פרק ג

1וָֽאֹמַ֗ר שִׁמְעוּ־נָא֙ רָאשֵׁ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֲל֣וֹא לָכֶ֔ם לָדַ֖עַת אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
2שׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי רָ֑ע (כתיב רָ֑עה) גֹּֽזְלֵ֚י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם:
גוזלי עורם.  של בית ישראל שהם ראשים וקצינים עליהם כמו שאמר ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל:
3וַֽאֲשֶׁ֣ר אָֽכְלוּ֘ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָֽרְשׂוּ֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת:
שאר עמי.  בשר עמי:
ואת עצמותיהם פצחו.  פתחו להוציא המוח כמו (שם יד) פצחו רנה פתחו פה ברנה:
ופרשו כאשר בסיר.  ומשברים האברים כאשר ישברו הנתחים הניתנים בסיר לבשל:
ופרשו.  לשון שבר כמו פרוש לרעב (שם נח) ולא יפרשו להם (ירמיה טז) פרשיה ציון (איכה א):
קלחת.  קלדיי"רא בלע"ז:
4אָז יִזְעֲק֣וּ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א יַֽעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֚יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּֽאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַֽעַלְלֵיהֶֽם:
אז יזעקו אל ה'.  אז בבא אותו העת האמור למעלה אסף אאסף יעקב יזעקו אל ה' להטיב להם ברצון עמו ושמחת גויו ולא יענה אותם:
5כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּֽשְׁכִ֚ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָֽרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַֽאֲשֶׁר֙ לֹֽא־יִתֵּ֣ן עַל־פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה:
הנושכים בשיניהם.  ואוכלים בשר בהמו' פטומות המאכילים אותם עמי הטועים אחריהם:
וקראו שלום.  וכאשר יאכילו יקראו ויתנבאו להם שלום:
וקדשו עליו מלחמה.  והזמינו עליו למלחמה:
6לָכֵ֞ן לַ֚יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֚אָה הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם:
7וּבֹ֣שׁוּ הַֽחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַֽעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים:
מענה אלהים.  מענה נקוד קמץ (ר"ל ציר"י) לפי שהוא דבוק אל השם:
8וְאוּלָ֗ם אָֽנֹכִ֞י מָלֵ֚אתִי כֹ֙חַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֚יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ:
9שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמְתַֽעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ:
10בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירֽוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה:
11רָאשֶׁ֣יהָ | בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹֽהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־יְהֹוָה֙ יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֚וֹא יְהֹוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹֽא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה:
12לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר:
עיין.  דגורין: