לבעלי חיים יש יכולות שאין לבני אדם. מהיכולת לזהות מחלות מסוימות, דרך התנהגות חריגה לפני רעידת אדמה ועד בעלי חיים שהצליחו לצפות מראש את העתיד להתרחש.

כמובן, לפחות לחלק מהתופעות הללו יש הסברים מדעיים, כמו שמיעת מנעד רחב יותר של תדרי קול או ראייה חדה במיוחד. מדענים רבים בימינו עדיין עמלים במרץ למצוא הסברים מניחי דעת ליכולתם הפלאית של בעלי חיים לצפות את העתיד במקרים מסוימים. אולם רבים מאמינים שבעלי חיים ניחנו ביכולת לחוש את הרובד הרוחני של המציאות וכך הם מרגישים בקיומם של תופעות והתרחשויות שאין ביכולתנו לראות.

ובכן, מה היהדות חושבת בנושא?

אתונו של בלעם

מנקודת מבט מקראית נראה שהתשובה היא די פשוטה.

בספר במדבר1 מסופר כיצד הקדוש-ברוך-הוא שולח מלאך לעכב את בלעם, הקוסם המדייני, בדרכו לקלל את עם ישראל.

שלוש פעמים התייצב המלאך בדרכו של בלעם שרכב על אתונו. בפעם הראשונה ראתה האתון את המלאך ניצב בדרכה כשחרב שלופה בידו ונטתה מן הדרך הסלולה והמשיכה דרך השדות; בפעם השנייה נעמד המלאך בדרכם כשעברו בשביל מגודר משני עבריו, במקרה הזה נדחקה הבהמה מאמצע הדרך לצד הקיר תוך כדי שהיא מוחצת את רגלו של בלעם; בפעם השלישית נעמד המלאך במעבר צר כל שלא ניתן היה לעקוף אותו מימין או משמאל וכשראתה אותו האתון רבצה תחת בלעם ולא המשיכה ללכת.

בכל שלושת הפעמים לא הבין בלעם מדוע האתון אינה הולכת בדרך הסלולה ובכל פעם היכה אותה על מנת שתמשיך בדרכה כרגיל. לאחר שהוכתה האתון בפעם השלישית קרה נס. ה' "פתח את פי האתון" והיא החלה לדבר עם בלעם ולהתקומם בפניו על אכזריותו.

רק אז גילה ה' את המלאך לעיניו של בלעם וגם הוא ראה את מלאך ה' עומד בדרכם וחרבו שלופה בידו.

· קראו: ויפתח ה' את פי האתון: סיפורה של אתון בלעם

מקריאה מדוקדקת של הפסוקים2 אנו למדים שעל מנת שהאתון תדבר בשפת בני אדם עשה ה' נס מיוחד; כך גם כדי שבלעם יוכל גם הוא לראות את המלאך לאחר שהאתון דיברה אתו. עם זאת, העובדה שהאתון ראתה את המלאך מסופרת בצורה לקונית, ללא כל אינדיקציה לכך שמדובר בתופעה חריגה וניסית.

ואכן, לפי רש"י, ראש פרשני המקרא, העובדה שהאתון ראתה את המלאך איננה ייחודית למקרה הספציפי הזה משום שבעלי חיים רואים ישויות רוחניות, כמו שדים ורוחות (שבלשון חז"ל נקראים "מזיקים"), כדבר שבשגרה. אם כן, מדוע אנו, בני האדם, לא רואים אותן? מסביר רש"י שדווקא משום שבני האדם הם יצורים בעלי דעה, ניטלה מאיתנו היכולת לראות את השדים והרוחות, כי המראה המבעית שלהם היה גורם לנו לאבד את שפיותנו. בעלי החיים, לעומת זאת, הם יצורים חסרי דעת ולכן לא משתגעים מראיית ה"מזיקים" הרוחניים3.

אמנם במקרה הספציפי של בלעם והאתון מדובר היה על מלאך, ולא על שד, אבל העיקרון תקף גם כאן, ולכן האתון ראתה את המלאך בעוד בלעם לא הבחין בקיומו עד שה' פקח את עיניו באופן ניסי4.

כלבים חשים את אליהו הנביא וממלאך המוות

התופעה המוכרת ביותר לגבי היכולת העל-טבעית של בעלי החיים היא מסוגלותם, לכאורה, של כלבים לדעת מתי אדם עומד למות. מעניין מאוד להשוות את התפיסה הזו עם האמירה התלמודית הבאה:

"למדו חכמים: כשכלבים בוכים (ללא סיבה נראית לעין) סימן שמלאך-המוות בא לעיר; כשכלבים צוחקים, סימן שאליהו הנביא בא לעיר. במה דברים אמורים? כשאין ביניהם כלבה נקבה (שאז ההתנהגות שלהם מושפעת מנוכחותה)"5.

רוב המפרשים (אם כי לא כולם6 ) לומדים מכך שהכלבים עצמם מרגישים את נוכחותו של אליהו הנביא, או, להבדיל, מלאך המוות ולכן צוחקים או בוכים, בהתאם7.

מה עושים עם המידע הזה?

ראינו אם כן שיש מקורות בדברי חכמינו זיכרונם-לברכה על האפשרות שבעלי חיים רואים ומרגישים דברים שאנחנו לא מסוגלים לראות ולחוש בקיומם. המודעות לכך מראה לנו עד כמה ההיכרות שלנו עם העולם היא חלקית ומוגבלת ויכולה ללמד אותנו פרק בצניעות ובענווה.