רב ידוע בבוסטון השתתף באירוע חנוכת בית גדול בפרבר יוקרתי של העיר.

האורחים עברו מרהיט לרהיט ולא הפסיקו להתפעל. כל פריט אקזוטי, כל פיסת מלאכת יד יובאה מאי-שם ברחבי העולם, השטיחים העבים, הידיות המוזהבות המגולפות – מלאכת יד, כמובן – ועוד ועוד.

במהלך הערב, בעלי הבית סיפרו לאורחיהם שהם שילמו סכום עתק למעצב הפנים שלהם, אך זה היה משתלם. התוצאות היו מדהימות. כל החלטה, כולל אפילו הגימור של החלונות, הייתה מושלמת. הם לא יכלו להיות מרוצים יותר.

"זה נקרא עיצוב פנים", הצהירו.

חלפה שעה והאם הקשישה של המארחת, שהתגוררה יחד עם בתה וחתנה, ביקשה מהרב לבוא למעלה ולהביט בחדרה.

הם יצאו מן הסלון ומחדר האוכל המרוהטים ברוב פאר והדר, והאישה הקשישה פתחה את הדלת לחדרה שבקומה העליונה. היא הצביעה לעבר אדן החלון. הרב נפעם והשתומם נוכח מה שראה.

האישה לא הצביעה, כפי שעשתה בתה, לאף פריט ריהוט או קישוט בחדר. היא הצביעה על אדן החלון, שם עמדה שורה של קופות צדקה לכל מטרה שרק ניתן להעלות על הדעת. היו שם קופות של ישיבות, בתי יתומים, מקלטים לנשים מוכות, בתי ילדים...

"הנה כבוד הרב" היא אמרה תוך שהיא מצביעה על אדן החלון. "זה נקרא עיצוב פנים".