יהודי העיר קרלסרוהה שבגרמניה קיבלו את הזכות לחיות כשווים ובתנאי שלום יחסי החל משלהי המאה ה-17. הקהילה היהודית שגשגה בעיר זו, השוכנת על נהר הריין, לא רחוק מצרפת.

שמואל שטראוס, בנקאי בעיר זו, נהנה מחיים מאושרים, חופשי לבלות את זמנו הפנוי בגידול ילדיו, בעשיית מעשים טובים ובלימוד תורה מן הספרייה העצומה של ספרי יהדות שהייתה לו. שמואל הרוויח דיו כדי לפרנס את משפחתו ללא דאגה. הוא היה ידוע כאיש ירא שמים ואכן עשה את עסקיו בכנות וביושר.

היוזמה העסקית הראשונה של שמואל הייתה לנהל בנק קטן שחותנו נתן לו לאחר נישואיו. כשהוא מצויד באישור מן הממשלה, עיקר מלאכתו של שמואל היה להחליף מטבע זר ולהשקיע כספים עבור אנשים. היה לו מעיל מיוחד בעל שני כיסים גדולים, באחד מהם נהג לשים כספים שהופקדו בחשבון, ובאחר – מטבע זר להחלפה.

בוקר יום שישי אחד, בטרם הלך לטכס ברית המילה של בנו של ידידו לבש את המעיל המיוחד שנהג ללבוש בשבת, ביום חג ובאירועים מיוחדים, והעביר את שטרות הכסף שבדרך כלל היה מחזיק במעילו האחר. אחרי החגיגה המשיך כרגיל, בדרכו לעבודתו, להחליף כספים ולקבל תשלומים.

באמצע היום חדל מעבודתו כדי לסייע בהכנות בבית לקראת שבת הקודש. לאחר שהדליקה אשתו את הנרות, לבש שמואל את מעיל השבת שלו, נפרד מאשתו ומילדיו הקטנים והלך לבית הכנסת לתפילות ליל השבת.

יום השבת היה יום מיוחד עבור שמואל, והוא בילה אותו בתפילה, בלימוד תורה ובבילוי זמן יקר עם משפחתו. לארוחת השבת נהגו תמיד להזמין אורחים רבים. באותה שבת לא שינו ממנהגם. כשצעד בדרך השקטה חזר מבית הכנסת, נהג להרהר בדברי התורה שעמד לשאת ליד שולחן השבת. עוד מעט יגיעו אורחיו לביתו עם משפחותיהם.

A synagogue in Karlsruhe, Germany.
A synagogue in Karlsruhe, Germany.

שמואל ישב על הספסל לצד הדרך כשהוא מהרהר לעצמו, ובישבו כך, נוכח לפתע כי כיסיו היו מלאים עדיין שטרות כסף מעסקאות אותו יום.

כיוון שחונך על ברכי ההלכה האוסרת על טילטול ביום השבת (איסור נשיאת משא והעברתי ממקום למקום, וכן הוצאתו מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך), שמואל קפא על עומדו שטוף זיעה למחשבה כי עליו לשאת את הכסף. הוא לא יכול היה לשאת את הרעיון להשתמש בכסף שהביא הביתה בשבת.

בישבו ברחוב הריק מאדם, חשב לפתע על השמחה שיחווה בידעו כי עשה את הדבר הנכון, והוא פתח בחיפזון את כפתורי מעילו ושמט את הארנקים על הקרקע. הוא נשטף בתחושת הקלה. הוא ידע כי יהיה צריך לשלם חובות רבים וכי עתידו עומד בסימן שאלה, אולם אמונתו באלוקים נתנה לו את הכוחות לעשות החלטה שידע כי היא נכונה.

אותה שבת חווה שמחה מיוחדת. הוא חש כי עבר את הניסיון הגדול ששם אלוקים בדרכו וכי הצליח לנצח בו. שמחתו היתרה הייתה כחידה בעיני משפחתו ושאר אורחיו הרבים שכבר הכירו אותו מפעמים קודמות שבהן הוזמנו אל שולחנו.

כששקעה השמש ויצאו הכוכבים, עשה שמואל את ההבדלה ובירך על היין. אשתו אחזה בנר המיוחד ובני המשפחה העבירו ביניהם את הבשמים המיוחדים שנועדו להרגיע את הנשמה עם יציאת שבת המלכה.

לאחר שאמרו את הברכה שלאחר היין, סיפר שמואל למשפחתו מה אירע בליל השבת, ובכך גילה להם את הסיבה לשמחתו לכל אורך השבת. הוא סיפר להם גם שזו עשויה להיות התחלה של חיים קשים יותר. אשתו קיבלה את רצון אלוקים והבטיחה למשפחה שהכל יהיה לטובה.

באותו לילה החליט שמואל לבדוק את הדרך שבה הלך, בתקווה למצוא את הארנקים ששמט לאדמה. ואכן הם היו שם! משפתח שמואל את דלת ביתו, משפחתו נשמה בהקלה, שכן בארנקים היה סכום הכסף המלא, איש לא לקח מהם דבר.

כעבור כמה ימים שמע שר הכספים של מחוז באדן על בנק שטראוס המהימן, והפקיד בידי שמואל סכום כסף עצום. השמועה על ההשקעה בבנק עשתה לה כנפיים ואנשים אמידים רבים השקיעו אצל שמואל את כספם.

כיום ממשיכה מורשתו של שמואל להתקיים בירושלים, שם ניצבת על שמו חצר שטראוס, מקום ללימוד תורה. ב-1938 מכרו ילדיו את שטראוס ושות' כאשר נמלטו מגרמניה ועקרו לקליפורניה.