1. הוא בן למשפחה ספרדית מיוחסת

הרמב"ם נולד בשנת ד'תתצ"ה (1135)1 בקורדובה, מחוז אנדלוסיה – דרום ספרד, למשפחה יהודית מיוחסת, מצאצאי רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, שמוצא משפחתו מדוד המלך.

2. לאביו קראו רבי מיימון

הכינוי רמב"ם הוא ראשי התיבות של 'רבי משה בן מימון'. רבי מימון, אביו של הרמב"ם היה רב חשוב ודיין בבית הדין בקורדובה ומגדולי תלמידיו של רבי יוסף הלוי איבן מיגאש – הר"י מיגאש2.

3. הוא היה יתום מגיל צעיר

אנו יודעים מעט מאוד על אימו של הרמב"ם, אבל ידוע לנו כמעט בוודאות שהיא נפטרה כשהיה עדיין צעיר – לפי מקורות מסוימים מיד כשילדה אותו. מה שאומר, שאחיו הצעיר, רבי דוד, היה אחיו מאב ולא מאם.

4. הוא ברח עם משפחתו

כשהיה בן 13 פלשו המוסלמים הקיצוניים ה'אל-מֻוַואחִידוּן' למחוז אנדלוסיה ורצחו בשיטתיות את אלו שלא הסכימו להתאסלם. בעקבות זאת נאלצה משפחתו של הרמב"ם לעקור את ביתה מקורדובה ולברוח לעבר הלא נודע.

במשך כעשר שנים נדדה המשפחה ממקום למקום עד שהתיישבה בפאס, מרוקו. לאחר תקופה נפלה גם העיר פאס לידי האל-מֻוַואחִידוּן, אולם נראה שמשפחתו של הרמב"ם הצליחה לשרוד בסתר תחת שלטונם במשך כחמש שנים.

5. את פירושו למשנה הוא החל לכתוב בדרכים

שרטוט בית המקדש שצייר הרמב"ם בפירושו למשנה, באדיבות ספריית בודליאן, אוקספורד.
שרטוט בית המקדש שצייר הרמב"ם בפירושו למשנה, באדיבות ספריית בודליאן, אוקספורד.

בתקופה סוערת זו, כשהוא רק בן 23, החל הרמב"ם לכתוב את יצירתו הראשונה שפורסמה – 'פירוש המשניות' – שאותה השלים כעבור שבע שנים, לאחר שהמשפחה היגרה לפוסטאט – הרובע העתיק של קהיר, מצרים.

הפירוש, הכתוב בערבית-יהודית ובאותיות עבריות, היה חיבור ראשון מסוגו בהיקפו וניתן לתאר אותו כסוג של תקציר לתלמוד הבבלי. בכל משנה מעניק הרמב"ם סקירה כללית של הדיון הרלוונטי בתלמוד, ובשל כך נחשב לפירוש הכרחי עבור לומדים מתחילים שהוגים בו גם תלמידי חכמים ותיקים.

יצירה אדירה זו שימשה מעין 'קרש קפיצה' לחיבורו החשוב והמפורסם ביותר, אותו יכתוב כמה שנים מאוחר יותר: ה'משנה תורה'.

6. יצירותיו של אביו אבדו

מלבד ההשפעה העצומה שהיה לרבי מימון על בנו הרמב"ם בכך שהיה מורו ורבו בצעירותו, חיבר רבי מימון מספר חיבורים תורניים משלו. ידוע לנו שבין כתביו של רבי מימון היו חיבורים העוסקים בנושאי החגים והתפילה, אולם חיבורים אלו אבדו במהלך השנים.

החיבור השלם היחיד שיש בידינו מרבי מימון הדיין הוא 'אגרת הנחמה' – מניפסט שנכתב להמוני היהודים שנאנקו תחת עול הרדיפות והנדודים, ובו קורא רבי מימון להתחזק באמונת ה' חרף הצרות ולבטוח בישועה שבוא תבוא. האיגרת פורשת גם את הגותו של רבי מימון בדבר האמונה בתורת משה רבינו וייחודיותו הבלעדית של דמותו הקדושה.

רבי מימון קבור בטבריה אך יש מחלוקת היכן הוא נפטר. אחדים סוברים שהוא נפטר בירושלים ואילו לדעת אחרים הוא נפטר זמן קצר לאחר שהגיע יחד עם משפחתו לפוסטאט.

7. הוא הנגיש את ההלכה לכולם

בזמן מגוריו של הרמב"ם בקהיר התפרסם יצא שם חוכמתו ותורתו בכל העולם היהודי. בתקופה זו חיבר את יצירתו הגדולה והמפורסמת: ה'משנה תורה' – סדרה בת 14 כרכים ובה פירוט מלא של כל הלכות התורה בצורה מאורגנת ובשפה מדויקת, ברורה ותמציתית המובנת לַכל.

הרמב"ם, שראה כיצד השליטה בתורה שבעל פה הולכת ודועכת מקרב העם בעקבות הטרגדיות והרדיפות ושהאפשרות להבין כראוי את דברי התלמוד היא נחלתם של יחידי סגולה בלבד, החליט לזקק את ה'שורה התחתונה' מכל המחלוקות והפלפולים הסבוכים של ספרות חז"ל – כולל המשנה, התלמוד, המדרשים ושאר ספרי ההלכה שנכתבו עד לזמנו – ולכתוב רק את המסקנות ההלכתיות, של כל הדיונים בכל הנושאים, בצורה פסקנית וברורה.

מאז צאתו לאור ועד היום הזה נחשב 'משנה תורה' של הרמב"ם לאחד מחיבורי המופת החשובים והמשפיעים ביותר. בקהילות שונות הוא התקבל מיד כמדריך הלכתי מעשי אך בד בבד הלמדנים רואים בו ספר למדני עמוק המוסווה תחת מעטה פשטנות, ומאז פרסומו (עוד בימי חייו של הרמב"ם) ועד היום נכתבו עליו עשרות חיבורים ופירושים. ועבור כולם, הגדולים והקטנים כאחד, מהווה הספר מקור יחיד מסוגו ללימוד מקיף ומסודר של כל הלכותיה של התורה כולה.

בדורנו, אלפי יהודים לומדים מידי יום פרק אחד, או שלושה פרקים של משנה תורה במסגרת מסלולי לימוד "הרמב"ם היומי" שהנהיג הרבי מליובאוויטש.

8. הוא כיהן כ'נגיד' במצרים

בגיל 42, בעודו עובד על ה'משנה תורה', מונה הרמב"ם ל'נגיד' – המנהיג של קהילת יהודי מצרים, הרב הראשי וגם נציגם הרשמי מול השלטון. בתפקיד זה הצליח לחזק את שמירת המצוות והמסורת בקרב בני הקהילה ולהגביה את רמתה הרוחנית.

באותו זמן שיעור ניכר מהיהודים במצרים הלכו בעקבות כת הקראים שכפרה במסורת התורה שבעל פה. הרמב"ם, בזכות מנהיגותו המשפיעה ודמותו הנערצת, הצליח להחזיר רבים מהם לחיק האמונה והמסורת.

9. הוא הוגה ופילוסוף

החיבור האחרון שפרסם הרמב"ם בחייו הוא ה'מורה הנבוכים' (המדריך למבולבלים) – יצירה פילוסופית שנכתבה בערבית-יהודית ונועדה ליישב את המסורת היהודית עם הפילוסופיה האריסטוטלית שרווחה בחוגי המשכילים באותה תקופה.

היקפו של הספר ועומקם של הרעיונות המובעים בו הציבו את הרמב"ם כאחד מראשי ההוגים של מחשבת ישראל מאז ועד לימינו.

10. אחיו נספה בים

זמן לא רב לאחר שהמשפחה התיישבה במצרים, יצא אחיו של הרמב"ם, רבי דוד, למיזם עסקי גדול עם סכום כסף השייך לשני האחים. אסון התרחש והספינה בה הפליג אבדה בים. לכתו בטרם עת העיבה כל כך על הרמב"ם שהוא היה מרותק למיטה במשך מספר חודשים.

11. והוא הפך לרופא גדול

עסקיו של האח הצעיר סיפקו תמיכה כלכלית גם עבור משפחתו של הרמב"ם. בעקבות פטירתו נאלץ הרמב"ם לחפש לו מקור פרנסה אחר. מכיוון שלפי דעתו אין זה ראוי להתפרנס מלימוד תורה, הוא למד את מקצוע רפואה כשהוא מקווה להתפרנס ממלאכה זו.

מהר מאוד נודע הרמב"ם כרופא מוכשר ואף חיבר מספר חיבורים רפואיים, כולל עבודות מחקר על רעלים ותרופות ואורח חיים בריא.

למעשה, חשיבות השמירה על בריאות הגוף, כתנאי הכרחי לעבודת ה', מופיעה גם בחיבוריו התורניים, ובשנים האחרונות לחייו אף הקדיש את רוב זמנו לטיפול בחולים כשהוא לא נמנע מלהגיש סיוע לכל מי שפונה לקבל את עצתו.

12. הוא שימש כרופא הסולטן

הודות למומחיותו הוא מונה לשמש כאחד מרופאי החצר של הסולטן, צלאח א-דין. מעמדו המיוחד הקנה כלו יכולת השפעה רבתית על שרי הממשלה ואף על הסולטן עצמו, אותה ניצל לטובת הכלל ובמיוחד לעזרת אֶחיו היהודים.

13. הדיוקן "שלו" נוצר זמן רב לאחר שנפטר

הגרסה ראשונה של "קיודן הרמב"ם" המפורסם כפי שהופיע ב"Thesaurus Antiquitatum Sacrarium", באדיבות ספריית אוניברסיטת ייל.
הגרסה ראשונה של "קיודן הרמב"ם" המפורסם כפי שהופיע ב"Thesaurus Antiquitatum Sacrarium", באדיבות ספריית אוניברסיטת ייל.

איננו יכולים לדעת בוודאות עד כמה הדיוקן המפורסם של הרמב"ם אכן משקף את מראהו האמיתי. ככל הנראה מקורו של הציור ביצירה מהמאה ה-18 שכותרתה הלטינית הייתה "אוצר העתיקות הקדושות" (Thesaurus Antiquitatum Sacrarium) והוא קיבל את פרסומו בעיקר לאחר שהתגלה והופץ על ידי הרב יצחק שמואל רג'יו מגוריציה, איטליה, במחצית הראשונה של המאה ה-19.

14. הגותו הייתה שנויה במחלוקת

כמו הוגים מהפכנים אחרים, חיבוריו של הרמב"ם נתקלו תחילה בחשדנות. מבקריו טענו שהוא הרחיק לכת בפשטנות שבה ניסח את ההלכה ב'משנה תורה' ולא נהג נכון כשנמנע מלציין את המקורות לפסיקותיו. מאוחר יותר, לאחר ש'מורה הנבוכים' תורגם לעברית, הוצתה מחלוקת חדשה גם ביחס לדרכו המחשבתית.

ואולם, עם הזמן לא רק שיצירותיו של הרמב"ם התקבלו בכל קהילות ישראל, אלא שגם דמותו זכתה להכרה, בצדק, כאחד מגדולי ההוגים והפוסקים בכל הזמנים.

15. יש בידינו כתבי יד מקוריים שלו

עותק כתב יד של שני הכרכים הראשונים של ספר משנה תורה שהוגה ונחתם בידי הרמב"ם. ניתן להבחין בקלות בהוספת כתב היד והחתימה של הרמב"ם בשורה האחרונה. באדיבות ספריית בודליאן, אוקספורד.
עותק כתב יד של שני הכרכים הראשונים של ספר משנה תורה שהוגה ונחתם בידי הרמב"ם. ניתן להבחין בקלות בהוספת כתב היד והחתימה של הרמב"ם בשורה האחרונה. באדיבות ספריית בודליאן, אוקספורד.

זה לא פחות מנס מרגש שכתבי יד שנכתבו בידי הרמב"ם עצמו שרדו למעלה מ-800 שנה.

שני קטעים של פירושו המקורי למשנה, כתובים בכתב ידו המקורי, קיימים בימינו והם שוכנים בספריית בודליאן (Bodleian) באוקספורד ובאוסף הספרייה הלאומית בישראל3. בנוסף, הספרייה באוקספורד מחזיקה גם כתב יד של שני הכרכים הראשונים של ספר משנה תורה ('המדע' ו'אהבה') שבסופם כתוב וחתום בכתב יד קודשו של הרמב"ם "הוגה מספרי אני משה ברבי מימון זצ"ל".

16. הוא אִיֵיר את ספריו בעצמו

האיור המפורסם של הרמב"םלתיאור מנורת המקדש. באדיבות ספריית בודליאן, אוקספורד.
האיור המפורסם של הרמב"םלתיאור מנורת המקדש. באדיבות ספריית בודליאן, אוקספורד.

אחד מכתבי היד של הרמב"ם עצמו ששרדו עד ימינו מכיל מספר איורים. שניים מהם ידועים במיוחד:

הראשון, הוא הציור המפורסם שלו על מנורת המקדש, בה מתוארת המנורה כשהיא בעלת קנים ישרים (אלכסוניים), בניגוד לדימוי הפופולרי של המנורה (כפי שמופיע בתבליט שער טיטוס) שקניה היו מעוגלים.

למרות שמדובר באיור סכמטי שלא מתיימר לשרטט דיוקן מדויק של מנורת המקדש, בנו של הרמב"ם, רבי אברהם (עליו בהמשך הכתבה) סבר שמדובר בבחירה מכוונת. הרבי מליובאוויטש הביא זאת כהוכחה לכך שאכן הקנים של מנורת המקדש היו ישרים בעוד הצורה המעוגלת של קני המנורה היא שיבוש שנוצר בהשפעת המקורות הלא יהודיים.

האיור השני הראוי לציון הוא שרטוט של בית המקדש המציג את ה'היכל' בצורת מבנה מרובע, זאת בניגוד למוסכמה הרחבה שחזיתו המזרחית של ההיכל, בו שכן ה"אולם", היה רחב יותר משאר הבניין (בדומה לצורת האות T).

17. הוא התחיל לחבר פירוש על התלמוד הירושלמי

לאחר שסיים לכתוב את פירושו למשנה, החל הרמב"ם לחבר ספר המלקט את פסיקות ההלכה של התלמוד הירושלמי. החיבור, ששמו "הלכות הירושלמי" נועד לרכז את כל ההלכות שבהן התלמוד הירושלמי חולק על התלמוד הבבלי, ובכך להוות השלמה מקבילה לספר ההלכות שכתב רבינו יצחק אלפאסי ("הרי"ף") המבוסס על פסקותיו של התלמוד הבבלי.

ואולם, באמצע העבודה על הספר בחר הרמב"ם לשנות כיוון ולהשקיע את זמנו בכתיבת ה'משנה תורה' והמשיך לעמול על כתיבתו במשך כעשר שנים.

קטעים חלקיים מטיוטת ה'הלכות הירושלמי' התפרסמו בעשורים האחרונים (בעיקר על ידי הרב שאול ליברמן) לאחר שהתגלו, לצד קטעי כתב יד נוספים של הרמב"ם המכילים תשובות הלכתיות וחלקים מגרסאות מוקדמות של ה'משנה תורה' וה'מורה הנבוכים', ב'גניזת קהיר' (חדר ה"גניזה" של בית הכנסת "בן עזרא" העתיק בפוסטאט שלתוכו הושלכו כתבים וספרים יהודיים במשך כמעט אלף שנה).

18. בנו המשיך את מורשתו

רבי אברהם מימוני הנגיד, בנו ותלמידו של הרמב"ם, שהיה מגדולי חכמי ישראל בזכות עצמו, הגן על אביו לאחר פטירתו מפני מבקריו החריפים. בנוסף, כמו אביו, גם הוא שימש 'נגיד' קהילת יהודי מצרים וחיבר פירוש על התורה ששרד רק חלקית לימינו, על החומשים בראשית ושמות.

19. הוא ניסח את יסודות האמונה

פירושו של הרמב"ם על המשנה מכיל כמה "הקדמות" למסכתות או פרקי משנה מסוימים שבם מנותחים לעומק נושאים כלליים במחשבת ישראל. הקדמה מפורסמת אחת היא ההקדמה שכתב למסכת אָבוֹת המחולקת לשמונה פרקים ובהם פורש הרמב"ם את משנתו על הטבע האנושי, מהותה של עבודת המידות, ומהי הדרך הנכונה לעבודת ה'.

הקדמה נוספת, מפורסמת עוד יותר, היא ההקדמה לפרק העשירי של מסכת סַנְהֶדְרִין. בהקדמה זו מנסח הרמב"ם 13 עקרונות מחשבתיים שהם "עיקרי האמונה" היהודית. עקרונות אלו כוללים את האמונה באלוקים, ושהוא אחד ואין לו גוף והוא כל יכול ושהוא מנהיג את העולם כולו; האמונה במשה רבינו ובתורתו הנצחית והבלתי משתנה והאמונה ביכולת הנבואה; אמונה באחריות האדם על מעשיו ובשכר שניתן על קיום המצוות ובעונש למי שמפר את דברי התורה; ואמונה בביאת המשיח ובתחיית המתים.

עיקרי האמונה של הרמב"ם הפכו לאבן יסוד בהגות היהודית ובקהילות רבות הן נכנסו לתוך נוסח התפילה היומיומי באמצעות שירים ופיוטים שחוברו עליהם, כמו הפיוט "יִגְדַּל אֱ-לֹהִים חַי" או הקטע המפורסם של "אני מאמין" שמתוכו לקוח השיר המפורסם "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אני מאמין".

20. הוא קבור בטבריה

יהודים נושאים תפילה על מקום מנוחתו של הרמב"ם בטבריה
יהודים נושאים תפילה על מקום מנוחתו של הרמב"ם בטבריה

הרמב"ם נפטר בקהיר בתאריך כ' בטבת4 ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ליד אביו בעיר טבריה. מקום מנוחתו הוא מוקד לתפילות ותחנונים, מקום שדורות של יהודים מבקרים בו כדי לחלוק כבוד למנהיג הענק הזה שמתוך הערצה בלתי מסויגת חרתו על מצבת קברו את המשפט "ממשה עד משה לא קם כמשה" כשהכוונה היא, כמובן, שמשה רבינו בן מימון הנחיל מחדש לעם ישראל את תורת ה' שניתנה לנו על ידי משה רבינו.