למה תורמים צדקה בכפולות של ח"י (18)?

בשבת האחרונה התפללתי בבית הכנסת ושמתי לב לעובדה מעניינת. כמה מהמתפללים התחייבו לנדב צדקה לקופת בית הכנסת והשתמשו בביטוי "פְּעָמִים חַי" כדי לנקוב בסכום התרומה שלהם. אחד אמר "עשר פעמים חי", אחד אחר אמר "שלושה פעמים חי" ועוד כאלה.

למה בדיוק הם התכוונו?

ברכה בגימטרייה

יהודים רבים נוהגים לתרום צדקה בסכומים שהם כפולות של 18 (למשל: 18, 36, 54, 72 וכו'). ההסבר המוכר למנהג הזה מקושר לעובדה שהמספר 18 הוא הערך המספרי של המילה "חי" (ח=8 + י=10), וכך מברכים באופן סמלי, הן את הנותן והן את המקבל, בחיים טובים וארוכים.

מכאן מגיע הביטוי לתרום "___ פְעָמִים חַי", כלומר סכום שהוא מכפלה של כמה פעמים שמונה עשרה.

מתי זה התחיל?

לא ברור מתי ואיפה התחיל המנהג לתרום צדקה בכפולות של שמונה עשרה, אבל ללא ספק מדובר במנהג שקיים כבר מאות שנים. דוגמה קלאסית לכך אנו מוצאים בדברי הבעל-שם-טוב, מייסד תנועת החסידות (המאה ה-17) שהורה למי שנקלע לצרה לתרום "חי" מטבעות לצדקה1.

מחירה של כִּבְשָׂה

מקור הלכתי קדום לתרומה של 18 מטבעות, מופיע ב'שולחן ערוך' (ספר ההלכה המרכזי של העם היהודי) והובא גם בספר ה'תניא'2, בהתייחס למי שעבר עבירה שמחייבת אותו להביא לבית המקדש כבשה תמימה להקרבת "קרבן חַטָאת" – מאחר וכיום אין בית מקדש, עליו לתרום לצדקה סכום כסף של "שמונה עשר פשיטים" כדי לכפר על המעשה3.

'פשיטים' הם סוג מטבע שהיה מקובל באותם ימים וסכום הכסף הזה נקבע בהיותו הסכום המינימלי שתמורתו ניתן היה להשיג כבשה זולה. כך, במקום הכבשה שהיה החוטא חייב להקריב על חשבונו, הוא משלם את שוויה לצדקה.

למרות שלכאורה במקרה הזה אין למספר 18 כל משמעות מעבר לעובדה האקראית שזה היה אז מחירה של כבשה, יש הרואים בהלכה הזו הנחייה עקרונית לתת צדקה בכפולות של 18, בכל תקופה ובכל מטבע שבו תורמים, מתוך הנחה שיש טעמים נסתרים מאחורי הבחירה של הפוסקים הקדומים לציין דווקא את המספר הזה4.

המספר 18 ביהדות

בראייה כוללת, למספר 18 יש בהחלט חשיבות רבה ביהדות. המופע המוכר ביותר שלו הוא בתפילת העמידה שנקראת גם "תפילת שמונה-עשרה" על שם 18 הברכות המרכיבות אותה.

למעשה, בתפילת שמונה-עשרה ישנן 19 ברכות, אלא שאחת מהן – ברכת "ולמלשינים אל תהי תקווה" – נוספה בשלב מאוחר יותר רק בעקבות הרדיפות שחוו היהודים הנאמנים לתורה מהכתות הדתיות התועות שהתפתחו בשלהי תקופת בית המקדש השני.

רבי יהודה ליואי, המהר"ל מפראג, מסביר שהמספר שמונה-עשרה קשור לתכונת הרחמים האלוקית. משום כך שמונה-עשרה הברכות המקוריות של תפילת העמידה עוסקות בבקשות של חסד ורחמים, ורק הברכה הנוספת, ברכת "ולמלשינים", מבקשת מהקדוש-ברוך-הוא לשפוט את אויבי העם5.

חכמי התלמוד מצביעים על עוד תופעות ייחודיות ביהדות וגם בטבע הקשורות במספר שמונה-עשרה ומסבירים שתופעות אלו הן בעצמן הסיבה שבגללה קבעו אנשי כנסת הגדולה את מספר הברכות בתפילת העמידה6 :

• שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, מוזכרים יחד בתורה 18 פעמים.
• ישנם 18 פעמים בתורה שבהם ה' מדבר עם משה ואהרן יחד.
• שם ה' מופיע בקריאת שמע 18 פעמים.
• בתיאור בניית המשכן מופיע הביטוי "כאשר/ככל-אשר ציווה ה'" 18 פעמים.
• שם ה' מופיע 18 פעמים במזמור כט בתהלים.
• עמוד השדרה של האדם מורכב מ-18 חוליות.

חסד, עושר וכופר

דורשי רמזים מסבירים שהמספר שמונה-עשרה משקף גם את שלושת המניעים העיקריים של מתן צדקה: לזכות בחסדי ה', לכפר על החטאים וכדי להתברך בשפע של פרנסה ולהתעשר7, שכן ב'גימטרייה במספר קטן' (כלומר המרה של האותיות במערכת גימטרייה שבה כל אחת מהאותיות מקבלת ערך מ-1 עד 10 בלבד; כך, לדוגמה, האותיות א', י' וגם ק' מקבלות שלושתן את הערך המספרי 1), הערך המספרי של כל אחת מהמילים 'חסד', 'עושר' ו-'כופר' שווה 18 – כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

העיקר לתת!

לעתים היה הרבי מייעץ לתת צדקה גם בכפולות של מספרים אחרים – בהתאם לנסיבות. אחרי הכל, מה שחשוב הוא לתת צדקה ולעזור לאחרים כמה שרק אפשר. שכן מצוות הצדקה, בכל סכום שהוא, מסוגלת להציל מסכנה ובזכותה תבוא כבר הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש!