פעם נסע רבי יהודה הנשיא ונקלע לעירו של של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי.

שאל רבי יהודה את המקומיים האם רבי אלעזר הניח אחריו בן. "אכן, יש לו בן ושמו יוסי" הם אמרו, "אך הוא סר מדרך הישר והוא לא הולך בדרכי אביו."

רבי יהודה היה עצוב לשמוע כי בנו של הצדיק יצא לתרבות רעה. הוא פגש אותו והעניק לו סמיכה לרבנות, ולאחר-מכן שלח אותו לדודו רבי שמעון בן איסי.

הדוד התמסר לחינוכו של אחיינו הצעיר, אך עדיין עמדו בפניו נסיונות כבירים. בכל פעם שהיה רבי יוסי רוצה לשוב לדרך הרעה ולעשות את דרכו לעירו שם נכשל בחטאיו, היה הדוד משכנע אותו שלא לעשות זאת.

"הלא הפכו אותך לחכם גדול, פרסו עליך גולת זהב מפוארת ואף קוראים לך רבי. האם ברצונך לשוב לעירך ולהפסיד את הכול?"

כך היה אומר לו דודו שוב ושוב, עד שרבי יוסי נשבע לו שהוא לא ישוב עוד לעירו.

כשגדל נסע רבי יוסי ללמוד בבית מדרשו של רבי. "הלא זהו קול ממש דומה לקולו של רבי אלעזר בנו של רשב"י!" זיהה רבי את הקול, וכשסיפרו לו שזהו הבן שעזב את דרכו הרעה וחזר בתשובה, קרא רבי יהודה את הפסוק "פרי עץ צדיק חיים ולוקח נפשות חכם". פרי עץ צדיק הוא רבי יוסי, בן ונכד למשפחת צדיקים; והחכם הלא הוא הדוד רבי שמעון בן איסי שידע בחכמתו לקרב את לבו של האחיין ולהחזיר אותו למוטב.

(על-פי בבא מציעא פה, א)