בכל בית-כנסת ברחבי תבל, בקיר הפונה לכיוון עיר הקודש ירושלים, מונחים ושמורים בארון הקודש - ספרי תורה.

בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים, הם חמשת חומשי תורה המרכיבים את ספר התורה.

ספר התורה הראשון בתולדות העם היהודי, הוכתב על-ידי אלוקים, והועלה במדויק על הכתב בידי משה רבנו. זמן קצר לפני פטירתו, במלות הפרידה שלו, ביקש משה מעם ישראל להתייחס בתשומת-לב מרובה למלים המופיעות בו, ולראות בהן את המענה לשאלות החיים. בני ישראל חינכו ברוח זו את ילדיהם לאורך הדורות, וכך נשמרת מסורת זו עד עצם היום הזה.

אבל ספר התורה הוא לא רק ספר קדוש, בו כתובים דברי האלוקים אל משה רבינו. הוא הרבה יותר מכך. ספר התורה הוא לב-לבה של היהדות. הוא התגלמות והמחשת הקשר שלנו עם אלוקים, עם תורתו ומצוותיו. לבה, מוחה ונשמתה של היהדות טמונים בשורות המסודרות והמדויקות, הכתובות בדיו שחור, וממלאות את יריעות קלף הללו.

בשמחת תורה, היום השמח ביותר בלוח השנה היהודי, אנו אוחזים-מחבקים אותו בזרועותינו ורוקדים איתו בהתלהבות, חוגגים את הקשר המיוחד הזה. זהו האוצר היקר ביותר שלנו – התורה היא מתנתו של אלוקים לעם ישראל ולעולם כולו; היא מורת-הדרך שלנו בחיים; למעשה, התורה היא החיים שלנו. בלעדיה, עם ישראל אינו יכול לחיות.

ספר התורה עשוי מיריעות קלף רבות המחוברות אחת לשניה, עליהן כתובים בדיו שחור חמשת חומשי התורה, על ידי אדם ירא שמיים הנקרא סופר סת"ם, שלמד את מקצוע כתיבת האותיות בכתב סת"ם, באמצעות נוצה בכתב יד ובלשון-הקודש. הקלף אחוז בשני קצותיו סביב שני "עצי חיים" – מקלות עץ מחוטבים, חגור באבנט, כדי להחזיקו סגור, ועטוף במעיל. לפי מנהג אחר, נתון ספר התורה בתוך תיבת עץ עגולה ומעוטרת.

בספר התורה קוראים ארבע פעמים בשבוע: בשבת בבוקר ואחר-הצהרים ובימי שני וחמישי. בנוסף, קוראים בתורה בראש השנה, יום הכיפורים, ושלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן בראשי-חודשים ובימי צום.

בעת פתיחת ההיכל, להוצאת ספר התורה, זהו זמן מיוחד ועת רצון להביע תפילה ובקשה עבור חולים ונזקקים, או כל צורך אחר שהאדם חש בו.

מספר התורה הראשון הכינו בני ישראל עותקים זהים רבים, ובניהם אחריהם המשיכו מסורת זו בדורות הבאים. היום קיימים בעולם מאות אלפי ספרי תורה.