"כמה דקות אחרי שתים עשרה בלילה צלצל הפעמון בקול רעש גדול ושני אנשים נכנסו לחדר האוכל בריצה. "מי הוא שניאורסאהן? איה הוא?" הם שאלו... הם ערכו חיפוש מדוקדק בכל החדרים ולבסוף הגישו לי צו האומר כי אני אסיר".

כך משחזר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, את מאסרו בשנת תרפ"ז (1927) ב'אשמת' הפצת יהדות במחתרת ברוסיה הקומוניסטית.

"כבר בדרך לבית הסוהר", סיפר לימים רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, "החלטתי בליבי בתוקף שלא להתפעל מסוכני הג.פ.או. לא רק שלא אתחשב בפקודותיהם בקשר לקיום המצוות, אלא מבחינתי הם כאין ואפס ולא קיימים כלל."

ברוח זו התרחש הסיפור שלפנינו.

לאחר שהות של שבועיים בתנאים לא תנאים בכלא שכללו 24 שעות בצינוק מצחין, נכנסה משלחת שוטרים אל תא הכלא ובפיהם הודעה לרבי יוסף יצחק. על פי פרוטוקול הכלא היה על האסיר לעמוד בעת קבלת ההודעה, וכך ביקשה המשלחת מרבי יוסף יצחק לעמוד על רגליו.

הרבי השיב: "לא אעמוד."

"אם לא תציית לנו" הזהיר אותו אחד מהם שהיה יהודי, "נכה בך!"

- "נו" השיב הרבי ללא התרגשות.

השוטרים היכו אותו ויצאו את החדר.

זמן קצר לאחר-מכן נכנסה אל החדר משלחת נוספת של שוטרים. ביניהם היה יהודי בשם לולב, נצר למשפחה חבדי"ת שהשתתף במעצרו של הרבי שבועיים קודם לכן. "רבי" הוא פנה לרבי יוסף יצחק בבקשה, "מדוע הינך מתחכם? המשלחת באה לבשר על הקלה במאסרך והם מבקשים ממך לעמוד כדי לקבל את הידיעה!" הרבי לא השיב לו מאום.

"הלא אם לא תציית להם הם יכו בך!" קרא לולב ולא זכה למענה.

שוב היכו השוטרים את הרבי כשאחד מהם מכה תחת סנטרו – מכה שכאבה זמן רב לאחר-מכן.

כשנכנסה המשלחת השלישית וביקשו ממנו לקום, השיב להם הרבי כי הוא לא יעמוד לכבודם. גם במשלחת זו היה שוטר יהודי בשם קובלוב. הוא קרא לעבר הרבי בחמת זעם: "אנו עוד נלמד אותך לקח!" ורבי יוסף יצחק השיב לו בשלוה: "עוד נראה מי ילמד את מי".

לבסוף הודיעו לרבי יוסף יצחק כי מחכה לו הודעה במזכירות. כשהוא ניגש לקבל את ההודעה הוא ראה את דפי כתב האישום שלו.

בגזר הדין המקורי נכתב: 'עונש מוות'! אך שורה זו נמחקה.

בשורה השניה נכתב: '10 שנות גלות בסולבוקי' אך לצד שורה זו נכתב 'ניעט', לא.

בשורה השלישית נכתב גזר הדין הסופי, 3 שנות גלות בקוסטרומה.

"היום בשעה 2 בצהריים תוכל לצאת לביתך לפני הנסיעה לעיר גלותך" נאמר לרבי יוסף יצחק. "עליך להתייצב שוב בשעה שמונה בערב כדי לצאת ברכבת לקוסטרומה."

"מתי תגיע הרכבת לקוסטרומה" שאל הרבי.

"בשבת" השיבו לו פקידי הג.פ.או.

"לא אסע בשבת" השיב מיד הרבי.

"תודה לא-ל" סיפר הרבי, "ישבתי בכלא עד יום ראשון אך בשבת לא נסעתי!".

עוד לפני הגעתו של הרבי לקוסטרומה, הוא מיהר לשלוח חסיד כשליח מיוחד שייסד במקום בית ספר יהודי ותיקן את מקווה הטהרה המקומי. כך, זמן קצר לאחר שחרורו הניסי מהכלא של רבי יוסף יצחק בשל הפצת היהדות, הוא מיהר להמשיך, לפתח ולהרחיב את אותם פעולות שבשלהן הוא נאסר.

שהותו של רבי יוסף יצחק בקוסטרומה לא ארכה זמן רב. בי"ב בתמוז נודע לו כי הוא רשאי לעזוב את העיר ולמחרת הוא קיבל את הידיעה הרשמית. מאז ועד היום מציינים את י"ב וי"ג בתמוז כ"חג הגאולה", יום ניצחון היהדות על הנסיונות הסובייטים להכחידה.