מהו הכתב המקורי של התורה?

שאלה

לאחרונה הכרתי את המושג "הכתב העברי הקדום". הבנתי שרוב הממצאים הארכיאולוגים בארץ ישראל מעידים שהיהודים נהגו להשתמש בכתב שונה מזה המוכר לנו כיום ולטענת החוקרים רק בתקופות מאוחרות יותר החלו להשתמש באלפבית העברי שלנו. האם זה אומר שהכתב המקורי של התורה היה שונה מזה שאנחנו מכירים?

תשובה

אין חולק על כך שבתקופות קדומות עם ישראל נהג להשתמש בכתב שונה מהכתב המוכר לנו. למעשה, עובדה זו לא נודעה רק בזכות המחקר הארכיאולוגי אלא הייתה ידועה מאז ומקדם וחז"ל מתייחסים למערכת הכתב הזו בהקשרים שונים.

הכתב המכונה בימינו 'הכתב העברי הקדום', שלדעת החוקרים הוא גרסה מקומית של הכתב הפניקי ששימש רבים מעמי האזור, הוא ככל הנראה הכתב שנקרא בשפת חז"ל כתב 'דַעַץ' או 'רַעַץ'1, בעוד הכתב העברי המוכר בימינו נקרא 'כתב אשורי'2.

אלפבית "הכתב העברי העתיק" לעומת "כתב אשורי" בגופן מודרני

בתלמוד3 אף מופיעה מחלוקת תנאים שעוסקת בשאלה דומה לשאלה שלך: באיזה כתב ניתנה התורה לישראל?

א. לפי רבי יוסי4, התורה ניתנה לעם ישראל בכתב העברי (רעץ), עזרא הסופר הוא שחידש את הכתב האשורי והחל מתקופתו אנו משתמשים בכתב החדש.

ב. לדעת רבי, התורה ניתנה לישראל בכתב אשורי, אבל בעקבות החטאים נשכח מעם ישראל הכתב המקודש ובמקומו עברו להשתמש בכתב העברי עד שבזמן עזרא חזרו העם בתשובה והתגלה להם מחדש הכתב האשורי.

ג. ואילו רבי אלעזר המודעי סובר שהתורה נכתבה במקור בכתב אשורי וכך המשיכה להיכתב עד לימינו ומעולם לא חל שינוי בצורת כתיבת התורה.

עמוד מתוך ספר תורה שומרוני, כתוב בכתב השמורוני שהוא גירסא של הכתב העברי הקדום. לפי חלק מחכמי ישראל לאחר שעזרא הסופר לימד את הכתב האשורי נשאר השימוש בכתב העברי אצל הכותיים. השומרונים משתמשים בכתב זה עד לימינו.

הכתב של לוחות הברית

בקריאה פשטנית נראה שאמנם לרוב הדעות התורה ניתנה בכתב-אשורי, אך לדעת רבי יוסי הכתב המקורי של התורה היה הכתב העברי ולא כתב-אשורי.

אולם הבנה זו מעוררת קשיים רבים. בראש ובראשונה, ההנחה שהכתב המקורי של התורה אינו כתב-אשורי לא עולה בקנה אחד עם התפיסה הכללית המקובלת במחשבת ישראל על קדושת האותיות של כתב-אשורי.

באגדה, במדרש, ובפרט לפי תורת הסוד, הצורה של כל אות מאותיות הא"ב מכילה סודות נעלים. בריאת העולם, המשכת הנשמה והתגלות האלוקות משתקפות בצורתן של האותיות. לא מסתבר אפוא שהכתב המקורי של התורה יהיה כתב אחר מהכתב האשורי המקודש.

נוסף לכך, האמורא רב חסדא, המצדד בדעת רבי יוסי, אומר שהאותיות ם' ו-ס' של עשרת הדברות היו חקוקות בלוחות הברית בדרך נס5. אמירה זו מובנת רק ביחס לאותיות ם' ו-ס' בכתב אשורי ולא בכתב העברי:

בא"ב האשורי שתי אותיות אלו הן האותיות היחידות בעלות מסגרת שלימה. כיון שבלוחות-הברית האותיות נחקקו מצד-לצד, לכל עובי הלוח, ליבת האותיות הכלואה בתוך המסגרת אמורה לנשור. ובכל זאת, בלוחות נעשה נס וליבת האותיות נשארה מרחפת בחלל האויר שבתוך החקיקה.

ואילו בכתב העברי, שתי אותיות אלו אינן בעלות מסגרת שלימה, בעוד אותיות אחרות דווקא כן (כפי שניתן לראות באיור). באם עשרת הדברות היו חקוקות בכתב העברי היה רב חסדא אומר שהאות ע', לדוגמה, הייתה חקוקה בנס, ולא האותיות ם' ו-ס'.

מכאן עלינו להסיק שלכל הדעות, גם לדעת רבי יוסי, עשרת הדיברות נחקקו בלוחות הברית בכתב האשורי ולא בכתב העברי!

אם כן, למה התכוון רבי יוסי כשאמר שהתורה ניתנה לישראל בכתב רעץ – הכתב העברי?

שתי לוחות, שני סוגי ספרי תורה, שני כתבים

מסבירים המפרשים6 שרבי יוסי מתייחס ללוחות השניות. לפי דעתו, בעוד הלוחות הראשונות, עליהן נאמר7 "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", נחקקו בכתב-אשורי, הרי שהלוחות השניות היו מעשי ידיו של משה רבינו ובהן עשרת הדברות נחקקו באותיות הכתב העברי.

ואכן, בתלמוד הירושלמי8 נאמר כי לפי הדעה "שהתורה ניתנה בכתב רעץ", האות ע' היא זו שעמדה בלוחות בדרך נס, ולא האותיות ם' ו-ס'. לפי הסבר זה, פירוש הדבר שגם בלוחות השניות נעשה נס דומה לזה שנעשה בלוחות הראשונות.

וכך גם לגבי ספר התורה כולו:

ספרי התורה שלנו הם העתקים חוזרים ונשנים מספרי התורה המקוריים שכתב משה רבינו בכתב ידו לפני פטירתו. ספר אחד נתן משה לשבט לוי וזה הונח בקודש-הקודשים לצד (או בתוך9 ) ארון הברית, ועוד 12 ספרים מסר לכל שבט מ-12 השבטים10.

לדעת כולם ספר התורה שכתב משה רבינו והונח בארון הברית (ואולי גם שאר ספרי התורה שכתב בעצמו) נכתבו בכתב אשורי. המחלוקת בין התנאים עוסקת בשאלה האם בני ישראל, שהכירו אז רק את הכתב העברי, הורשו להעתיק את התורה וליצור ספרי-תורה כשרים גם בכתב העברי או לא:

לפי רבי אלעזר המודעי כל ספרי התורה שנכתבו אי-פעם בכתב עברי נחשבים ספרים לא-כשרים שניתן ללמוד מתוכם את התורה אבל לא לייחס להם קדושת ספר תורה; לפי רבי במשך תקופה ארוכה, מאז שמצבם הרוחני של עם ישראל הידרדר ועד ימי עזרא הסופר, נחשבו ספרים אלו כספרי-תורה כשרים לכל דבר ועניין; ולפי רבי יוסי תקופה זו החלה מרגע שהחלו בני ישראל לכתוב את ספרי התורה שלהם, מיד לאחר פטירת משה רבינו11.

מטבע מתקופת מרד בר-כוכבא. הכיתוב על המטבע באותיות הכתב העברי הקדום, מצד אחד "לחירות ירושלם", מצד שני "שמעון" (שמו של בר-כוכבא, המלך שעמד בראש המרד - שמעון בן כוזיבא).

ספר התורה שמצא יאשיהו

הסבר זה שופך אור על סיפור היסטורי מתקופת בית המקדש הראשון. במהלך השיפוצים שערך המלך יאשיהו בבית המקדש מצא חלקיהו הכהן הגדול ספר תורה והיהודים פנו לשפן הסופר על מנת שיקריא להם את הכתוב בו12.

רבים מהמפרשים מזהים את ספר התורה שנמצא עם ספר התורה המקורי שכתב משה רבינו עצמו13. אם מניחים שאכן רוב העם כתב את ספרי התורה שלו בכתב העברי ולא הכיר את הכתב האשורי מובן מדוע לא הצליחו לקרוא את ספר התורה של משה רבינו שהיה כתוב בכתב אשורי14.

הכתובת שעל הקיר

בספר דניאל15 מסופר על משתה שערך בלשאצר, בנו של נובכדנצר והמלך האחרון באימפריה הבבלית, במהלכו ציווה להביא את כלי המקדש שבזז אביו ולהשתמש בהם בסעודה. הכלים הובאו והמסובים הרבים שתו בהם יין לשָׁכרה והיללו את אליליהם.

פתאום ראה בלשאצר מחזה מעורר אימה. על הקיר הופיעו אצבעות יד אדם ורשמו כתובת בלתי קריאה בת מספר מילים. המחזה החריד את בלשאצר והוא קרא לכל חכמי בבל שיפרשו לו את פשר הכתובת אך אף אחד מהם לא הצליח לפענח אותה עד שהמלכה הציעה להזמין את דניאל, החכם היהודי.

בענווה, פענח דניאל מתוך הכתובת את המשפט בארמית "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין", ופירש שזוהי נבואה שנשלחה משמיים להודיע לבלשאצר על קץ שלטונו: "מנא מנא" – אלוקים מנה וספר את שנות שלטונו של בלאשצר ומצא שאלו הגיעו לסיומם; "תקל" – הוא שקל את מעשיו של בלשאצר ומצא שעוונותיו רבים על זכויותיו; "ופרסין" – ולפיכך ממלכתו תיחתך ותיפרס ותעבור לידי פרס ומדי.

הסיפור הזה, שהתרחש בסוף תקופת גלות בבל, מתיישב היטב עם דעתם של רבי יוסי ורבי הסוברים שבתקופה זו – לפני שעזרא הסופר לימד את הכתב האשורי – היהודים לא הכירו את אותיות הכתב האשורי, ולפיכך בנקודת הזמן הזו בהיסטוריה אף אחד אחר מלבד דניאל לא ידע לזהות את האותיות שהרכיבו את הכתובת השמימית.

הגמרא16 מסבירה שאם הכתב האשורי היה מוכר ליהודים גם בתקופה זו מספרי התורה שלהם (כדעתו של רבי אלעזר המודעי), הקושי בפיענוח הכתובת לא היה נעוץ בזיהוי האותיות אלא בהרכב המילים כיון שהמשפט היה כתוב בצורה מוצפנת17.

קטע מתוך מגילת תהלים (מזמור קמא) ממגילות קומראן. שם ה' מופיע בכתב-עברי ולא בכתב-אשורי. משערים שנהגו כך כדי להימנע מכתיבת שם ה' המפורש. (צילום מסך מתוך הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה)

כתיבת חול וכתיבת קודש

כך או כך, הרמב"ם18 מסביר שהשימוש הנרחב בעיקר בכתב העברי, המתועד במטבעות עתיקים ובממצאים ארכיאולוגים אחרים, מעיד על ההקפדה החמורה שהייתה נהוגה בזמנם להשתמש בכתב האשורי המקודש רק לכתיבת קודש ולא עבור צרכי החולין וענייני היומיום19.

בהקשר זה מעניין לציין שבין מגילות ים המלח נמצאו כתבי יד עתיקים של כתבי קודש הכתובים בכתב אשורי בעוד אזכורי שם ה' המופיעים בהם כתובים בכתב עברי. משערים שהכותבים, שלפי המחקר היו שייכים לכתות דתיות מסוף ימי הבית השני, נהגו כך בגלל הזהירות שלא לכתוב את שם ה' המפורש (בדומה למנהגנו כיום לציין את שם ה' באמצעות סימונים כמו "ה'" או "יי"), מתוך מחשבה שעל שם ה' שנכתב באותיות חולין לא חלה קדושת השם המפורש20.