עבור יעקב (יַני, כפי שהיו מכנים אותו בחיבה) קריצ'בסקי, בן להורים חסידים, החיים לא היו קלים. לאביו, שלא רצה לעבוד בשבת, לא הייתה עבודה קבועה, ומצב זה אילץ את משפחתו לחיות בלי לדעת מהיכן תגיע ארוחתם הבאה. לעתים תכופות נהג יני לאכול אצל משפחת בלניצקי שהיו ידידי משפחה קרובים של משפחתו. האב, ישראל נח בלניצקי, עבד כמנהל חשבונות במפעל אחד. הוא הצליח להימנע מעבודה בשבת בכך שנשאר לעבוד מאוחר בימי חמישי והגיע מוקדם לעבודה ביום ראשון בבוקר.

עקב הסכנה שבשמירת מצוות ברוסיה הקומוניסטית מעולם לא הלך יני לבית הכנסת בילדותו, אך מוקדם בבוקר היה בא תלמיד ישיבה לביתו כדי ללמדו יהדות שקיבל כשכר על עבודתו מעט מזון שהצליחה ללקט אמו של יני, ציפורה. כשגדל יני, קיבל מעט מאוד חינוך יהודי בסיסי, והוא נעשה בוגר מערכת בתי הספר הסובייטית.

אחרי נישואיו לנערה מסמרקנד שבאוזבקיסטן, למד יני שהחיים ברוסיה בצד הבוכרי היו טובים בהרבה. אף שלא יכלו לשמור בגלוי את מצוות היהדות או ללמד תורה, הרשויות התרשלו שם באכיפת החוקים הללו.

אמו של יאן, ציפורה קריצ'בסקי (רפרדוקציה: יוסי ודובסקי)

כך מצאו את דרכם יהודים דתיים רבים בצד זה של המדינה, ויני מצא את מקומו שם בקלות. הוא הצטרף לטכסי תפילה בבית חב"ד ליובאוויטש, שם היה מקום בעמידה בלבד עקב הקהל הרב שנאסף שם דרך קבע. לאחר התפילות התקיימו תמיד התכנסויות חסידיות ("התוועדויות") שבהן המשתתפים חלקו זה עם זה דברי תורה, שרו מנגינות נוגעות ללב ודיברו זה עם זה בלב פתוח.

בפעם הראשונה פגש יני יהודים שכל חייהם נסבו סביב שירות הא-ל באהבה וביראה. הם נהגו לכסות את ראשיהם ואת פניהם בטליתותיהם ולומר את מלות התפילה מתוך כוונה עמוקה. עבור האנשים הללו, המילים לא היו מילים סתם, אלא לכל מילה הייתה משמעות ויש להגותה בדבקות מיוחדת.

יני למד לאהוב את יהדותו.

בינתיים טיפס יני לאיטו בסולם הדרגות בעולם העסקים והפך למנהל של מספר רב של מפעלי טקסטיל. מעמדו איפשר לו להעסיק רבים שלא רוצים לעבוד ביום השבת.

הוא חיקה את משפחת בלניצקי ופתח את ביתו כדי לסייע לאחרים השרויים במצוקה. היו זמנים שבהם רצפת הסלון שלו הייתה מכוסה מקיר לקיר במזרונים, עד שלא היה מקום לעבור.

יאן בצעירותו

בביתם הכינו בני הזוג מזון כשר למשפחות שאביהם נאסר בגין הפצת היהדות. הוא גם עזר לאסירים אחרים על ידי כך ששיכנע פקידים רמי דרג להעבירם לבתי כלא או למחנות עבודה בטוחים יותר.

כמנהל הרשמי של מפעלים רווחיים רבים, היה יני מקושר היטב. אך זה גם היה כרוך בפיקוח נוסף ודרישות ושאלות על כל מעשיו. הוא ידע שפעילויותיו היהודיות נעשו תחת עינם הפקוחה של הממשלה הסובייטית. יני הצליח להמשיך בפעילויותיו הבלתי חוקיות באמצעות הרבה מתן שוחד ווודקה יקרה.

מסיבה לרך הנולד

כשנולד בנו השני של יני, מיד יצרו עמו קשר פקידים סובייטיים מקומיים שהזהירו אותו: "אם תעשה לבנך ברית מילה, תישלח לסיביר לפחות לעשר שנים".

יני השיב בנימה נוקשה. הוא השיב להם, שאמנם הוא מכבד את בקשתם, אך בשום אופן לא יוותר על זכותו לעשות חגיגה גדולה למשפחתו ולידידיו לכבוד הולדת בנו.

הפקידים הסכימו ואיחלו לו כל טוב להולדת בנו התינוק הקטן.

יני ואשתו רחל החלו מיד בהכנות למסיבה. הם הזמיננו את משפחתם ואת חבריהם, כולם מן הקהילה החסידית. כדי שלא לעורר חשד, הזמינו גם את מר שפיגל, פקיד רם דרג בממשלת אוזבקיסטן בטשקנט, שבמקרה היה יהודי.

הקהל נאסף לכבוד המסיבה. יני ישב עם שפיגל והציע לו כוס וודקה ענקית. אחרי כן הוטל על אורח אחר לשתות עם שפיגל, ולאחר מכן – עוד אורח. זמן קצר לאחר מכן, שפיגל היה שתוי לחלוטין, והם היו מוכנים לערוך את ברית המילה...

בני הזוג קריצ'בסקי כיבדו את הרב שמעיה מרינובסקי, חסיד מכובד ואדוק מאוד, להחזיק את התינוק ולהיות סנדק לילד. זקנו הלבן השופע של הרבי מרינובסקי היה רטוב בדמעות שמחה נוכח הזכות, להחזיק את הרך הנולד בבואו בברית אברהם, תוך הקרבה גדולה להוריו. הוא ידע, שאם שפיגל ישוב ויתפכח, יישלח יני לגלות לשנים רבות.

עשרה גברים התכנסו סביב התינוק, הילד נימול ונקרא מתתיהו, על שמו של הגיבור מסיפור חנוכה שהצליח להחזיק מעמד נגד היוונים ואף לנצח אותם.

הרב שמעיה מרינובסקי המוהל

כשהתפזר הקהל, התעורר לפתע שפיגל ושאל, "מיהו האיש הקדוש הזה?"

כיוון שהיו מודאגים ששפיגל יבין מה מתרחש, הם אמרו לו שיש מנהג לפיו אדם צדיק וקשיש מחזיק את התינוק ונותן לו ברכה.

השיב להם הקומוניסט: "אני רוצה להתכופף ולנשק לו את היד". הרב מרינובסקי החוויר מאימה וחשש לגרוע מכל עבור יני, משפחתו והקהילה כולה.

איש לא ידע מה עומד לקרות.

זמן קצר לאחר מכן הלך יני למשרדו של מר שפיגל בטשקנט. הוא רצה לגלות אם מר שפיגל דיווח עליו לרשויות, וכתוצאה מכך, אם מתבשל משהו נגד הקהילה היהודית. יני הביא כמה מצרכים נוספים שבהם יוכל להשתמש כשוחד.

יני הזדעזע כשלא ראה כל שלט על דלתו של שפיגל וכי הוא לא נמצא בבניין. ברוסיה הסובייטית, הסרת שלט במשרד פירושו היה בדרך כלל כי היושב באותו משרד נאסר.

מיד הוא החל לחקור את הנושא, מודאג פן גילו השלטונות הסובייטיים כי הקצין רם הדרג הזה הלך לטכס ברית מילה, יני ומשפחתו לבטח ייעצרו זמן קצר לאחר מכן.

אך למרבה ההפתעה, נאמר לו ששפיגל פרש בגלל סיבות בריאותיות. יני החליט לבקרו בביתו.

כשהגיע יני, הופתע לראות כי שפיגל הושפע כל כך מן ההקרבה העצמית שגילו אחרים ביחס ליהדותם, שהוא החליט לוותר על דרגתו הרמה ועל הקריירה עם המשכורת הגבוהה, ולשוב לשורשיו היהודיים.

ר' יעקב קריצ'בסקי (בן 80 שנה בזמן פרסומו של סיפור זה, ב-2009), היגר עם אשתו רחל לישראל, שם הפך לדיפלומט רוסי רשמי ולנציג הטראנס-אירופיני. יש לו נכדים המשמשים כשליחי חב"ד ליובאוויטש ושהם בעצמם שליחי חב"ד ליובאוויטש ברוסיה הסובייטית לשעבר – דבר שהוא מחשיב לנקמה הגדולה ביותר בקומוניזם.