| 1הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹֽשְׁבֶֽיהָ: |
| הנה ה' בוקק הארץ ובולקה.
הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם ירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה:
|
| בוקק.
מרוקן:
|
| ובולקה.
מחריבה:
|
| ועוה פניה.
והבהיל חשוביה עוה ל' נעותי משמע (לעיל כא):
|
| 2וְהָיָ֚ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן כַּעֶ֙בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלּוֶֹ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ: |
| תוספת, והיה כעם ככהן.
לא כשאר הולכי דרכים שהאדון מוליכו עבדו והגבירה מוליכה שפחתה האדון נכבד והעבד נקלה הגביר' נכבדת והשפחה נקלית אבל כשהשבאי מוליך השבויים הכל שוין לפניו:
|
| כקונה כמוכר.
בזמן שהעם יושב על נחלתו לבטח הקונה שמח והמוכר עצב שלא ישוב ממכרו אבל כשהשבאי מוליכם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וכן כמלוה כלוה שניהם שוים שהלוה אין לו לפרוע והמלוה אם לא הלוה לזה היה השבאי נוטלו כמו כן כנושה כאשר נושה בו לוה נופל בכסף ונושה נופל בכל שאר דברים כגון יין ושמן ותבואה ודבש כדכתיב (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך משאת מאומה ע"כ:
|
| 3הִבּ֧וֹק | תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז | תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יְהֹוָ֔ה דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: |
| הבוק תבוק.
תתרוקן:
|
| הבוז תבוז.
ל' בזה ושלל:
|
| 4אָֽבְלָ֚ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָֽבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ: |
| נבלה.
כמו (ירמיהו ח׳:י״ג) והעלה נבל ל' כמש ותשות כח:
|
| אומללה.
ל' שפלות כמו היהודים האמללים (נחמיה ה' ג):
|
| תבל.
היא א"י שהיא מתובלת במצות הרבה:
|
| מרום עם הארץ.
גאון עם הארץ:
|
| 5וְהָאָ֥רֶץ חָֽנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹֽשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָֽבְר֚וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: |
| והארץ חנפה.
כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה:
|
| תחת יושביה.
בשביל יושביה:
|
| ברית עולם.
היא התורה שקיבלו בברית:
|
| 6עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַיֶּאְשְׁמ֖וּ י֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ י֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר: |
| על כן אלה.
בעון שבועת שוא:
|
| חרו.
ל' יבש וצמא בחום חורב כמו נחר מפוח (ירמיה ו):
|
| 7אָבַ֥ל תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלְלָה־גָ֑פֶן נֶֽאֶנְח֖וּ כָּל־שִׂמְחֵי־לֵֽב: |
| 8שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר: |
| משוש תפים.
שהייתם אומרים הנה ששון ושמחה (לעיל כב):
|
| 9בַּשִּׁ֖יר לֹ֣א יִשְׁתּוּ־יָ֑יִן יֵמַ֥ר שֵׁכָ֖ר לְשֹׁתָֽיו: |
| 10נִשְׁבְּרָ֖ה קִרְיַת־תֹּ֑הוּ סֻגַּ֥ר כָּל־בַּ֖יִת מִבּֽוֹא: |
| קרית תוהו.
כשתשבר נקראת קרית תהו:
|
| מבוא.
מלבוא לתוכה איש:
|
| 11צְוָחָ֥ה עַל־הַיַּ֖יִן בַּֽחוּצ֑וֹת עָֽרְבָה֙ כָּל־שִׂמְחָ֔ה גָּלָ֖ה מְשׂ֥וֹשׂ הָאָֽרֶץ: |
| ערבה.
החשיכה:
|
| משוש הארץ.
היא ירושלים:
|
| 12נִשְׁאָ֥ר בָּעִ֖יר שַׁמָּ֑ה וּשְׁאִיָּ֖ה יֻכַּת־שָֽׁעַר: |
| ושאיה יוכת שער.
על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע"י מזיקין:
|
| 13כִּי־כֹ֥ה יִֽהְיֶ֛ה בְּקֶ֥רֶב הָאָ֖רֶץ בְּת֣וֹךְ הָֽעַמִּ֑ים כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת כְּעֹֽלֵלֹ֖ת אִם־כָּלָ֥ה בָצִֽיר: |
| כי כה.
ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה:
|
| כנוקף זית.
המשאיר גרגרים בראש אמיר:
|
| 14הֵ֛מָּה יִשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם יָרֹ֑נּוּ בִּגְא֣וֹן יְהֹוָ֔ה צָֽהֲל֖וּ מִיָּֽם: |
| המה ישאו קולם.
לאותו המעט הנשאר תבא הטובה שנבאתי למעלה:
|
| צהלו מים.
יותר ממה שצהלו על הים בגאולת מצרים:
|
| 15עַל־כֵּ֥ן בָּֽאֻרִ֖ים כַּבְּד֣וּ יְהֹוָ֑ה בְּאִיֵּ֣י הַיָּ֔ם שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| על כן.
בארים ת"י במיתי נהורא לצדיקיא על שתי (ס"א מאורות) של גאולת בבל ושל אדום ומנחם אמר אורים לשון נקיעים וסעיפים שהיו בורחים שם וכן אור כשדים (בראשית יא) בקעת כשדים, וכן מאורת צפעוני (לעיל יא) נקע חור מעונתו:
|
| 16מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֚ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וָאֹמַ֛ר רָֽזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י א֣וֹי לִ֑י בֹּֽגְדִ֣ים בָּגָ֔דוּ וּבֶ֥גֶד בּֽוֹגְדִ֖ים בָּגָֽדוּ: |
| מכנף הארץ.
תרגם יונתן מבית מקדשא שהוא בסוף א"י במזרחה כמו ששנינו לוד מן המערב וירדן מן המזרח נמצא מירושלים לירדן מהלך יום ואני אומר לפי פשוטו שמענו מאחורי הפרגוד שעתידין להעלות זמירות מכנף הארץ ומה הן הזמירות צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים:
|
| ואמר רזי לי וגו'.
אוי לי שנגלו לי שני רזים רז פורענות ורז ישועה והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים אחרים ושודדים אחרי שודדים ה' בגידות אמורות כאן:
|
| 17פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ: |
| פחד ופחת ופח עליך.
על העמים יושבי הארץ:
|
| פחת.
גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומר:
|
| 18וְֽ֠הָיָה הַנָּ֞ס מִקּ֚וֹל הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אֲרֻבּ֚וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ: |
| הנס.
(מפני) [מקול] הפחד יפול אל הפחת וגו' הנמלט מחרב משיח בן יוסף יפול אל חרב משיח בן דוד והנמלט משם ילכד בפח במלחמת גוג:
|
| 19רֹ֥עָה הִתְרֹֽעֲעָ֖ה הָאָ֑רֶץ פּ֚וֹר הִתְפּֽוֹרְרָה֙ אֶ֔רֶץ מ֥וֹט הִתְמֽוֹטְטָ֖ה אָֽרֶץ: |
| רועה התרועעה.
לשון שבר כמו (תהילים ב׳:ט׳) תרועם בשבט ברזל:
|
| פור התפוררה.
לשון פירורין:
|
| 20נ֣וֹעַ תָּנ֚וּעַ אֶ֙רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר וְהִֽתְנוֹדְדָ֖ה כַּמְּלוּנָ֑ה וְכָבַ֚ד עָלֶ֙יהָ֙ פִּשְׁעָ֔הּ וְנָֽפְלָ֖ה וְלֹֽא־תֹסִ֥יף קֽוּם: |
| כמלונה.
סוכת נוצרים שבראש האילן:
|
| 21וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִפְקֹ֧ד יְהֹוָ֛ה עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם וְעַל־מַלְכֵ֥י הָֽאֲדָמָ֖ה עַל־הָֽאֲדָמָֽה: |
| צבא המרום.
יפיל שרי האומות תחילה:
|
| 22וְאֻסְּפ֨וּ אֲסֵפָ֚ה אַסִּיר֙ עַל־בּ֔וֹר וְסֻגְּר֖וּ עַל־מַסְגֵּ֑ר וּמֵרֹ֥ב יָמִ֖ים יִפָּקֵֽדוּ: |
| ואוספו.
העכו"ם אספה. שהוא לרעתם להכניס אסיר אל בור המוכן לו מחוייבי גיהנם לגיהנם:
|
| וסוגרו על מסגר.
הם שבעה מדורי גיהנם:
|
| ומרוב ימים יפקדו.
עונות ימים רבים יפקדו עליהם וזהו שיסד הקלירי (בסילוק של יוצר דפרשת זכור) לרוב ימים להמנות לחשוב להם חשבונות:
|
| 23וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֚ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד: |
| וחפרה הלבנה וגו'.
ת"י ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא:
|
