"שמעתם מה אמר רבי יעקב מרדכי על ערש דווי?" התלחשו החסידים זה עם זה.

רבי יעקב מרדכי היה מפורסם כעובד אלוקים בכל ליבו ומאודו. את רוב שעות היממה הוא הקדיש ללימוד תורה, לתפילה ממושכת ולהתבוננות מעמיקה בגדולתו של הבורא ובאפסותו של האדם. במיוחד הוא תיעב את הנטיות החומריות של האדם וכדי להתגבר עליהן, הוא מנע את עצמו מכל נוחיות כלשהי: במשך שלושים שנה רצופות הוא לא הניח את ראשו על כרית אלא ישן על ספסל.

כמה רגעים לפני מיתתו, פנה רבי יעקב מרדכי אל החסידים שעמדו ליד מיטתו והביע צער על כך שיתכן ולו לא הקפיד כל-כך על עצמו, היה זוכה לחיים ארוכים יותר.

"שלושים שנה של שינה על ספסל!" קרא, "אך הנחת תפילין אחת שווה הרבה יותר משינה על ספסל במשך שלושים שנה רצופות."

אמרו החסידים:

"אכן, יש צדק בדבריו. אך כדי להעריך את הנחת התפילין אל נכון, על האדם לישון שלושים שנה על ספסל..."