קיראו לי עקשנית. קיראו לי קשת עורף. אבל אני נוטה להאמין שיש מקום כלשהו בעולם שאין בו אתר או שניים שיש להם קשר ליהדות. אמונתי זו מבוססת על התבוננות. יהודים נוסעים וסוחרים ועשו זאת תמיד. קיימים עקבות יהודיים מטהיטי ועד לטימבוקטו. לכן הגיוני שבכל אשר אפנה יהיו עקבות של יהודים שהיו שם לפניי.

כאשר הגעתי לאחרונה לאי קפריסין, שבו קילומטרים של חופים ונמלים, אדמות חקלאיות פוריות, מכרות נחושת, אקלים חם ומוצף שמש, עצי זיתים, יקבי יין והיסטוריה שלמה של כיבוש על ידי היוונים, הרומאים, הפניקים, הצלבנים, הצרפתים, הוונציאנים, התורכים, הבריטים וכל אחד שהצליח להניח את כף רגלו על ארץ זו הממוקמת בעמדה אסטרטגית מוצלחת כל כך, הבנתי שודאי שבני ישראל הגיעו לשם כדי להתיישב שם ולעשות עסקים, אך איש לא היה יכול לומר לי היכן ישנם אתרים כלשהם שיוכלו להעיד על כך.

בעיר פאפוס, הידועה בקבריה היווניים המרשימים מתקופת אלכסנדר הגדול ובמוזאיקות המרהיבות הנמצאות בה, המדריכה שלי נסעה על פני עץ אלה גדול ורחב עלים שעל ענפיו היו תלויות עשרות מטפחות בד. "אנשים משאירים כאן חפצים אישיים כתפילות לקבלת מרפא", אמרה לי המדריכה. "מתחת לעץ הזה נמצא היכל תפילה עתיק".

יצאתי מן המכונית וירדתי במורד גרם מדרגות האבן שמאחורי העץ. הייתה שם סדרה של חדרי אבן ובהם נרות דולקים ואיקונות שהושארו כמנחה על מזבחות אבן. גרם מעלות נוסף הוביל מן החדרים למטה, אל בריכת מי-תהום גדולה. היה שם כה חשוך שכמעט נפלתי פנימה. עמדתי שם זמן ממושך.

באותו לילה מצאתי מדריך טיולים וקראתי בו על היכל התפילה הזה, שנקרא איה סולומוני [Ayia Solomoni]. באחת הפסקאות היה כתוב שהחדרים היו קטקומבות שבהן, בימי קדם, אישה יהודייה שהתנצרה נהגה להסתתר עם ילדיה. במעשה רדיפה אכזרי, הרומאים סגרו את הקטקומבות בקירות, כך שהיא וילדיה נקברו חיים. היא הפכה לקדושה מעונה והאתר הפך למקום מקודש של עלייה לרגל ולאחר מכן הפך לכנסייה. כיום נשארו רק חדרי האבן.

אהה! היה זה רמז לנוכחות יהודית. הייתי משוכנעת שהרמז הזה יוביל להרבה, הרבה יותר.

כמה ימים לאחר מכן, כשטיילתי בלוויית מדריכה אחרת, חלפתי בנסיעתי על פני שלט שהצביע לעיר הרפאים פאמגוסטה, שננטשה על ידי קפריסאים יוצאי יוון לאחר שארצם נכבשה על ידי תורכיה בשנת 1974. פמגוסטה. השם הזה עורר בי זיכרון של הסרט אקסודוס, שבו צפיתי כילדה. שאלתי את המדריכה שלי אם היא יודעת על קשר כלשהו של הנושא הזה ליהדות.

"כן", היא אמרה. "משנת 1941 ועד 1946, יהודים ניסו נואשות להגר לישראל של היום. הבריטים עצרו את ספינותיהם ומנעו מהם לעגון בנמל חיפה, ויהודים רבים הושטו חזרה לקפריסין והוחזקו שם- מפני שזה כל כך קרוב לישראל – והם שוכנו כאן במחנות. הבריטים טענו שהם חיים כאן בתנאים טובים ושדואגים להם היטב, אבל יהודים שפגשתי סיפרו לי סיפור אחר לחלוטין" .

"ספרי לי, ספרי לי", התחננתי בפניה בעודנו נוסעות בכביש המהיר שהיה מודרני לגמרי.

"המקום שאליו אנו נוסעות עכשיו, מחוץ לכפר פילה [Pyla], היה פעם מחנה פליטים יהודי. כשבנו כאן את הכביש המהיר לפני כמה שנים, הגיעו מישראל יהודים קשישים כדי למצוא עקבות של חייהם במחנות הללו. התמזל מזלי להיות המדריכה שלהם, ובכיתי כשהלכתי איתם דרך השדות. הם חיפשו כפות, כל מיני חפצים שהושארו שם. הם בכו, אני בכיתי, כולנו בכינו. הם סיפרו לי שהם חיו בצריפי פח בצפיפות איומה. שישים עד שבעים אלף איש עברו דרך המחנות הללו. הם רצו לבקר את המקום הזה שהיה שייך לעברם בטרם הכביש המהיר ימחה אותו לנצח מעל פני האדמה".

עכשיו היו חיפושיי אחר ההיסטוריה היהודית בעיצומם. מישהו סיפר לי שהיה רב אחד שהתיישב בלרנקה כמה שנים קודם לכן, ויחד עם מדריכתי הלכנו לבית הלבן הזה בעל קישוטי טיח בסגנון סטוקו. לרגלינו היה שטיחון שעליו רשום בעברית "ברוכים הבאים", מזוזה גדולה הייתה קבועה על משקוף הדלת ועל הדלת עצמה היה שלט מאיר עיניים שבישר לנו כי הגענו למרכז חב"ד. צלצלתי בפעמון. הדלת נפתחה ועמד שם הרב אריה זאב רסקין, ישראלי חסון, נמרץ וגבוה מאוד שקידם את פנינו והזמיננו להיכנס פנימה. הוא הציע לנו מזון ומשקה וסיפר לנו שכיום חיות בקפריסין 130 משפחות יהודיות, רובן היגרו לאחרונה מאנגליה, מרוסיה ומישראל. זהב הוא כל כך רב עוצמה ודינאמי, שלא הופתענו לשמוע שתכופות הוא אירח בביתו עד 40 איש לקבלת שבת ולארוחת ליל השבת.

"מה ידוע לך על ההיסטוריה היהודית בקפריסין?" שאלתי אותו.

"לא הרבה", הוא השיב. "אני יודע שבמארגו, שכיום היא באזור שנכבש על ידי התורכים, כ-10 ק"מ מניקוסיה, היו פעם בית כנסת ובית קברות ישנים. לפני כמאה שנים הם ניסו להקים שם התיישבות חקלאית יהודית. אבל זה לא עבד בגלל החום הגדול, מחסור במים ומלריה".

זאב הרהר לרגע. "ישנו מקום שאליו אני יכול לקחת אתכן, במרחק 10 דקות מכאן", הוא אמר. "זה בית קברות קטן עם כמה מצבות יהודיות. בואו".

נסענו לחלק הדרום-מערבי של לרנקה ומצאנו עצמנו עומדות מול קיר אבן גבוה בעל גדר נעולה שהקיפה את המצבות. זאב הוא גבוה למדי, והוא יכול היה להציץ פנימה בנקל מלמעלה ולראות את שבע המצבות. אני עצמי ננסית ולא יכולתי לראות דבר. בלי היסוס, זאב דילג מעל לחומה כמו סופרמן רבני. הוא אסף רסיסי מצבות והקריא לי מה כתוב עליהן. על אחת מהן היה תאריך בעברית: ת"ו, רי"ש, עי"ן, וי"ו. זאב חישב ומצא שהמצבה בת תשעים שנה. בערך כמו בית הקברות במארגו.

זה היה הכל. הוא לא הכיר שום דבר נוסף.

לפתע פתאום זרחו עיניה של המדריכה שלנו. "בדיוק חשבתי על משהו", היא אמרה. "לפני כחודשיים הלכתי להרצאה של אחד מטובי הארכיאולוגים שלנו על האתר העתיק קיטיון ששוכן לא רחוק מכאן. הוא אמר שהפניקים הגיעו לקיטיון במאה התשיעית לפנה"ס ומצאו שם מקדש עתיק. הם שיקמו אותו והקדישו אותו לאלילתם עשתורת. מן ההריסות ניתן ללמוד על הארכיטקטורה של בית המקדש בירושלים, כיוון שהוא נבנה לפי אותו מודל. אתם רוצים ללכת לשם?"

דילגתי לתוך המכונית יחד עם זאב ובמהרה ניצבנו באתר הארכיאולוגי קיטיון. בין שאר החורבות מתקופות אחרות ראינו גם את קווי-המתאר של בית מקדש עשוי אבן בעל אזור שבו שכן קודש הקודשים וכן את בסיסיהם של שני עמודי תווך במרכז החדר. "כמו מקדש שלמה המלך", אמרה המדריכה, ושלט הסבר שהיה שם אישר את דבריה. הפניקים הותירו מאחוריהם את קו המתאר הארכיטקטוני של בית מקדש שהיה בן זמנו של מקדש המלך שלמה. זאב ואני לטשנו עינינו בתדהמה.

"איפה הכניסה?" שאל זאב את המדריכה. "בבית המקדש של שלמה היו כמה כניסות". בחנו את החורבות בניסיון להבחין היכן היו הכניסות למקדש.

"אה, ועוד דבר", אמר זאב. "יש לי ספר להראות לך. לא קראתי אותו, כי אני לא קורא אנגלית מספיק טוב. הוא על ההיסטוריה של היהודים בקפריסין".

לאחר הסיור, כאשר הבאנו את זאב לביתו, שאלתי ממנו את הספר כשאני נרגשת כולי. הספר נכתב לפני שנתיים על ידי היסטוריון וארכיאולוגי קפריסאי עתיר ידע שנקרא סטאברוס פאנטלי [Stavros Panteli]. הספר מכיל את כל המידע שחיפשתי. רגשותיי לא הטעוני. כמובן שבקפריסין הייתה נוכחות יהודית ארוכת ימים. "קפריסין מילאה בהיסטוריה היהודית תפקיד כה חשוב שאף מדינה מלבד ישראל עצמה לא יכולה להתחרות בה מבחינה זו", כך היה כתוב בהקדמה לספר. קראתי אותו – לא, טרפתי אותו.

אין ספק שההתיישבויות היהודיות בקפריסין הוקמו אחרי שבבל כבשה את יהודה. במאה השנייה לפנה"ס יהודים שגשגו כאן כאנשי מלאכה, חייטים, בנקאים וסוחרים. ישנן לכך עדויות בכתב וכן מטבעות מתקופת החשמונאים שנמצאו על האי.

בסלאמיס, עיר קוסמופוליטית מאוד, גרו יהודים רבים, במיוחד אחרי הרס המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה הנוצרית.

במאות הראשונה והשנייה פרצו מרידות של יהודים בכל רחבי האזור שנשלט על ידי הרומאים.

היו גם חיכוכים בין יהודים לשכניהם הלא-יהודיים והוטלו על היהודים הגבלות למיניהן. במרד אלים, יהודים נאבקו בגויים שעל האי קפריסין. הוצא צו רומאי שאסור לאף יהודי להציב שוב את כף רגלו על האי, ומי שיעשה כן, גזר דינו מוות. אף על פי כן נשארו כמה יהודים על האי, ואחרים שבו והגיעו לשם במהלך המאות הבאות.

במהלך השנים, יהודים בני קפריסין שגשגו כמלווים בריבית, וכתוצאה מכך, כמה משכניהם פיתחו עוינות כלפיהם. במאה ה-13 הוצא צו שאסר על הלוואה בריבית, אילץ את היהודים לענוד תו מזהה וגבה מהם מס שנתי מיוחד. באמצע המאה השש-עשרה, האפיפיור יוליוס השלישי ציווה על שריפת התלמוד, ושלטונות פאמגוסטה אספו חמישים ספרי תלמוד ושרפו אותם בכיכר העיר. באותם זמנים, כתבי יד היו נדירים ביותר, ומה שאירע נחשב לטרגדיה נוראה.

תחת הכיבוש הלוסיניאני, ההתיישבות היהודית בקפריסין הייתה הגדולה ביותר מבין האיים שמעבר לחופי יוון. הם קיבלו מעמד זהה לזה של לא-יהודים וקידמו מאוד את הכלכלה של האי. תחת שלטות ונציה, נוסעים דיברו על רובע יהודי או גטו בפאמגוסטה, והיו תקופות של רווחה שהתחלפו בתקופות דיכוי והגבלות. במאות ה-15 וה-16, יהודים שגשגו שם תחת השלטות העות'מאני. אבל בשנת 1568, יהודי עשיר ורב השפעה בשם דון יוסף נשיא הואשם בהתססת מרד, וכל היהודים צוו לעזוב את האי – אבל כנראה שזה לא התרחש. יהודים נשארו שם, וחדשים הגיעו לאי, והם שגשגו וסבלו לחילופין, לעתים שרר שלום ביניהם לבין שכניהם ולעתים – עוינות ואיבה.

החל מאמצע המאה השמונה-עשרה ועד להקמת מדינת ישראל, קפריסין נחשבה על ידי אישים חשובים כמו בנימין ד'יזרעאלי (ראש הממשלה היהודי הראשון בבריטניה) ועד לתיאודור הרצל כמושבה אפשרית ליהודי הגולה בשל קירבתה לישראל (פלשתינה דאז). ראשוני הציונים ראו בקפריסין שוב ושוב מולדת פוטנציאלית והייתה נוכחות יהודית משמעותית על האי במשך אולי שלושת אלפי שנים, אף שבעת הנוכחית קיימים מעט מאוד אתרים המעידים על כך.

ֹאחרית דבר:

אני שמחה לדווח שמאז ביקורי בקפריסין, קהילת חב"ד שבמקום הייתה פעילה מאוד. הוקם מרכז קהילה יהודית עם בית הכנסת הראשון והיחיד בקפריסין. יש גם מקווה, בית ספר יהודי ומרכז תיירות. מתקיימות תפילות בערבי יום שישי ובשבתות בבוקר. אפשר להשיג מזון וקייטרינג כשר, וכן מתקיימים שיעורי תורה פעם בשבוע בערבי יום רביעי. למידע נוסף ראה: www.jewishcyprus.com