איֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן, כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת וְלִפְתֹחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה - עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" (ויקרא כו, מ).
בוְאֵלּוּ הֵן: יוֹם שְׁלוֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי - שֶׁבּוֹ נֶהְרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם, וְנִכְבָּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאֲרָה, וְסִבֵּב לְהָתֵם גָּלוּתָן.
וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת - שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהֵבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק.
וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ - נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבֻטַּל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי, וְשָׂרַף אֲפוּסְטְמוֹס הָרָשָׁע סֵפֶר תּוֹרָה, וְהֶעְמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.
גוְתִשְׁעָה בְּאָב, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ - נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ; וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה; וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתַר הָיָה שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנָפַל בְּיַד גּוֹיִים וְנֶהְרְגוּ כֻּלָּם, וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת, חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוֹס הָרָשָׁע מִמַּלְכֵי אֱדוֹם אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו, לְקַיֵּם "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו, יח; מיכה ג, יב).
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דוְאַרְבַּעַת יְמֵי הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ - הֲרֵי הֵן מְפֹרָשִׁין בַּקַּבָּלָה, "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי" (זכריה ח, יט): צוֹם הָרְבִיעִי - זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי; וְצוֹם הַחֲמִישִׁי - זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי; וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי - זֶה שְׁלוֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי; וְצוֹם הָעֲשִׂירִי - זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.
הוְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת וּבִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר, זֵכֶר לְתַעֲנִית שֶׁנִּתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר "דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם" (אסתר ט, לא). וְאִם חָל שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין וּמִתְעַנִּין בַּחֲמִישִׁי, שֶׁהוּא אַחַד עָשָׂר. אֲבָל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, דּוֹחִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה. אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחְרִית וּמִנְחָה בְּ"וַיְחַל מֹשֶׁה" (שמות לב, יא). וּבְכֻלָּן אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה, חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב.
ומִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב מְמַעֲטִין בַּשִּׂמְחָה. וְשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וְלִלְבֹּשׁ כְּלִי מְגֹהָץ, אֲפִלּוּ כְּלִי פִּשְׁתָּן, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וַאֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ לְאַחַר הַתַּעֲנִית, אָסוּר. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ, וְלֹא יִכָּנְסוּ לְמֶרְחָץ, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְבַטֵּל הַשְּׁחִיטָה מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית.
זתִּשְׁעָה בְּאָב - לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר, וְאֵין אוֹכְלִין אֶלָא מִבְּעוֹד יוֹם; וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר, כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן בִּסְעוּדָה הַמַּפְסִיק בָּהּ; אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא יַיִן מִגִּתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹשָׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת, וְאוֹכֵל בָּשָׂר מָלִיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹשָׁה יָמִים אוֹ יָתֵר. וְלֹא יֹאכַל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין.
חבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁאָכַל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב אַחַר חֲצוֹת. אֲבָל אִם סָעַד קֹדֶם חֲצוֹת - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהּ, אוֹכֵל כָּל מַה שֶׁיִּרְצֶה. וְעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל צָרְכּוֹ, וּמַעֲלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ אֲפִלּוּ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה.
וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב עַצְמוֹ שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, אֵינוֹ מְחַסֵּר כְּלוּם.
טזוֹ הִיא מִדַּת כָּל הָעָם, שְֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִסְבֹּל יוֹתֵר מִדַּי. אֲבָל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כָּךְ הָיְתָה מִדָּתָן: עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מְבִיאִין לוֹ לָאָדָם לְבַדּוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח, וְשׁוֹרָהּ בַּמַּיִם וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם וְאוֹכְלָהּ, וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִתּוֹן שֶׁל מַיִם בִּדְאָגָה וּבְשִׁמָּמוֹן וּבְכִיָּה, כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וּכְזֶה רָאוּי לַחֲכָמִים לַעֲשׂוֹת, אוֹ קָרוֹב מִזֶּה.
וּמִיָּמֵינוּ לֹא אָכַלְנוּ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב תַּבְשִׁיל, אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים, אֶלָא אִם כֵּן הָיָה בַּשַּׁבָּת.
יעֻבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וְאָסוּר בִּרְחִיצָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, וַאֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בַּמַּיִם. וְאָסוּר בְּסִיכָה שֶׁל תַעֲנוּג, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, עוֹשִׂין; וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, אֵינָן עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה.
יאתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין נוֹתְנִין זֶה לְזֶה שָׁלוֹם בְּתִשְׁעָה בְּאָב, אֶלָא יוֹשְׁבִים דָּוִים נֶאֱנָחִים, כַּאֲבֵלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם עַם הָאָרֶץ שָׁלוֹם, מַחְזִירִים לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ.
וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים, וּבַמִּשְׁנָה וּבַהֲלָכוֹת וּבַתַּלְמוּד וּבַהַגָּדוֹת.
וְאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָא בְּאִיּוֹב, וּבְקִינוֹת, וּבַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה. וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵית רַבָּן, בְּטֵלִין בּוֹ. וּמִקְצַת חֲכָמִים נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ בּוֹ תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ.
יבמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁאֵין בּוֹנִין לְעוֹלָם בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים; אֶלָא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט, וְסָד בְּסִיד, וּמְשַׁיֵּר מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, בְּלֹא סִיד. וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת, הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ, וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְקַלֵּף הַכּוֹתָלִים.
יגוְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁהָעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לְאוֹרְחִים, מְחַסֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט, וּמַנִּיחַ מָקוֹם פָּנוּי, בְּלֹא קְעָרָה מִן הַקְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֵת שָׁם. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, מְשַׁיֶּרֶת מִין מִמִּינֵי הַתַּכְשִׁיט שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּכְשִׁיט שָׁלֵם. וּכְשֶׁהֶחָתָן נוֹשֵׂא, לוֹקֵחַ אֵפֶר מֻקְלֶה וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ מָקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין.
וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, כְּדֵי לִזְכֹּר יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהילים קלז, ה-ו).
ידוְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר, וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר - אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן, מִפְּנֵי הֶחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן" (ישעיהו כד, ט).
וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר דִּבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן.
טווְאַחַר כָּךְ גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים שֶׁלֹּא יַנִּיחָם כְּלָל. וְשֶׁלֹּא יַנִּיחַ הֶחָתָן בְּרֹאשׁוֹ שֵׁם כְּלִיל, שֶׁנֶּאֱמַר "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה" (יחזקאל כא, לא). וְכֵן גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, אִם הָיוּ כֶּסֶף וְזָהָב; אֲבָל שֶׁל גְדִיל מֻתֶּרֶת לַכַּלָּה.
טזמִי שֶׁרָאָה עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָם, אוֹמֵר "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" (ישעיהו סד, ט), וְקוֹרֵעַ. רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּנָהּ, אוֹמֵר "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ..." (ישעיהו סד, י), וְקוֹרֵעַ.
וּמֵהֵיכָן חַיָּב לִקְרֹעַ? מִן הַצּוֹפִים. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לַמִּקְדָּשׁ, קוֹרֵעַ קְרָע אַחֵר. וְאִם פָּגַע בַּמִּקְדָּשׁ תְּחִלָּה, כְּשֶׁיָּבוֹא מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר - קוֹרֵעַ עַל הַמִּקְדָּשׁ, וּמוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם.
יזכָּל הַקְּרָעִים הָאֵלּוּ כֻּלָּם בְּיָדוֹ וּמֵעוֹמֵד. וְקוֹרֵעַ כָּל כְּסוּת שֶׁעָלָיו, עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאֵינוֹ מְאַחֶה קְרָעִים אֵלּוּ לְעוֹלָם. אֲבָל רַשַּׁאי הוּא לְשָׁלְלָן לְמָלְלָן לְלַקְּטָן וּלְתָפְרָן, כְּמִין סֻלָּמוֹת.
יחהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא לִירוּשָׁלַיִם, הוֹלֵךְ וּבָא: אִם תּוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ קוֹרֵעַ קְרָע אַחֵר; וְאִם לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ.
יטכָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט).
