פרק ח

1וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר:

2כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ:

קנאתי לה. בשבילה ולא תזקקו לצום ולספוד וכן סוף הענין צום החמישי וגומר:

3כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְנִקְרְאָ֚ה יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ:

4כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֚ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים:

מרוב ימים. יהיו צריכים למשענת בידם:

5וּרְחֹב֚וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַֽׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ:

6כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

כי יפלא. בעיניהם החסד הגדול אשר אעשה להם:

גם בעיני יפלא. איך שבתי מן החרון הגדול ורבותינו דרשוהו על שחיטת יצר הרע במסכת סוכה:

בעיני יפלא. איך יוכלו הצדיקים לעמוד כנגדו בחייהם:

7כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִֽנְנִ֥י מוֹשִׁ֛יעַ אֶת־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ:

8וְהֵֽבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָֽׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶֽהְיֶ֚ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּֽאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה:

9כֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ תֶּֽחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁר בְּי֞וֹם יֻסַּ֨ד בֵּֽית־יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת הַֽהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֽוֹת:

תחזקנה ידיכם. לבנות ולהשלים ואל תיראו מעם הארץ המרפים ידיכם ומבהילי' אתכם מלבנות וכמו שמפורש בספר (עזרא ד׳:ד׳):

השומעים בימים האלה. בשנת ד' לדריוש:

את הדברים האלה. של ניחומים מפי הנביאים אשר נבאו להם אז ביום יוסד בית ה' בשנת שתים לדריוש את הדברים להתחיל במלאכה כי נבחנו אותם הנביאים בעיניהם בדבריהם שהם נביאי אמת ולפיכך כדאי הם לסמוך עליהם אף בדברי ניחומים של עכשיו ובמה נבחנוה:

10כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֚ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיּוֹצֵ֨א וְלַבָּ֚א אֵֽין־שָׁלוֹם֙ מִן־הַצָּ֔ר וַֽאֲשַׁלַּ֥ח אֶת־כָּל־הָֽאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ:

כי לפני הימים ההם שכר האדם וגומר. והם נבאו לכם שמשתתחילו במלאכה תבא ברכה במעשה ידיכם ונתקיימו דבריהם שהרי עתה לא כימים הראשונים:

11וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֚ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

12כִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֚ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה:

13וְהָיָ֡ה כַּֽאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגּוֹיִ֗ם בֵּ֚ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּן אוֹשִׁ֣יע אֶתְכֶ֔ם וִֽהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל־תִּירָ֖אוּ תֶּֽחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם:

14כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ כַּֽאֲשֶׁ֨ר זָמַמְ֜תִּי לְהָרַ֣ע לָכֶ֗ם בְּהַקְצִ֚יף אֲבֹֽתֵיכֶם֙ אֹתִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֖א נִחָֽמְתִּי:

ולא נחמתי. על אשר זמותי להביא עליכם לחזור בי אלא הביאותיה כן לא אתנחם על הטובה אשר זממתי לכם:

15כֵּ֣ן שַׁ֚בְתִּי זָמַ֙מְתִּי֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהֵיטִ֥יב אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה אַל־תִּירָֽאוּ:

16אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֚וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַֽׁעֲרֵיכֶֽם:

ומשפט שלום. היא הפשרה:

17וְאִ֣ישׁ | אֶת־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַל־תֶּֽאֱהָ֑בוּ כִּ֧י אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖אתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה:

ואיש את רעת רעהו. הזהירם על שנאת חנם והיא שהחריבה בית המקדש שני:

18וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

19כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י יִֽהְיֶ֚ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹֽעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָֽאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ:

צום הרביעי. צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים:

צום החמישי. של אב:

וצום השביעי. שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה:

וצום העשירי. של טבת:

20כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹ֣אוּ עַמִּ֔ים וְיֹֽשְׁבֵ֖י עָרִ֥ים רַבּֽוֹת:

21וְֽהָלְכ֡וּ יוֹשְׁבֵי֩ אַחַ֨ת אֶל־אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֚ה הָלוֹךְ֙ לְחַלּוֹת֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֵֽלְכָ֖ה גַּם־אָֽנִי:

22וּבָ֨אוּ עַמִּ֚ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה:

23כֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם:

עשרה אנשים. משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':