במפגש הראשון שלי עם הרבי הוא שאל אותי האם אני מכיר את המושג "השגחה פרטית". הרבי הסביר שכל דבר שאדם רואה או שומע אמור לקרב אותו לבורא העולם ולתורתו.

הכרתי את הרעיון אבל התקשיתי לקבל אותו. האם יתכן שכל דבר שאני רואה במשך היום נוצר במיוחד עבורי כדי לקרב אותי אל האלוקים?

הרבי סיפר לי שכאשר הבעל שם טוב לימד את הרעיון לתלמידיו, אפילו בין חסידיו היו כאלו שהתקשו להבין זאת. האם באמת כל דבר שאנו רואים צריך ללמד אותנו משהו? ממש כל דבר, בלי יוצא מן הכלל?

"למשל" שאל אחד החסידים, "היום בבוקר, בדרכנו לבית הכנסת, ראינו קבוצת נוצרים שיצאו אל הנהר הקפוא (הייתה זו תקופת חורף) וחוצבת בקרח צלב. צלב מקרח! עבודת אלילים! כיצד יתכן שאנו אמורים ללמוד מכך משהו?"

הבעל שם טוב השיב:

"בהחלט כן. חישבו על הקרח. הוא עשוי ממים, ומים נמצאים במרכז היהדות. לפני שהאישה נכנסת להריון היא טובלת במקווה מלא מים. במשך כל היום אנו נוטלים את הידיים כהכנה לתפילה, והתורה מקדישה פסוקים רבים למצוות קידוש ידיים ורגליים של הכוהנים שנעשה באמצעות... מים. ולפני שקוברים אדם לאחר פטירתו, שוב מטהרים אותו במים.

"עבור יהודי, המים מסמלים קדושה והיטהרות. אך כשהמים קופאים על מקומם ומפסיקים לזוז, הם הופכים לקרח – ואפשר אפילו לחצוב מהם צלב..."