שאלה

לאחר שה' סלח לעם ישראל על חטא העגל הוא אמר למשה לסתת לוחות אבן חדשים, בדומה ללוחות הברית הראשונים שאותם שבר כאשר ירד מהר סיני וראה את העם סוגד לעגל הזהב:

"פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ".

כאן מסופר שה' מצווה את משה להכין רק את הלוחות, בעוד את חקיקת עשרת הדברות על גבי האבנים יעשה הוא בעצמו ("וכתבתי על הלוחות...")1.

ואולם, כמה פסוקים לאחר מכן מסופר לכאורה שה' אומר למשה גם לכתוב את עשרת הדברות על גבי הלוחות ושזה מה שאכן היה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל.

וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית, עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים".

לא הצלחתי להבין: מי כתב את עשרת הדברות על הלוחות השניים? האם היה זה אלוקים בעצמו או משה רבינו?

תשובה

שאלה טובה שאלת!

המפרשים2 מסבירים שמי שחקק את עשרת הדברות על הלוחות השניים היה ה' בעצמו, ובכל זאת אין סתירה בין הפסוקים:

הציווי שקיבל משה לכתוב את "הדברים האלה" אינו מתייחס לכתיבת עשרת הדרות על גבי לוחות הברית, אלא לכתיבת "ספר הברית", כלומר כתיבת ספר התורה שמכיל בתוכו גם את הטקסט של עשרת הדברות.

כמו כן, את הפסוק האחרון יש לפצל לשני חלקים נפרדים: בחציו הראשון מסופר על משה רבינו ששהה ארבעים יום עם ה', ואילו חציו השני "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית" מתייחס לה' ולא למשה.

העבודה מתחילה בנו

עם זאת, השאלה בעינה עומדת: מדוע הפסוק נכתב בצורה כזו המאפשרת להבין שמשה, ולא ה', הוא זה שכתב את עשרת הדברות על הלוחות?

רבי מאיר שמחה מדווינסק3 (1843–1926) מציע ליישב את הסתירה בדרך מקורית:

התורה אומרת כי הלוחות "מזה ומזה הם כתובים"4, מסבירים חז"ל5 שהכתב היה חקוק מעבר לעבר בעובי הלוחות והמילוי במרכז האותיות של "מם" סופית ו"סמך" היו עומדות בנס בחלל האוויר.

רבי מאיר שמחה מסביר שמשה רבינו הוא זה שחקק את הכתב על גבי הלוחות השניים ואחרי שסיים לעשות את מה שיכול היה לעשות באופן אנושי ה' השלים את המלאכה והפך את החריטה לכתב הניסי שבו האותיות עומדות באוויר, בדומה למה שהיה בלוחות הראשונים.

זה לא סתם. אלמלא חטאו ישראל והלוחות הראשונים לא נשברים – כך הוא מסביר – לימוד התורה היה בא בקלות, לא היינו נאצלים להתמודד עם אתגרים, לא פנימיים ולא חיצוניים, בשביל העיסוק בתורה. בעקבות חטא העגל היכולת הזו נלקחה מאיתנו. לימוד התורה שלנו כיום כרוך ביגיעה רבה. בשביל להבין את התורה ולהפנים אותה יש צורך בהקרבה אישית והשקעה מתמדת של שינון והתבוננות.

כאשר אדם עמל בלימוד תורה, עליו להשקיע תחילה את כל כולו בניסיון לחצוב את דברי התורה לתוך עצמו להפוך את עצמו לאדם רגיש רוחנית המסוגל לקבל את סודות התורה. ואז, רק אז, ה' מסייע לו מלמעלה מאפשר לו להבין את התורה כראוי ומגן עליו מפני הסחות דעת ובלבול.

הרעיון הזה מגולם בלוחות השניים. את עשרת הדברות שעל הלוחות השניים היה צריך משה רבינו לחרוט קודם בכוחות עצמו ורק לאחר עבודתו עשה הקדוש ברוך הוא את שלו והפך את הכתב לניסי.