במהלך הימים האחרונים של מלחמת שלום הגליל בלבנון ב1982, הייתי יחד עם קבוצה מצומצמת של עשרה חסידים שקיבלו אישור מצה"ל להכנס לבירות, כדי להביא שמחה לחיילים.

החיילים קיבלו אותנו בשמחה, ובמשך הלילה עברנו מפלוגה לפלוגה, בשירים, ריקודים, אוירה טובה, וכמובן אמירת 'לחיים'.

לא היה לנו רגע לנוח. מיד כשזרחה השמש הוצאנו את התפילין והתחלנו להציע לחיילים להניח אותם ולומר "שמע ישראל".

בשעה מוקדמת זו של הבוקר, רוב החיילים היו עדיין ישנים. הסתובבתי בין החיילים תוך כדי שאני מחפש אחר "לקוחות" פוטנציאליים, ואז הבחנתי בטור של עשר ג'יפים, שני חיילים בכל ג'יפ. המנועים פעלו והחיילים – לבושים בשכפצי"ם עם כל הציוד - חיכו באויר השחר הצונן לצאת למשימה.

ניגשתי לג'יפ הראשון בטור ושאלתי האם הם רוצים להניח תפילין. חייל אחד הסכים, אחרי שסיימתי להניח עמו שאלתי את החייל השני אם גם הוא רוצה להניח, אלא שכאן חיכתה לי הפתעה לא נעימה:

כששאלתי אותו אם הוא ירצה להניח הוא לא הסתכל לעברי ולא אמר מילה. ואז פתאום הוא החל לצעוק: "חרדי, לך מפה. אם לא תסתלק מכאן אני יקרע אותך..."

התשובה לשאלה שלי היתה כמובן 'לא'. הכרחתי את עצמי לחייך וחיפשתי אחר מילים מתאימות, כששמעתי חייל מהג'יפ השני צועק לעברי: "כבוד הרב, תבוא מהר. אני רוצה להניח תפילין". קפצתי על ההזדמנות להחלץ מהמצב המביך ופניתי לעברו. "תגיד" הוא שאל בקול עצבני משהו. "אם אני יניח תפילין, אלוקים ישמור עליי"?

קל היה לי להבין מה הוא מתכוון. החייל, מילואמניק, היה עד אמש יחד עם המשפחה, הילדים, העבודה, השגרה... פתאום הוא מוצא את עצמו בלבנון, עומד להכנס לחזית. בסכנת חיים.

"תקשיב, חבר" הרגעתי אותו. "בין אם תניח תפילין ובין אם לא, ה' ישמור עליך. הוא יעשה זאת כי אתה יהודי. אבל אם הוא עשה משהו עבורך, מדוע שלא תעשה אתה משהו עבורו, כמו למשל: להניח תפילין"?

כנראה שהחייל בג'יפ הראשון – זה שקילל אותי – שמע את כל השיחה הזו, כי כמה דקות מאוחר יותר הוא הפשיל את שרוולו וקרא לי להתקרב.

פסעתי כמה צעדים לעברו בהיסוס. "מה אתה רוצה? מה קרה"? שאלתי.

"שמע, אני גם רוצה להניח תפילין".

הסתכלתי עליו במבט שאומר "מה קורה כאן"? והוא הסביר:

"תראה, להניח תפילין בשביל להיות צדיק ולהכנס לגן-עדן, זה לא בשבילי. אבל להניח תפילין סתם כך, בלי סיבה – את זה אני מוכן לעשות".

וזוהי, בעצם, הנשמה של היהודי. הוא יזלזל בסיבות ובהסברים, אפילו בהסברים הרוחניים – אבל הוא יבצע את המעשה בפועל. כי היהודי בתוך תוכו תמיד רוצה לקיים את רצון ה'. יהודי תמיד מאוחד עם בורא עולם – לא רק בחייו הרוחניים, אלא גם, ובעיקר, בחייו הגשמיים.