

מעבר לנפש, או יותר נכון ביחד עם חיזוק הנפש, יש מקום משמעותי גם לגוף.

האם אנחנו אוכלים טוב? ישנים טוב? האם יש לנו את כל הוויטמינים להם אנו זקוקים? גם הגוף שלנו זקוק לפעול באיזון נכון. לפעמים עוד שעת שינה בלילה יכולה לעשות את כל ההבדל.

אם מסורה סיפרה לי כי לבתה היו הפרעות התנהגות מרובות בביה"ס. בנוסף תיארה האם כי לילדה ישנם הרגלי אכילה בעיתיים מאוד. "היא בעיקר אוכלת סוכר. ממתקים, ממרח שוקולד, לחם לבן, ושוב איזה חטיף, עוגיה, קורנפלקס… אני לא יודעת מה לעשות עם התזונה שלה ועם ההתנהגות שלה". לאחר התייעצות עם מומחי תזונה הורי הילדה החליטו לשנות לה את התזונה בהדרגה. להוריד את כמויות הממתקים, ולהרגיל אותה לאוכל ירקות, קטניות, פרות, ודברים מזינים נוספים. השינוי היה אמנם הדרגתי אך מרגש ומדהים!

שלושה חודשים לאחר מכן פנתה המחנכת אל האם ואמרה: "זו פשוט ילדה אחרת! מתרכזת, משתתפת, צוחקת, מקשיבה, לא מתפרצת ולא מכה- פשוט התגלתה ילדה נפלאה".

איזונים לא נכונים בגוף משפיעים גם על הנפש. על ההרגשה, ההתנהגות והמחשבה.

***

ואולי כעת זה הזמן לחפש את האיזונים הנכונים שלך.

איפה אני מגזים? מה צריך לחזק? מה להפחית ומה להוסיף? מה ייתן לי מרץ? מה ממלא ומה מחליש? למה הגוף שלי לזקוק, ולמה הנפש?… כי זה הזמן לצאת לדרך, לחפש את המטען שלך ולמלא את הסוללה!