במסגרת עבודתי בבית הרבי, נסעתי יחד עם אשתו – הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן זכרונה לברכה – למקומות שונים. באחת הנסיעות נקלענו לרחוב שהיה סגור לתנועה ונאלצנו לנסוע ברחוב חלופי. ברחוב העוקף ראינו בצד הרחוב מכונית משטרה חונה לצד משאית, ורהיטים וכלי בית עומדים בחצר.

המשכנו לנסוע כמה עשרות מטרים, ולפתע ביקשה הרבנית לעשות פרסה ולשוב אל המקום בו חנתה מכונית המשטרה. "אבי (רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, הרבי הקודם מליובאוויטש) לימד אותי כי כל דבר הקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית ומאת הבורא" הסבירה הרבנית. "מכיוון שהרחוב היה סגור, נקלענו לרחוב זה והבחנו שמשהו קורה. הבה נשוב למקום ונראה מה אירע" סיימה.

כששבנו ראינו פועלים מנסים להעלות את המטען אל המשאית, בעוד משפחה שלימה – אבא, אמא וילדים – עומדים וממררים בבכי. התברר כי המשפחה, שעלתה מרוסיה לפני זמן לא רב, לא שילמה את דמי השכירות כבר ארבעה חודשים. בעל הדירה ניסה לממש את זכותו ולפנות אותם בעזרת צו בית משפט.

כששמעה זאת הרבנית היא ביקשה ממני לגשת אל ההוצל"פ ולברר באיזה סכום מדובר. כשהודעתי לה, היא שלפה פנקס צ'קים וללא אומר ודברים רשמה המחאה על סך הסכום המלא. היא ביקשה שאמסור את הצ'ק ישירות לידי המוציא לפועל, כך שבני המשפחה אפילו לא ידעו על כך.

לאושרם של בני המשפחה לא היה גבולות; אך הרבנית, שבמשך כל חייה ברחה מכבוד ומפרסום, מיהרה להסתלק מן המקום.