דוד בן ה-57 נאנח בכבדות והודה, "אני עייף. אני לא רוצה יותר לדאוג לילדים שלי. אני לא רוצה יותר לסחוב את הבעיות שלהם, יש לי מספיק בעיות משלי. אני יודע שזה נשמע נורא, אבל אני אשמח מאוד אם כולם היו פשוט קמים ועוברים לצד השני של העולם. אני זקוק לקצת חופש!"

קרן, בת 26, מביעה רגש דומה. "האם אני האישה היחידה שלא נהנית מן ההורות?" היא תוהה בקול רם. "אל תביני אותי לא נכון – הילדים שלי נהדרים. משחקים עם ילדים אחרים, בשיחות עם אמהות על מה האכלתי את הילדים היום וישיבה על הרצפה עם פאזלים פשוט לא מעניינת אותי! זה לא בקטע שלי! אני מחכה בקוצר רוח לסיום חופשת הלידה, כשאוכל לחזור למשרד ולהיות עם מבוגרים. האם משהו לא בסדר אתי?"

למרים, בת 38, יש בעיה קצת שונה. "אינני סובלת את הבן שלי. הוא בכלל לא כמו ילדים אחרים. כולם ילדים נעימים, נינוחים ומתפקדים היטב, אך דניאל הוא בלתי אפשרי! הכל אצלו זה וויכוח, מחלוקת מתישה. הוא אף פעם לא יכול פשוט להגיד "כן" ולהמשיך הלאה – כל דבר צריך לעבור משא ומתן. והוא מערים קשיים על כל צעד ושעל – כל מהמורה קטנה בכביש הופכת אצלו לקטסטרופה ממש. הכל דרמטי כל כך! והוא לא ככה רק אתי – הוא קשה גם עם מוריו ועם אביו ואחיו ואחיותיו. לכולם פשוט מאוד קשה אתו. אני יודעת שזה נורא שאמא תגיד דבר כזה, אבל אני לא מחבבת את בני שלי".

עבודתו של ההורה

יש הורים שבאמת נהנים מן ההורות. הם נהנים מן התינוקות והפעוטות שלהם, מילדיהם בגיל בית-ספר ומן הנערים והנערות המתבגרים שלהם. הם נהנים גם מילדיהם המבוגרים. אך רוב האנשים מרגישים מתח ולחץ מעבודתם כהורים, לפחות חלק מן הזמן. הלחץ הזה עשוי להיגרם על ידי הדרישות האינסופיות של המשימה. הימים בני 24 השעות, האחריות העצומה, היותם של הילדים כל כך תלויים ונזקקים לדברים שונים. כל זה נורמלי וניתן להבינו. אולם, קיים מקור אחר ללחצים, שעליו רוב האנשים לא מדברים, בדרך כלל. מדובר בלחצים הנובעים מן העובדה שאדם פשוט לא אוהב את מלאכת ההורות, בין שדבר זה תופס לגבי הורות באופן כללי, או הורות לילד אחד מסוים.

האמת היא, שאנשים לא תמיד נהנים מילדיהם. הם עשויים ליהנות מהם יותר בשלבי התפתחות מסוימים מאשר באחרים, או שאולי הם נהנים מחלק מילדיהם יותר מאחרים, או שאולי הם אפילו נהנים מהם יותר בזמנים מסוימים של היום מאשר באחרים (לדוגמא, כשהם ישנים!) – אך ברור שההורות לילדים מסוימים עשויה להיות להורים קשה, מאכזבת, מתסכלת, מתישה או אפילו פשוט מייגעת. כיוון שזו לא הדרך בה הורים "אמורים" להרגיש, אזי אלו שאינם נהנים ממשימתם כהורים, בדרך כלל שומרים את הדבר לעצמם. כיוון שאינם רוצים להיראות כמופרעים מבחינה רגשית או אחרת, הם סובלים לבד ובשקט. הם לא קולטים כמה נפוצים ונורמליים הם רגשותיהם, בעצם.

כיצד להתמודד עם רגשות שליליים

כמעט כל אדם חווים בשלב זה או אחר של הקריירה שלו כהורה רגשות של חוסר שביעות רצון מן ההורות. גורמים שונים עשויים לגרום לרגשות כאלה, וביניהם התנגשות אישיותית עם ילד מסוים, ילד המתנהג לא יפה, בית מלא צעירים רועשים, בלגניסטים ומופרעים, נערה מתבגרת מרדנית או מתבגר חוצפן. אפילו ההוצאות הכרוכות במלאכת ההורות עשויות לגרום לאדם לחוש רגשות שליליים ביחס לנושא.

כמובן שהורים חווים גם תקופות טובות. במהלך עשרים השנים של גידול ילד, או שלושים–ארבעים השנים של גידול משפחה, ישנם מעלות ומורדות רבים. מה יכולים הורים לעשות כדי לעזור לעצמם להתמודד עם התקופות הקשות בצורה טובה יותר? הנה כמה רעיונות:

* קבל את חוסר שביעות הרצון כחלק נורמלי ממסע ההורות. צפה לרמת הרגשות השליליים לעלות ולרדת, להופיע ולהיעלם בהתאם לסיטואציות המשתנות.

*במשך תקופות לחוצות של משימתך כהורה, נסה למצוא סיפוק אישי בפעילויות אחרות. אולי זה הזמן לקחת קורס שתמיד רצית לקחת, או להיכנס למעורבות בפעילות שאתה מעוניין בה. זהו זמן טוב לחזק את נישואיך ולבלות יותר עם בן/ בת הזוג. קצת יותר תשומת לב לחייך החברתיים, להרגלי השינה ולהרגלי האכילה שלך ישרתוך היטב, וכן אף שגרת התעמלות טובה. ככל שחייך האישיים יהיו מלאים ומאוזנים יותר, כן תהיה מסוגל לשאת טוב יותר את המצב הקשה שהנך מצוי בו כהורה ולהתמודד עמו ביתר הצלחה.

*אל תנסה לגדל ילדים מאתגרים לגמרי לבדך – גייס את כוחה של התפילה! בקש מאלוקים לעזור לך ולילדיך. לא הכל תלוי בך.

* אם רגשותיך השליליים משפיעים על מצב רוחך או על בריאותך, או משפיעים על מערכות היחסים שלך עם הילד או הילדים שבהם מדובר, או אף על נישואיך, פנה לקבלת תמיכה מקצועית.

* למד אסטרטגיות ספציפיות להורדת לחץ ומתח, שיכולות להקל על רגשות כעס, תרעומת, חוסר אונים, ייאוש, חרדה ושאר רגשות שליליים. טכניקות כאלה מקלות על ההתמודדות עם תקופות קשות במלאכת ההורות.

קל יותר ליהנות מן ההורות כשאנו נותנים לעצמנו את הרשות גם לא ליהנות ממנה.