מה אומר הניקוד של שם השם?
אני מתפלל וקורא הרבה פרקי תהלים, ושמתי לב לדבר אחד מוזר: שם השם מנוקד לפעמים בצורות שונות. מה ההסבר לזה?
ניקוד להחלפה
בקצרה, התשובה לשאלה שלך היא שבמקרה הזה הניקוד לא מסמן לנו איך להגות את האותיות הכתובות, אלא איזו מילה אחרת צריך לומר במקום המילה שמופיעה בסידור או בתהלים.
נשמע מוזר? נסביר מעט יותר:
לקדוש ברוך הוא יש כמה שמות קדושים. כל שם מרמז על צורה אחרת של התגלות והשפעה אלוקית. לפעמים הוא נקרא כך ולפעמים אחרת, בכל פעם בהתאם לעניין.
מבין כל השמות, יש שם אחד מיוחד שנקרא "השם המפורש". השם הזה הוא הקדוש ביותר, והוא מורכב מהאותיות י-ה-ו-ה. מרוב קדושתו, לא מבטאים אותו בכלל בפה אף פעם. למעשה, גם הניקוד המדויק של השם המפורש הוא סוד נסתר, שרק יחידי סגולה בכל ההיסטוריה ידעו אותו. כך מסופר בגמרא שבבית המקדש הכוהנים היו מבטאים את השם המפורש בברכת הכוהנים, וגם הכוהן הגדול היה אומר אותו בעבודת הקודש ביום הכיפורים.
לכן, למרות שבתורה וגם בסידור התפילה הוא כתוב (בהתאם לכוונות נסתרות שאנחנו לא מבינים אותן), אנחנו אף פעם לא קוראים אותו כך. במקום זה, אנחנו אומרים את אחד משמותיו האחרים של הקדוש ברוך הוא. כמו שאמרו חכמים1: "אמר הקדוש ברוך הוא: לא כפי שאני נכתב, אני נקרא. נכתב אני ביו"ד ה"א (השם המפורש) ונקרא אני באל"ף דל"ת (שם אדנות)".
איך יודעים איזה שם אחר צריך לומר בכל פעם שמופיע שם השם המפורש? כאן נכנס לתמונה הניקוד. בעלי המסורת והקבלה רמזו לנו בניקוד באיזה שם צריך 'להחליף' את השם המפורש בקריאה.
איך זה עובד? ברוב המקרים, הניקוד הוא כזה: יְ-הֹ-וָ-ה, וצורת הניקוד הזו מרמזת לנו שכאן צריך לבטא את שם אדנות, שמנוקד בצורה זהה: אֲ-דֹנָי (בגלל כללי הדקדוק, השווא שעל הי' מתחלף בחטף-פתח). במקומות אחרים, הניקוד הוא כזה: יֶ-הֹ-וִ-ה, וזה מרמז לנו לומר את שם אלוקים, שמנוקד בצורה זהה: אֶ-לֹהִים (סגול, חולם, חיריק).
לסיום
כך או כך, מדובר במושגי יסוד עמוקים בתורת הסוד. נגעתי כאן בנושא רק בקצרה, על קצה המזלג. אני ממליץ לך לא להסתפק במידע הזה, אלא להבין לעומק את הסוגיות החשובות האלו. תוכל לעשות זאת בלימוד ספרי חסידות, שמסבירים את המשמעות לחיים של כל הסודות העמוקים הללו.
יהי רצון שיתקבלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל.
מומלץ לקרוא גם:
· סקירה מעניינת על סידור התפילה
הוסיפו תגובה