לפני שנתיים הגיע לביתנו מכתב המזמן אותנו לערוך בדיקה רפואית לבני הקטן בבית הרפואה של "אסף הרופא" והתאריך המצוין עבורה ואפילו ממורקר במדגיש צהוב הוא הראשון לספטמבר.

וזאת עליכם לדעת, ישנם ימים ספורים בלוח השנה הלועזי שהצליחו לחדור גם לתודעה של מי שמנהלים את חייהם בין תשרי לאלול וחוגגים יום הולדת בכ"ו בחשוון, למשל.

האחד במאי היה אחד כזה, כ"ט בנובמבר הוא בכלל מיש-מש לא ברור של עברית ולועזית, ויש כמובן את הראשון לינואר, והראשון ליולי המבשר על פתיחת החופש הגדול.

אבל דבר לא דומה לתאריך שכמעט וכבר מופיע גם בלוח השנה העברי כעוד יום של חג: הראשון בספטמבר, יום פתיחת שנת הלימודים.

כי לא משנה מאיזו חסידות אתה, או עד כמה אתה מקפיד להתנהל רק לפי תאריכים עבריים: אם אין לך רק בנים במסגרת תורנית שמתחילים ללמוד דווקא בראש חודש אלול, אזי כמעט בכל בית בישראל יש מסגרת אדומה סביב היום הראשון של החודש התשיעי, למניינם כמובן. בדרך כלל, הימים שקודמים לו גם הם כבר ממוספרים, מציינים את הספירה לאחור עד לשעת השי"ן.

אפשר לומר שאפילו הילדים שמחים ונרגשים. זה כמובן מובן עבור אלו שמתחילים גן חדש או עולים לכיתה א', אבל נדמה שאפילו הילדים הבוגרים יותר יסכימו להודות קצת בשקט, אם רק תלחצו עליהם מספיק, שאחרי חודשיים של חופש גדול וימים מלאים בבטלה זה לא כל כך גרוע להתחיל מסגרת חדשה שעוד אמורה להעניק לך ידע וחוויות.

וכמובן, כמו לפני כל חג או יומא דפגרא, חייבת התקשורת ליישר קו ולבנות את המתח הדרוש לקראת התאריך הקדוש: לדווח על המגעים בין המורים המאיימים בשביתה לבין פקידי האוצר, לתעד את הילד הנרגש והעולה לכיתה א' שכבר חמישה ימים שהתלבושת מחכה לו על הכיסא והילקוט החדש ארוז ומוכן (כולל הסנדוויץ' שבינתיים צובר סלמונלות לרוב) וזה לא זה, אם אין לפחות שתי כתבות ענק על צרכנות לקראת החזרה לבית הספר, וכמה עולה התיק החדש והממותג. (רמז: אתם לא תצאו בזול מהחופש הגדול הזה...).

אצלנו בבית צריך להוסיף לכל החגיגה הזאת את העובדה שאשתי היא גם מורה גאה בישראל הפותחת באותו יום ממש שנת עבודה חדשה בחינוך ילדי ישראל, ועכשיו תבינו עד כמה היה לי מוזר, חריג ויוצא דופן כשקבלתי בדואר את הזימון לערוך בדיקה רפואית והתאריך המצוין עבורה הוא הראשון לספטמבר. הרגשתי קצת כאילו מחללים את היום הקדוש...

כמובן, שבשל העובדה דלעיל שרעייתי היא מורה המצפה לקבל 38 ילדים נרגשים ביום הראשון, נותרתי רק אני כאופציה של אבא מלווה. וכך לאחר פיזור של שאר הילדים במוסדות החינוך שלהם, עם פרידה המלווה בהרבה תפילות שתהיה זו עבורם שנה מוצלחת ואיכותית, שמתי את פעמיי לבית הרפואה הסמוך.

ברדיו זרמו כל העת דיווחים על פתיחת שנת הלימודים.

ברובם עולצים יותר ("אני אוהב ללכת לבית-ספר כי לומדים לכבות שריפות כמו סמי הכבאי" הוקלט בגילוי לב תלמיד העולה לכיתה א'), וחלקם עולצים קצת פחות (לתשומת לב אנשי אגף החינוך בעירייה: כשיש לכם רשימת תלמידים עם 100 שמות, ובגן יש רק 80 תקנים, אפשר לדעת מראש שחסר לכם עשרים מקומות לילדי גנים...). כמובן שגם דיווחים על נשיא המדינה המבקר בגן פשושים, ראש הממשלה השובר את הגב על כיסא נמוך בגן נטעים, ושר החינוך שנצפה לאחרונה מצביע כדי לענות על השאלה "מי רוצה שאימא תלך כבר הביתה?" בבית ספר אביבים.

ב"ה הבדיקה עברה בשלום. הילד התנהג למופת, ואפילו התור לא התמהמה ולקראת עשר כבר היינו בדרך החוצה. מה שאומר, שנוכל להספיק לחצי יום בגן החדש.

ואז בדרכנו לחנייה, ראיתי אותו. את בית הספר של בית הרפואה. לא, לא בית-ספר לרפואה המכשיר רופאים ואחיות לעבודת הקודש שלהם, אלא בית ספר לילדים המאושפזים בבית הרפואה.

מסתבר שיש בישראל לא מעט כאלה. מעין מוסדות לימוד המיועדים לילדים שחווים אשפוז ממושך, טפולים אינטנסיביים או איחור התפתחותי משמעותי.

ב"חנייה" מחכים להם במקום אופניים צבעוניים כיסאות גלגלים, במקום מורה מזדקן וקירח פה הקרחות הן דווקא שלהן, ובהפסקה במקום לשחק כדורגל או קלאס פשוט מקבלים זריקה או עוברים עוד m.r.i.

הסתכלתי אליהם מבחוץ בעודי מחזיק בידו הקטנה של בני שלי. כמה היו מוכנים הם והוריהם "לשלם" כדי להיות עכשיו בבית ספר רגיל. להתעצבן על שקיבלו את המורה הקשוחה, לרטון על שהגדולים תמיד תופסים לקטנים את המגרש בהפסקה. אפילו שיעורי בית היו מתקבלים בשמחה.

למרות הכל, נראה היה שגם להם יש איזו תחושת התחדשות באוויר. מתחילים מחדש. צוות ההוראה שלהם עשה הכל כדי להשרות קצת עליזות ותחושת למידה גם במקום שבו בכל יום אתה לומד דברים חדשים בעיקר על עצמך.

התרגשתי. ילדים לא אמורים להיות בכאלה מקומות. לא ביום רגיל ובטח שלא ביום חגם. נשאתי את עיני לשמיים ואמרתי בכוונה אדירה "תודה להשם" על שזכיתי לשלוח היום את ילדיי למוסדות חינוך רגילים. ובלב הבטחתי לעצמי, שאם יום אחד אהיה שר החינוך, אני בראשון לספטמבר אפתח את שנת הלימודים עם הילדים האלה.