הייתי שם, מחבקת את בתי הקטנה התינוקת שנולדה זה עתה אל לבי הפועם. גומעת במבטי את תווי פניה הקטנטנים, את שפתיה הוורודות ואת עיניה הכחולות הזוהרות. את אצבעותיה הקטנות ואת שערה החום הרך. חוזה פעם נוספת בנס החיים, כיצד אני הופכת שוב לאם.
ושם בזרועותיי החזקתי יותר מאשר את התינוקת החדשה שלי. החזקתי גם בזיכרונות אודות חיים ברוך וכיצד הוא נכנס לעולם יפה זה לפני כמעט שמונה שנים. עצמתי את עיניי והעליתי זיכרונות, מעלעלת בדפי אלבום התמונות של התינוק שאותו נשאתי עמוק בתוכי. תמונות אשר צילמתי במוחי וחיבקתי בלבי, כאשר זרועותיי לא יכלו עוד להחזיק בו. כאשר שקעתי לתוך עולם רב-עוצמה של חוסר-ביטחון, מבוכה, שאלות ופחדים.
פעמיים הפך חיים ברוך לאח גדול, ובמהלך השבועות הראשונים הללו של התחלות חדשות עם תינוק חדש, הוא לא רצה יותר להתייחס אליי ואל התינוק החדש שלנו. לכן, כיוון שהיה לי חשוב מאוד להכין את חיים ברוך, דיברתי איתו פעמיים ביום אודות האח החדש או האחות החדשה העומדים להגיע, משתדלת להחדיר בו את הרצון והנכונות לקבל ולאהוב תוספת זו למשפחתנו.
אני זוכרת כיצד חייתי עם גוש בגרון שכמעט לא נתן לי לנשום, תוך שאני מתפללת לכך שיקבל, שיבין ושיאהב. ואז התגלה לנגד עיניי הרגע שעליו חלמתי ושאליו התפללתי.
חיים ברוך התעניין מאוד באחותו החדשה הקטנה. הוא הביט בה ממרחק כמה מטרים, מחייך חיוך נהדר. ואז הוא ניגש לאחותו הקטנה בגאווה שמעולם לא ראיתי אצלו קודם לכן. הוא כרך את זרועו סביבה, נוגע בלחיה הרכה באצבע רועדת. עיניו הביעו המון.
והנה עמדתי שם, עם אותו גוש מוכר בגרוני... אולם הפעם היה זה משום שהחנקתי רגשות עמוקים של יראת כבוד ושל הכרת תודה.
הזמן עמד מלכת בעודי הופכת במוחי עמודים על עמודים, עד שהגעתי לפרק חדש באלבום החיים המיוחד שלנו. חיים ברוך פסע פסיעות גדולות מאוד, עשה צעדי ענק, נסע מעל הרים מאוד גבוהים. אח גדול הופיע, מערכת יחסים חדשה נבטה, ואני כולי המומה ומלאת השראה. השראה – בשל מה שיכול היה להפוך על פיו את עולמו הקטן. המומה – נוכח הקבלה והאהבה הפשוטות שלו.
אני מבורכת. תבורך אמו של ילד קטן זה בעל הלב הגדול.
אני חושבת על הפעמים הרבות בהן שינויים גרמו לי לאבד את שיווי משקלי. אני חושבת על הדמעות הצורבות שטשטשו את ראייתי, מונעות ממני מלהביט מעבר לקוצים ולפסולת של חיי.
אולם ילד מיוחד זה בן השבע מחזיק בידו את המפתח לעומק הבנה כביר, לאהבה טהורה ולצמיחה שלא תאומן. הוא יותר מאשר אח גדול, יותר מאשר אח קטן. הוא הגיבור שלי, המורה שלי, הדוגמא שאותה ברצוני לחקות.
שם הייתי, חובקת את חיים ברוך שלי ואת אחותו הקטנה ומחזיקה אותם קרוב ללבי הפועם.
הוסיפו תגובה