בסיפורת היהודית מסופר על יצורים דמויי-אדם שנוצרו בידי צדיקים מפורסמים בשביל לסייע בהגנה על היהודים מפני עלילות-דם ותסיסות אנטישמיות אחרות. האגדה המפורסמת ביותר מתייחסת ל"גולם" שנוצר בפראג של המאה ה-16 על ידי הצדיק רבי יהודה ליוואי, הנודע בכינויו "המהר"ל מפראג".

כמה אמון יש לתת לסיפורים אלו? ובמה יצירת גולם שונה מכישוף ומאגיה שחורה שביצועם נחשב בתורה לעבירה חמורה? במאמר שלפניכם ננסה לענות על שאלות אלו ועוד אחרות בנושא מסתורי ומרתק זה.

לפני הכול: מה זה בכלל גולם?

המשמעות המקורית של המושג "גולם" הוא חומר-גלם שמיועד ליצירת כלי. בחז"ל משתמשים במילה זו לתיאור לגוש חֵמר או בול עץ הדורשים עיבוד, גילוף וסיתות כדי להפוך לכלי פונקציונלי1. במקביל, המושג משמש גם לתיאור אדם פשוט ביותר, בּוּר, שתבונתו ורגשותיו אינן מפותחות דיין והתנהגותו גסה2.

בהקשר שלנו, "גולם" הוא כינוי ליצור דמוי-אדם שבמקום להיוולד להורים אנושיים, נוצר על ידי בני אדם מחומר כלשהו שהפיחו בתוכו חיים – בערך כמו שאדם הראשון נוצר מן האדמה על ידי אלוקים3.

בני אדם יכולים לברוא?!

אבל האם זה בכלל יתכן שאדם, בן אנוש, יברא יצורים? האם אין זו יכולתו הבלעדית של הבורא שהיא מעבר ליכולות המוגבלות של הנבראים?

ובכן, אחד מגדולי חכמי התלמוד, רָבָא, אמר "אם היו הצדיקים רוצים – היו בוראים עולם!". בכך הוא מפרש את דברי הנביא ישעיהו4 "כִּי אִם עֲוֺנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" – כלומר, העוונות והחטאים הם מה שיוצר את ההבדל בין היכולת האלוקית לאנושית ומונע מבני האדם את הכוח לברוא יצורים. לפיכך, הצדיקים, שהם נקיים מכל חטא ועוון, יש להם את הכוח לברוא!5.

אותיות בוראות: סודו של 'ספר יצירה'

כמסופר בתחילת ספר בראשית6, אלוקים ברא את העולם באמצעות "דיבור": הבריאה התרחשה כאשר אלוקים ציווה על דברים להתקיים. האמירה האלוקית עצמה היא זו שחוללה את המציאות והעניקה קיום לדברים.

בעומק הדבר, אנרגיית הקיום של ה"דיבור" האלוקי אצורה כבר באותיות הא-ב של 'לשון הקודש' – השפה המקורית של התורה והבריאה. כל אות טומנת בחובה כוח רוחני ייחודי וכאשר אותיות אלו מתלכדות למילים ושמות נוצרים שילובים מגוונים של כוחות רוחניים שבעת אמירתם או קריאתם "משתחרר" הכוח הטמון בהם ונוצרים יצורים שונים7.

מעשה הדיבור בלשון הקודש הוא אפוא כלי ליצירת מציאות לא פחות משהוא כלי להעברת מידע או הבעת רעיון. באמצעות איסוף וארגון נכון של האותיות עם העוצמות הרוחניות הנדרשות נוצרת בפועל המציאות המבוקשת בהתאם לשילוב הכוחות הרוחניים שנבחר.

החכמה שעל פיה ניתן ליצור מציאות קיימת דרך אותיות, מילים, ושמות מכונסת באחד מספרי הסוד העתיקים ביותר ביהדות: 'ספר יצירה'. אם כן, מי שיש בכוחו לברוא ומבין את הנכתב ב'ספר יצירה' מסוגל לחולל מציאות.

בריאה אנושית בראי ההיסטוריה

'ספר יצירה' מסתיים בסיפור חייו של אברהם אבינו, שלפי המסורת הוא זה שכתב את הספר8, ושם נאמר עליו שהוא "צפה . . והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף וצר ועלתה בידו...". לפי אחד הפירושים9 כוונת הדברים היא שאברהם אבינו עסק בבריאת יצורים לפי החכמה המתוארת ב'ספר יצירה'. דבר זה גם רמוז בפסוק10 "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן", לאמור: אברהם אבינו "עשה" ויצר בעצמו "נפשות". מסורת נוספת מייחסת לאברהם אבינו בריאת פָּר, ושעל כך נאמר בפסוק11 "וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה"12.

מדרש עתיק מספר שאברהם אבינו מסר את הספר לבנו, יצחק, והוא מסרו לבנו, יעקב אבינו ששיתף את סודותיו לחלק מבניו והם עשו בהם שימוש ויצרו על פיהם בעל חיים וגם יצור דמוי-אדם13.

גם דבריו של האמורא רבא על יכולותיהם של הצדיקים, כך מסתבר, לא נאמרו רק בתור דעה. הגמרא מספרת14 שרבא עצמו ברא "איש". את ה"איש" שברא שלח רבא לחברו רבי זירא שניסה לשוחח עימו, ומשזה לא הגיב, בגלל חוסר יכולתו לדבר, הבין רבי זירא שהוא אדם-תוצרת-אדם ופקד עליו לחזור לעפרו.

עוד מספרת הגמרא15 על שני חכמים נוספים, רב חנינא ורב אוֹשַׁעְיָא, שהגו ממושכות ב'ספר יצירה' עד שנברא להם עגל משובח ואף אכלו אותו.

מאוחר יותר, בעת החדשה, קיימות עדויות על יצירת גולם על ידי רבי אליהו "בעל שם" מחֶלְם (המאה ה-16)16, וגם על ידי עוד רבי אליהו, הגאון מווילנה (המאה ה-18), שלפי הסיפור לא השלים את יצירתו כאשר קיבל סימן משמיים לחדול מכך17. אולם הסיפור המפורסם ביותר הוא כמובן "הגולם מפראג" שלפי הסיפור נוצר על ידי המהר"ל (אודותיו נרחיב בהמשך).

זהירות: קבלה מעשית!

השפעה על המציאות באמצעות אותיות ושמות קדושים, ובכלל זה יצירת גולם, שייכת לתחום המיסטיקה המכונה "קבלה מעשית". תחום הקבלה המוכר יותר הוא "קבלה עיונית", העוסקת בתפיסת מציאותו של האלוקים, יחסי הגומלין בין הבורא לבריאה וביישום רעיונות אלה בעבודת ה' ושיפור האישיות. הקבלה ה"מעשית" לעומת זאת מלמדת כיצד להפעיל כוחות רוחניים כדי לחולל שינויים מוחשיים במציאות הקיימת. יצירת גולם היא דוגמה טובה לכך.

במשך שנות דור גם הקבלה ה"עיונית" וגם הקבלה ה"מעשית" היו בגדר סוד ששותפו בו רק יחידי סגולה בכל דור. אולם בעקבות קריאתו של האריז"ל (המאה ה-16), מגדולי המקובלים בכל הזמנים, לגלות ולהפיץ את חכמת הקבלה, הפכה הקבלה העיונית לנחלת ההמון. אמנם גם לעיסוק בקבלה עיונית יש לגשת בצורה נכונה ומתוך הכרה ברוממותם של דברים, אבל הקבלה המעשית נותרה עד ימינו תחום עיסוקם של מתי-מעט שיש להם את המסוגלות והאחריות לעשות רק שימוש ראוי בכוחה העל-טבעי18. והאריז"ל אף הזהיר מפני הסכנות הטמונות בניצול לרעה של כוחות הקדושה הרוחניים על ידי אנשים שלא הוכשרו לכך19.

בין כישוף ליצירה

אבל האם אין בכך בעיה של כישוף? מדוע הכישוף נחשב בתורה לעבירה חמורה ביותר ואילו שינוי המציאות בעזרת אותיות ושמות קדושים מותר?

כדי להבין זאת חשוב לעמוד על ההבדל העקרוני בין הדברים למרות הדמיון החיצוני ביניהם:

בעוד הכשפים ומאגיה שחורה עושים שימוש בכוחות הטומאה, קביעת המציאות באמצעות קבלה מעשית וספר יצירה נעשית בכוח הקדושה. משום כך היכולת להשתמש בקבלה מעשית וספר יצירה מוגבל רק לצדיקים בעלי מעמד רוחני גבוה, בעוד העיסוק בכשפים וקסמים זמין לכל אחד ומושג באמצעות התחברות למוקדי טומאה ועבודת אלילים20.

השלכות הלכתיות (לא?) מעשיות

האפשרות של יצירת גולם העלה שאלות הלכתיות רבות באשר למעמדו ההלכתי של הגולם עצמו ושל מעשיו. לדוגמה: האם הגולם יכול להצטרף למניין? האם מותר ליצור גולם בשבת? האם פירוק הגולם (כפי שעשה רבי זירא) שקול להריגת אדם?21

הדעה הרווחת בין הפוסקים היא שלמרות כוחם של הצדיקים לברוא יצור דמוי-אדם, היכולת להכניס נשמה בגוף היא יכולת בלעדית של אלוקים. משום כך, יצורים מעשה ידי אדם אינם נחשבים כבני אדם מן המניין והם לכל היותר יצורים תת אנושיים.

הדיון המרתק אינו תיאורטי בלבד ויתכן שיש לו יישומים מעשיים גם כיום. דוגמה אחת: יש פוסקים הגוזרים את מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת, שפותח באופן מלאכותי במעבדה, (למשל ביחס לשאלה האם מותר לאכול אותו עם חלב?) ממעמדו ההלכתי של בשר שנוצר באמצעות ספר יצירה22.

הגולם של פראג

אי אפשר לדבר על "גלמים" מבלי להקדיש כמה מילים לגולם המפורסם של פראג שסיפורים רבים נקשרו לשמו, בייחוד על פעולותיו המרשימות בסיכול עלילות דם והתקפות אנטישמיות אחרות23.

רבנים וחוקרים רבים מתפלמסים בשאלת מהימנותם ההיסטורית של סיפורי "הגולם מפראג"24, אולם בין אם סיפורי הגולם מפראג מדויקים ובין אם הסיפור ההיסטורי העובדתי היה רחוק מהמתואר בהם, האפשרות ליצירת גולם - כפי שראינו - מתועדת מפורשות גם לפני זמנו של המהר"ל וגם אחריו.

למעשה, המהר"ל עצמו דן בנושא בכתביו כשהוא מסביר שהשפעה על המציאות באמצעות 'ספר יצירה' שקולה להשפעה על המציאות באמצעות תפילה: בשני המקרים הבורא הוא זה שמחולל את המציאות המבוקשת, אם בעקבות הפנייה הישירה אליו (בתפילה) או בעקבות "קריאה" בשמותיו הקודשים מתוך 'ספר יצירה'. שני הדברים, כך הוא מסביר, אינם רק מותרים אלא רצויים, ואין בהם חריגה מהסדר שקבע הקדוש ברוך הוא להתנהלות העולם (זאת בניגוד לכשפים שנועדו לשבש את חוקי הטבע והבריאה ולהחליש אותם)25.

בסיכומו של דבר, המהר"ל מפראג חיבר עשרות ספרים שהטביעו חותם נצחי על פירוש התורה ועולם המחשבה היהודי. גדלותו הרוחנית והשפעתו הניכרת של המהר"ל על החיים היהודיים בוודאי עולות בהרבה על יכולתו ליצור גולם דמוי אדם.