| 1עַֽל־נַֽהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֖שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֜זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן: |
| על נהרות בבל שם ישבנו.
כשירדנו לגולה ושאלם נבוכדנצר שישירו לו כמו שהיו משוררין על הדוכן:
|
| 2עַל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֜לִ֗ינוּ כִּנֹּֽרוֹתֵֽינוּ: |
| על ערבים.
ערבי נחל:
|
| 3כִּ֚י שָׁ֨ם שְׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֖יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֜֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן: |
| ותוללינו שמחה.
מיני כלי זמר על שם שהם תולין (שתולין) אותם, כך פירשו מנחם, ותוללינו שמחה ותוללינו של שמחה, ויש לפתור תוללינו אויבינו שהם מהוללים ומשטים בנו לשון ומהוללי בי נשבעו (לעיל קב):
|
| 4אֵ֗יךְ נָ֖שִׁיר אֶת־שִׁ֣יר יְהֹוָ֑ה עַ֜֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר: |
| 5אִם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְ֜רֽוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי: |
| אם אשכחך ירושלים.
כנסת ישראל אומרת כן:
|
| 6תִּדְבַּ֚ק לְשׁוֹנִ֨י | לְחִכִּי֘ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַֽ֖עֲלֶה אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֑ם עַ֜֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי: |
| אם לא אעלה את ירושלים.
את זכרון אבל חורבנה אעלה להזכירו בראש כל שמחתי:
|
| 7זְכֹ֚ר יְהֹוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֘ י֚וֹם יְרֽוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֖אֹֽמְרִים עָ֣רוּ | עָ֑רוּ עַ֜֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ: |
| ערו ערו.
לשון חורבן וכן חומות בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נא נט) וכן ערות יסוד (חבקוק ג') ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ:
|
| 8בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֜מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ: |
| 9אַשְׁרֵ֚י | שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶת־עֹ֜לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע: |
