התוועדויות תשל"ג
הנחה בלתי מוגה
"זה היום תחלת מעשיך" קאי על יום ברוא אדה"ר (אף שנברא בסוף), כיון שאז התחיל הגילוי (זה היום) שכל הבריאה היא "מעשיך" (שזוהי כוונת הבריאה – דירה בתחתונים), עי"ז שאדה"ר הכתיר את הקב"ה למלך – הוי' מלך גאות לבש, ואמר לכל הנבראים בואו נשתחוה גו' לפני הוי' עושנו. ענין זה נעשה בכל ר"ה, עי"ז שבנ"י (אתם קרויים אדם, בדוגמת אדה"ר) מכתירים את הקב"ה למלך, ועובדים עבודתם במשך כל השנה בקיום התומ"צ, כמו אדה"ר: לעבדה ולשמרה – רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת; וה' מלך גאות לבש, עי"ז שלבש ה' עוז – תורה. כיון שהגילוי ד"מעשיך" נעשה ע"י עבודת האדם, הנה אף שהגילוי בעולם יהי' רק לעתיד לבוא, בהכרח לומר שישנו גם עכשיו – שזהו הענין דגן עדן שמצוי ועומד גם עכשיו בכל עולם, ועד שיכול להיות הענין דעולמך תראה בחייך; והחידוש דלעת"ל – שאז יהי' הגילוי (לא רק בג"ע שבעולם, אלא) בכללות העולם. |
א. קביעות היום מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך ב. ע"ד יהודי רוסיא (מוגה) (ג) ג. "מיהו יהודי": המעלה ד"אתה בחרתנו" (מוגה) (ד) ד. יום ההכתרה: המלך מבטל כל הגזירות ונותן משאות כו' (מוגה) (ה) |
הנחה בלתי מוגה
בפרשת האזינו מודגשת בעלותם של ישראל על שמים וארץ – שהארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם – שנבראו בשביל ישראל שנקראו ראשית, כדי להשלים את הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. וענין זה מודגש ביותר בשבת שבעשרת הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, שבהם מודגשת מעלתן של ישראל שהם למעלה גם מבחי' ראשית (ששייך לסדר השתלשלות) – מצד ענין הבחירה שלמעלה מטעמים (ע"ד הענין דנתאוה כו'), ולכן בוודאי שיש להם בעלות על השמים והארץ העליונים (בנוגע להשפעה רוחנית – "משפט לאלקי יעקב") ועאכו"כ על שמים וארץ התחתונים. וכיון שעומדים ברום המעלה – לכן נאמר "שובה ישראל", שהענין ד"ישראל" הוא בגילוי, והעבודה היא לפעול (גם בעולם) הענין ד"שובה" (שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה), ובאופן ד"עד הוי' אלקיך" – בחי' עד ולא עד בכלל, שעי"ז נעשה הוי' בבחי' אלקיך, לבוש לגילוי העצמות. |
בלתי מוגה
א. עשי"ת: הגדרתם כ"חול המועד" ב. שנת השמיטה: סיום מסכת שביעית (בירושלמי) סדר ג' הדברים במשנה האחרונה שבהם "רוח חכמים נוחה הימנו" – באופן של "לא זו אף זו", החל מעשיית טובה בג' פרטים (המלוה הלוה והממון) עד לפרט א'; ההוספה ד"מדת חסידות" שבסיום הגמ' (הוגה) (יג) שייכות "מדת חסידות" לענין השביעית – "שבת לה'", חסידו של עולם (יד) ג. המשך: בגדר אמירת "משמט אני" דרך אגב: התחלת ס' התניא נאמרה בר"ה, וזהו שדוקא בו צויין בדף השער הפסוק שעליו מיוסד – "כי קרוב אליך הדבר (בנין המל') כו' בפיך כו'" (תק"ש) (כ) קירוב הגאולה ע"י שמירת שביעית כהלכתה (כא) ד. 1) המשך: השייכות ל"מיהו יהודי" 2) שנת השבעים: הצעה לייסד ספריות בכל מקום (מוגה) (כד) ה. הפטרת חנה: "עקרה ילדה שבעה" מאמר (כעין שיחה) ד"ה שובה ישראל ו-ז. ו' תשרי: התחלת חצי הב' דעשי"ת; התחלה בצדקה: מגבית ל"קרן חנה" (כט-ל) |
הנחה בלתי מוגה
ג' פירושים בתיבת עד: (א) לשון הפסק (ובזה גופא – עד בכלל או לא עד בכלל), (ב) לשון נצחיות (בגדר הזמן ובלי שינויים), (ג) לשון קישוט, ושייכותם לבחי' הכתר – קישוט שעל הראש, ויש בו בחי' תחתונה שבא"ס שהו"ע הנצחיות, ויש בו ענין ההפסק (ובזה גופא – עד בכלל, אריך, ולא עד בכלל, עתיק), כיון שאין בו השגה. עד ועד בכלל – כללות העבודה בתומ"צ מצד כחות פנימיים, שעל ידה יכולים להגיע עד שרש הנאצלים, ואז מגיעים לידי הכרה שאי אפשר להגיע לבחי' א"ס – עד ולא עד בכלל. אמנם ע"י העבודה שמצד כחות מקיפים, עבודת התשובה, יכולים להגיע גם לבחי' עד ולא עד בכלל. ותכלית העבודה שיהי' החיבור דעד ועד בכלל עם עד ולא עד בכלל, שזהו מצד השרש דישראל (לי ראש) בעצמותו ית', ולכן בכחם להמשיך בחי' עד ולא עד בכלל למטה בזמן ומקום, ולפעול דירה בתחתונים. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך – שגם בבחי' ישראל צ"ל שובה, כדי להמשיך בחי' עד ולא עד בכלל, ואז נעשה הוי' אלקיך, שהוי' (ז"א) בעלותו לעתיקא (עד ולא עד בכלל) כאלקים יחשב, ובאופן שנעשה כחך וחיותך. |
בלתי מוגה
א. שבת (ת)שובה: העילוי בענין התשובה בשבת זו ב-ג. שבת ח' תשרי: חנוכת בית ראשון מאמר ד"ה שובה ישראל ד. פשש"מ (לב, ל): איכה ירדוף אחד אלף וגו' ה. 1) לקוטי לוי"צ (ע' תסא): "ר' אבא יכתוב וכו'" 2) השלמת המדובר בו' תשרי ו. 1) ע"ד לקיחת "משקה" 2) ע"ד ארגון "הכנסת אורחים" (יט) ז. הביאור בפשש"מ ה"ירדוף" בנוגע לבנ"י הוא רק כדי לעוררם לתשובה, וזהו שמדייק "מכרם גו' הסגירם" (ולא נפילה בחרב כבבחוקותי), כי גוי אינו יכול לפגוע ביהודי, שהוא חלק אלקה בכל מצב – כפי שממשיך "כי אשא גו'", "בשבועה", שלמעלה משינוי. ועד שבאים לפיוס "אדמתו ועמו" מכל הצרות, כולל הצרה ד"מיהו יהודי" כו', ובאים ל"וזאת הברכה" דמשה שבכל דור עד היום האחרון (כג-כד) ח. הביאור בלקוטי לוי"צ |
תשובה עילאה, שנת "שובה ונחת" |
"שובה ונחת", ומילוי שליחות הרביים |
הנחה בלתי מוגה
ענינו של חג הסוכות – בכסה ליום חגינו – שהענינים שהיו בר"ה בכסה, באים בגילוי. וכיון שענינו של ר"ה – תקעו בחודש שופר – הוא באופן של חיבור הפכים, שדוקא מן המיצר באים למרחב העצמי, לכן גם בחג הסוכות מודגש הענין של חיבור הפכים: בסוכה – שמצד עצמה היא בנין עראי, ואעפ"כ נעשה בה הענין ד"תשבו", ו"שבעת ימים" (שכולל כל זמן הבריאה); ועם היותה ענין של מקיף, נאמר בה "למען ידעו", שהו"ע הפנימיות; ובאופן ש"כל האזרח", מה שעתיד להזריח – "ישבו בסוכות" עתה. וכן בנטילת ד' מינים – שעל ידם נמשך המקיף דסוכה בפנימיות – שכולם מורים על ענין האחדות באופן של חיבור הפכים, שדוקא מענינים נפרדים עושים ענין של אחדות. החידוש בחג הסוכות לגבי ר"ה – שבר"ה (בכסה) עיקר העבודה היא בענינים רוחניים, ובחג הסוכות הרי זה נמשך במעשה המצוות בפועל בענינים גשמיים, ועד שנמשך בכל העולם (ע"י הקרבת שבעים פרים), בהתאם לתכלית הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, באופן שנגלה כבוד הוי' לעיני בשר דוקא. |
בלתי מוגה
א. השייכות ד"לכתחילה אַריבער" וחג הסוכות ב. המשך: התחלת ה"אַריבער" – בלימוד התורה מאמר ד"ה בסוכות תשבו ג. "מיהו יהודי" |
המשכה בכל ד' הסוגים, שבעצמו ו(עי"ז) בכלל ישראל (מוגה) |
בלתי מוגה
א. ליל שמח"ת: חיבור ב' הענינים דשמע"צ ושמח"ת ב. מעלת שמח"ת לגבי שמע"צ ג. המשך: טעם קדימת שמע"צ לשמח"ת ד. קביעות השנה: שמע"צ שחל בשבת ה. ע"ד ה"תהלוכה" (יא) ו. פ' ברכה: העברת הסדרה וזמנה (יב) |
הנחה בלתי מוגה
מועדי חודש תשרי קשורים עם ספירת הבינה (הבנה והשגה), וביחד עם זה יש בהם בחי' העצם שלמעלה מציור הגבלה: שמיני-עצרת – ספירת הבינה, אבל גם ה"עסענץ", נקודת התמצית של כל דבר. סוכות – מקיפים דבינה, אבל גם המקיף העצמי דעצמות א"ס. יוהכ"פ – תשובה עילאה שהיא בבינה, אבל גם בחי' היחידה שקשורה עם בחי' יחיד. ור"ה – שופר שהוא בבינה, אבל יש בו גם קלא פנימאה דלא אשתמע, שהו"ע המשכת העצם. והענין בזה – שבבינה גופא ישנם ב' הפכים: הבנה והשגה באופן של התחלקות לפרטים, ולאידך גיסא, התגלות עתיק בבינה דוקא. וטעם הדבר, לפי ששלימות כל דבר היא כשבא במדידה והגבלה באורך ורוחב והתחלקות לפרטים, ודוקא אז מתגלה התענוג שבדבר. ולכן צ"ל העבודה באופן של יחוד של ב' הקצוות, שהעצם יומשך ויתגלה בהגבלה דסדר ההשתלשלות, כמודגש גם בסמיכות והמשך של יוהכ"פ וסוכות – שבחי' היחידה (יוהכ"פ) נמשכת בד' הימים שבין יוה"כ וסוכות שבהם כל ישראל עסוקין במצוות, שזהו"ע המשכת העצם בהתחלקות פרטים. ועד"ז בשמח"ת – שמחה עם התורה (הבנה והשגה) ע"י ריקוד ברגלים, שעי"ז שנעשים רגלים של הס"ת, ע"י הביטול וקבלת עול, מגיעים להעלם העצמי, ועי"ז ניתוסף עילוי בתורה. |
בלתי מוגה
א. ביאור הקושיא מדוע לא נקבע שמח"ת בחג השבועות (הוגה) (א) ב. ההוראה מחלוקת עשה"ד לשני לוחות ג. המשך: שמח"ת – על נתינת לוחות שניות דוקא (הוגה) (ה) מאמר ד"ה להבין ענין שמחת תורה ד. "לכתחילה אַריבער": חידושו של אדמו"ר מהר"ש ה. המשך: ע"ד העולים החדשים ו"מיהו יהודי" ו. "לכתחילה אַריבער" – בכל השנה, ובפרט בקביעות זו ז. השתתפות ב"כינוס תורה" שמיטת קרקעות – חובת גברא או חפצא (הוגה) (כב) ח. ע"ד קרן השנה (כג) ט. ע"ד העולים החדשים; ע"ד נשי ובנות ישראל (כד) י. "לכתחילה אַריבער": הלימוד מההרחבה הנהוגה בארה"ב (כה) |
הנחה בלתי מוגה
"ויכולו השמים והארץ" – לשון סיום, כי, לכל תכלה ראיתי קץ, שכל דבר הוא בהגבלה, מלבד התורה שהיא בל"ג. ואע"פ שבעולם יש גם רצון ותענוג (ויכולו לשון תענוג) שהם למעלה מהגבלה – הנה הרצון שבברה"ע הוא רק חיצונית הרצון, ולכן יש לו שייכות להגבלת העולם, וכן התענוג שבשבת הוא רק כפי שבחי' עתיק שייכת ולכן נמשכת ומתלבשת בבינה; ואילו אמיתית ענין הבל"ג, עתיק ממש, הוא רק בתומ"צ – ארוכה מארץ מדה, ורחבה מצותך מאד. אמנם, "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", כי, אמירת ויכולו (עדות שהקב"ה שבת ביום השביעי) היא חלק מקיום מצות שבת, ולכן יש בזה העילוי דרחבה מצותך מאד, הבל"ג דעצמות, ולכן עי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שממשיך אוא"ס בעולם, שזהו כללות העילוי שנעשה בעולם ע"י עבודת בנ"י בקיום התומ"צ – דירה בתחתונים. |
בלתי מוגה
א. מעלת הקביעות: שמח"ת ביום א' בשבוע ב. מעלת השנה: ר"ה שחל בשבת ושנת השמיטה ג. יום השבת: ההנהגה ד"לוו עלי ואני פורע" ביאור פרטי הדין ד"לוו עלי כו'", שימשכן חפציו גם אם אין לו עסק (הוגה) (ט) ההוראה מזה – שמדת הבטחון צ"ל שלא על חשבון הזולת, שלכן צריך ליתן משכון. ועד"ז בנוגע לקירוב יהודי לתומ"צ – שצריך בעצמו לנסוע ולקרבו, ולא להשען על אבינו שבשמים שידאג לו, ולטעון שע"פ חסידות על פלוני "כבר נגזר מן השמים" כו'; ביאור הרב המגיד בצורך ד"לוו עלי", שפריעת חוב אינה הנאה מנס; הקשר לענין "לכתחילה אַריבער" (י-יג) ד. השלמות למדובר בהתוועדות הקודמת מאמר ד"ה ויכולו ה-ו. פשש"מ (ג, א-ד): הטעם שלא פירש"י ענין כח הדיבור ונטילתו מהנחש (הוגה) (יט) ההתדרדרות בנוגע ל"מיהו יהודי"; השתיקה כששני בחורים יושבים במעצר ביוהכ"פ; הבזיונות שנוחלים עתה; תשובה ויציאה מהבוץ כו' וכניסה "אל התיבה" (כא-ב) ז. לקוטי לוי"צ (ע' ג): "חדי ר' שמעון וכל שאר חברייא" ע"ד "מכירת המצוות" – מתוך שמחה, עם כל שאר חברייא (כד) ח. הביאור בלקוטי לוי"צ ע"ד הקמת "ספריות" – שמטרתם מרכז קירוב לתומ"צ (כז) |
הנחה בלתי מוגה
"בא בימים" – שלימות בימים, שמלאים בעניני תומ"צ. ו"אברהם זקן" – (שאמר לו הקב"ה בא לבוש לבושי) ועתיק יומין יתיב, למעלה מבחי' ימים, שנעתק ונבדל מסדר ההשתלשלות. וכל זה נעשה ע"י עבודת האדם – כיון שזהו רק ז' תחתונות דעתיק, חיצוניות עתיק, שמתלבש בבחי' אריך, שורש הנאצלים. ולמעלה מזה – "והוי' ברך את אברהם בכל", ג"ר דעתיק, פנימיות עתיק. וזהו גם החילוק בין כח המשכיל, כח השכל ההיולי העצמי כפי שנמשך לכח המשכיל, וכח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא בעצם הנפש. ולזה מגיעים ע"י לימוד התורה ביגיעה דוקא. הקשר של ג' דרגות הנ"ל עם ג' הדעות בפירוש "והוי' ברך את אברהם בכל": (א) היתה לו בת – לא זז מחבבה עד שקראה בתי, (ב) לא היתה לו בת – לא זז מחבבה עד שקראה אמי, (ג) בת היתה לו ובכל שמה – למעלה מבחי' אמי, אשת חיל עטרת בעלה. |
בלתי מוגה
א. חודש כסלו: השייכות של חנוכה וי"ט כסלו ב. פרשת השבוע: ההוראה מ"ויקם שדה עפרון" מאמר (כעין שיחה) ד"ה ואברהם זקן ג. פרש"י (כד, נז) ד"ה ונשאלה את פי' ההכרח ששאלתם היתה על כללות השידוך, והדיוק "האשה" (ולא "היתומה"); פי' בקשתם "ימים או עשור" (שם, נה) (הוגה) (יד) ד. לקוטי לוי"צ (ע' פד): "ר' חזקי' פתח ואמר מי נתן למשיסה וכו'" ה. המשך: ביאור הסדר שבנין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גליות |
הנחה בלתי מוגה
|
בלתי מוגה
א. גאולת אדמו"ר הזקן: התכלית דירידת המאסר ב. מאתיים שנה להסתלקות הרב המגיד: ביאור בהתחלת ספריו מאמר ד"ה קטנתי ג. פרש"י עה"פ (לג, טז) וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה (הוגה) (יב) ד. לקוטי לוי"צ (ע' קלו): כפל הע' שנים שקיבל דוד חלוקת "לחיים" ע"י יוצאי רוסיא (יד) ה. הביאור בלקוטי לוי"צ |
הנחה בלתי מוגה
|
בלתי מוגה
א. י"ט כסלו שחל בשבת: הנהגה שבתית ונסית ב. המשך: הנתינת כח להנהגה האמורה ג. המשך: ניצול קשרי הפרנסה הגשמית להפצת היהדות ד. מעלת הקביעות: הצטרפות כמה עניני שבת מאמר ד"ה פדה בשלום ה. 1) "הדרן" על מסכתות שביעית ושבת שייכות סיום ב' המסכתות [דשבת ושביעית ענינם שייך זל"ז, ומודגש בקביעות שנה זו] – שבשניהם התחלת המס' היא בענין דאורייתא (חריש ב"ערב שביעית"; "יציאות השבת"), אבל הסיום במשנה הוא בענין דרבנן ("רוח חכמים כו'"; "מדבריהם למדנו כו'"), ובגמ' מסיים בענין שאפילו אינו דרבנן ("מדת חסידות"; "מתעסק בעלמא" (שגם מזה נעשה דין בתורה כו')); והשייכות בהתחלת המס' – שבשניהם נשללת מצוה נעלית כו' כיון שבאה בעבירה: "יציאות השבת כו' העני כו'" – צדקה, ובשביעית – ישוב הארץ. אלא שבשבת – המצוה והעבירה אינם באותו ענין (כך ששייכת החקירה אם מקבל שכר על המצוה), ואילו שמירת שביעית – נוגעת לישוב הארץ גופא (כד-ט) 2) ע"ד פרשת האח והאחות ו. סיום והתחלת התניא: הקשר לענין השבת ז. ע"ד הקמת ספריות מרכזיות ובכל בית פרטי ח. ע"ד יהודי רוסיא |
הנחה בלתי מוגה
בהמשך לקטנתי מכל החסדים ומכל האמת – נאמר במקלי עברתי את הירדן: "כי במקלי" ר"ת מי כמכה בא-לים ה', וגם ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו. והענין: ברוך כבוד ה' ממקומו – הו"ע ההמשכה בעשי', שהיא ממקורו ושרשו, בחי' העצמות, למעלה מהענין דקדוש קדוש קדוש, שעי"ז נמשך רק הארה מן העצמות. וע"ד החילוק בין כל החסדים, רעו"ד (תפלה), שהתפיסא רק בהארה לבד, לכל האמת (תורה), המשכת העצמות. והחילוק ביניהם בפעולה בעולם – שתפלה היא באופן של מלחמה, משא"כ תורה היא באופן דפדה בשלום, שאין צורך במלחמה, אלא בנסוע הארון (בדרך ממילא) יפוצו אויביך וינוסו משנאיך, ואח"כ בימי שלמה, נשאר הארון במקומו, ומשם פעל בירור הניצוצות, אבל עדיין נשאר מציאות המנגד, ורק לעת"ל אהפוך גו' לעבדו שכם אחד. וזהו מי כמכה בא-לים ה' – שגם בא-לים (התוקף דעניני העולם, וההעלם דאלקות) יורגש הגילוי דהוי', ע"י המשכת העצמות – ברוך כבוד ה' ממקומו. |
בלתי מוגה
א. השלמה להתוועדות י"ט כסלו: ענין הצדקה ושיעורי חת"ת בהמשך לי"ט כסלו – יש להשלים ענין הצדקה בימים אלו; ובאופן ד"עסק", שע"י "העוסק בתורה" (שמחדש בה כו') נמשך ענין ה"עסק" מהתלמוד גם במעשה – "בגמ"ח", עד לפעולה גם על הזולת – "ומתפלל [שגם ההעלאה דתפלה תכליתה ענין ההמשכה, בקשת צרכיו ודוקא בשמו"ע] עם הציבור", ועד"ז העשי' שבתורה – שיעורי חת"ת; והעסק בכל זה – מתוך חיות ותענוג (ג-ה) ב. חנוכה מלשון חינוך: עריכת מסיבות חנוכה מאמר ד"ה נר חנוכה מצותה כו' ג-ד. 1) פרש"י (לח, יח) ד"ה חותמך ופתילך – ההכרח שאין זה "חותם" כפשוטו ו"אזור" פשוט (הוגה) (ט) 2) המצב באה"ק: הלימוד מג' ענינים בפרשתנו ה. לקוטי לוי"צ (ע' קמח): "מאן דאשתדל באורייתא כו'" "אשתדל" דייקא – כי לא די בעסק התורה סתם, אלא צ"ל שיהיו ב' הענינים שבתורה, שאז פועל ב"תרין עלמין" שבכל עולם גופא (מעלמא דין ודאתי) (טו-טז) |
הנחה בלתי מוגה
תכלית ירידת יוסף למצרים – להקל הגלות לישראל, וליתן להם כח ליצי"מ (ובמילא גם לשאר הגאולות עד לגאולה העתידה), שכל זה פעל יוסף ע"י עבודתו בבירור הניצוצות – "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען", והיינו לפי שהי' גבוה מהאבות והשבטים, שהוצרכו להיות בהתבודדות כדי שעניני העולם לא יטרידו אותם, ואילו יוסף הי' בדביקות באלקות בהיותו השליט על הארץ. הקשר בין ב' הפירושים במדרש בענין קץ שם לחושך – שבהיותו בבית האסורים פעל יוסף הענין דקץ שם לחושך. ועי"ז נתן כח לבנ"י שע"י עבודתם בזמן הגלות יפעלו הענין דקץ שם לחושך. והקשר בין ב' הפירושים ב"מקץ" – שע"י הבירור ד"קץ הימים" (קץ דשמאלא) פועלים שיהי' "קץ הימין", שהו"ע גילוי בחי' עתיק (דלית שמאלא בהאי עתיקא). וענינו בתורה – קץ לבחי' חו"ב (שנתיים ימים) שבתורה (שהתענוג הוא בהגבלה), וגילוי בחי' השעשועים, תענוג עצמי. |
בלתי מוגה
א. מדוע לא תקנו "אסרו חג" לחנוכה ב. המשך: מעלת "זאת חנוכה" ע"פ נגלה מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויהי מקץ ג. 1) פשש"מ: מדוע לא הודיע יוסף לאביו שעודנו חי (הוגה) (יב) 2) המשך הביאור בפרש"י פ' וישב ד"ה חותמך ופתילך (יג) ד. 1) לקוטי לוי"צ (ע' קפ): "נס הוא ב' אותיות נ' ס' כו'" 2) ע"ד "מיהו יהודי" וה"אח ואחות" ה. סיום ההתוועדות (יט) |
הנחה בלתי מוגה
כללות ענין הגלות (הבאים מצרימה) באופן של ירידה אחר ירידה, כמ"ש "ירוד ירדנו", ב' ירידות – בשביל היציאה ממצרים באופן ד"אעלך גם עלה", ב' עליות. ענין ב' העליות – כי ביצי"מ נתעלו רק פעם א', והעלי' הב' רומזת על הגאולה העתידה, עלי' נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שגאולת מצרים היא לא רק דוגמא לגאולה האחרונה, אלא גם נכללת בה הגאולה העתידה, ועד שהיתה יכולה להיות מיד ביצי"מ. ויש לתווך עם המבואר שב' העליות (כמו ב' הירידות) הם ביצי"מ גופא, בבחי' הדיבור ובבחי' המחשבה – כי, בכללות היו כבר ביצי"מ גופא ב' העליות דדיבור ומחשבה, אבל בפרטיות יותר, גאולת מצרים היא בבחי' הדיבור, שלכן היתה אז קריעת ים סוף, בבחי' המלכות, דיבור העליון, וגאולה העתידה תהי' בבחי' המחשבה, שלכן תהי' אז בקיעת נהר פרת, בחי' הבינה, מחשבה שלמעלה מדיבור. |
בלתי מוגה
א. שבת מברכים החודש: ההוראה מענין קידוש הלבנה "מולד" הלבנה נוגע לתכליתה להאיר על הארץ, ובזה תלוי' גם מציאותה שקיימת לפנ"ז. ובעבודה – שהתכלית היא גילוי האלקות (על אף) שכבר ישנה לפנ"ז בעולם (ובאדם העובד); וזהו שמצוה אחת מכריעה את העולם כולו – להיותו טפל לגבי תכליתו, כך שכל הקשיים הם כלא חשיב כו' והכל נפעל מתוך תענוג (שבת) (ב-ה) ב. מאורעות הזמן: ההוראה מהנסיעה ללבנה ג. שבת מבה"ח שבט: השייכות דכ"ד טבת וי' שבט תורתם סמוך להסתלקותם – אגה"ק ס"כ ורשימת "נפש השפלה", ומאמר באתי לגני (הוגה) (יא) למרות גודל העילוי דאדה"ז בשעת הסתלקותו – מדגיש הפעולה ב"נפש השפלה" ובשקר העולם, ועי"ז נעשה "גני". וההוראה – לפעול (תחילה) עם הזולת, גם עם "נפש השפלה" (ואזי יתפוס שהזולת הוא ראי...); התחלת הל' ת"ת שלו בענין השייך לקטנים דוקא, והתחלת ס' התניא – בתינוק שנולד, ש"משביעין אותו", וההוראה – ליתן הכל ("משביעין" ל' שובע) גם ליהודי שרק זה עתה "נולד" (יב-ד) מאמר (כעין שיחה) ד"ה ואלה שמות ד. 1) בפסוק (פרשתנו ד, כד) "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" 2) לקוטי לוי"צ (ע' ה): ה"דביר" לנגד אות י' דשם הוי' (יח) ה. 1) ביאור גדר ה"דביר" (אמה טרקסין) לשיטת הזהר (הוגה) (יט) 2) הביאור בפסוק 3) אודות ה"אח ואחות" ו"מיהו יהודי" 4) המשך הביאור בפרש"י עה"פ |
רשימה פרטית בלתי מוגה
בעת פתיחת ביקור מר שז"ר |
הנחה בלתי מוגה
ב' ענינים בפעולת הרוח שטות על האדם: (א) שמכסה ומסתיר על האור והגילוי דנפש האלקית, שעי"ז נעשה אצלו קרירות בענינים רוחניים; (ב) שפועל אצלו התקשרות וחמימות בעניני העולם (וכנגדם ב' ענינים בעבודה – אתכפיא ואתהפכא). שורש שני ענינים אלו למעלה – בשני הענינים שבכתוב "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור": (א) "ויאמר אלקים" – בחי' צמצום שבדרך סילוק, שמזה נמשך בריבוי השתלשלות קרירות בעניני קדושה; (ב) "יהי אור" – המשכת אור המתקיים במציאות העולם, שמזה נמשך בריבוי השתלשלות חמימות בעניני העולם. שני ענינים אלו בקליפות – חסד דקליפה (ישמעאל) וגבורה דקליפה (עשו); בנשמות ישראל – עבודת ה' בבחי' קטנות (בהיותו מלובש בגוף ונפש הבהמית) ובבחי' גדלות (עבודת המס"נ); בתורה ומצוות – בחי' ימין ("ואתה מרבבות קדש מימינו") ובחי' שמאל ("אש דת למו"); ובעולם – ההתהוות באופן של העלם והסתר הבורא מהנברא (שפועל קרירות בעניני קדושה), וזה שהעולם הוא מציאות לעצמו (שפועל חמימות בעניני העולם). ועבודתם של "צבאות הוי'" היא להתבונן במצבו בשני ענינים אלו, ולתקנם ולהפכם לקדושה ע"י לימוד המעשה אשר יעשון כו'. |
בלתי מוגה
א. י' שבט ב"שנת שבת": ההוראה מכללות ענין השבת ב. ההוראה משם הפרשה: "בא" (סתם) מאמר ד"ה באתי לגני ג. 1) פרשתנו יא, י: "ויחזק ה' את לב פרעה גו'" 2) לקוטי לוי"צ (ע' נט): על מה קאי "כתוב שמי" דמזוזה 3) אודות היתר ה"אח ואחות" ד. 1) הביאור בפרש"י 2) הביאור בלקוטי לוי"צ 3) בנוגע לפרש"י: ההוראה מהנהגת אהרן |
הנחה בלתי מוגה
שורש הענין דרוח שטות (שכולל ב' תנועות – חמימות בגשמיות וקרירות ברוחניות) למעלה – בשני הענינים שבכתוב "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור": (א) "ויאמר אלקים" – מדת הגבורה המצמצמת האור, שמזה נמשך בריבוי השתלשלות קרירות בענינים רוחניים; (ב) "ויהי אור" – אור שמהותו גבורה ("ויהי אור – דא גבורה"), שמזה נמשך החמימות בענינים גשמיים. כיון שבירור השטות דנפש הבהמית הוא ע"י תורה ומצוות – ישנם גם בתורה שני ענינים אלו: (א) בחי' ימין ("מימינו") – שעי"ז הוא הבירור דבחי' ישמעאל ("הופיע מהר פארן"), חסד דקליפה; (ב) בחי' שמאל ("אש דת למו") – שעי"ז הוא הבירור דבחי' עשו ("וזרח משעיר למו"), גבורה דקליפה. ונוסף לזה ישנם שני ענינים אלו בעולם – ההתהוות באופן של העלם והסתר הבורא מהנברא, וזה שהעולם הוא מציאות קיימת על-פי תורה; ובבנ"י – בחי' קטנות (מצב הנשמה בתחלת העבודה) ובחי' גדלות (ע"י עבודה). והמקור הראשון לשני ענינים אלו (בדרך אפשר) – בכללות ענין ההתהוות, שבזה ישנם כבר שני ענינים – המהווה והמתהווה. |
בלתי מוגה
א. התוועדות יום ההילולא: החלטות טובות בהפצת היהדות ב. הפצת היהדות: צו השעה – חינוך הנוער ג. המשך: מצב העולים החדשים ד. פרשת בשלח: ענין ה"שירה" ביצי"מ שבכל יום בהמשך להאמור – ניגון שמנגנים במדינה ההיא (כד) ה. הניגון אודות "סלוזשבאַ יעוורייסקאַיאַ", והשייכות למצב הנוער והעולים ו. אודות היתר ה"אח ואחות" ז. מפ' בא לפ' בשלח: הוספה ועלי' בענין הגאולה מאמר ד"ה באתי לגני ח. ע"א מוסדות: ניצול ג' החדשים שנשארו להקמת ע"א המוסדות מגבית ל"קרן תורה" (מא) ט. נתינת "משקה" לאסיפה בקשר להקמת ע"א (ויותר) מוסדות (מב) |
הנחה בלתי מוגה
בכל דבר ישנם שני קוים – החל מראשית ההשתלשלות ועד למטה בעולם ולמטה מזה; ולכן היו שני קוים אלו גם בקריעת ים סוף ("מימינם ומשמאלם"). אמנם, מכיון שכל סדר ההשתלשלות נמשך מבחי' שלמעלה מההתחלקות לשני קוים, צריך שיורגש ענין האחדות בגילוי גם בשני הקוים שבסדר ההשתלשלות; וע"י העבודה לגלות את ענין האחדות בשני קוין אלו – נעשית העלי' דלעתיד לבוא, שאז יהי' בגילוי בחי' אוא"ס, שהוא למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית (בחי' אחדות שלמעלה מהתחלקות). ומ"מ גם לעתיד לבוא יהיו שני קוים (וכדעת הרמב"ן שעיקר העילוי יהי' לנשמות בגופים דוקא), אלא ששניהם יהיו בבחי' ימין ("ימינך הוי' נאדרי בכח, ימינך הוי' תרעץ אויב"), וגם כפי שבאים בהתחלקות יורגש ענין ההתאחדות שבהם. והתאחדות זו נמשכת גם בשני הקוים שבעבודת התומ"צ בזמן הזה; ועד לשני הקוים דקרירות וחמימות דלעו"ז, שתכליתם האמיתית (כידוע שבשורש הענינים כוונת הלעו"ז היא לשם שמים) היא לפעול את ענין הקרירות והחמימות (שכל ומדות) דקדושה. |
בלתי מוגה
א. שבת שירה: חשיבות השמחה דכאו"א בעבודתו בעולם ע"פ הגישה שהעבודה בעוה"ז פועלת תענוג ("גני") אצלו ית' (אף שהעולם נברא ממנו כו') כיון שכאו"א מישראל מושרש בעצמותו ית' – צ"ל עבודת כאו"א בשירה ושמחה, ומודגש בשירת הים – שאפילו תינוקות נכללו בשירה, ובשוה עם משה רבינו, כיון שנקרעו כל המחיצות ביניהם ("כל מימות שבעולם"); ומזה למדים בנוגע לפעולה על הזולת ומתוך שמחה – מבלי הבט אל מראהו בחיצוניות, כהוראת בעל ההילולא (ג-ה) ב. 1) שבת שירה: הטעם שנהגו ליתן מזונות לעופות דוקא 2) השלמה ליו"ד שבט: הדיוק "3500 שנה" מאז מ"ת מאמר (כעין שיחה) ד"ה ובנ"י הלכו ביבשה ג. 1) בפרשתנו ופרש"י (יז, ט-יב) גבי מלחמת עמלק 2) לקוטי לוי"צ (ע' עג): "ראו כי ה' נתן לכם השבת" ד. 1) הביאור בפרש"י 2) הביאור בלקוטי לוי"צ ה. ע"ד "מיהו יהודי" והיתר ה"אח ואחות" |
הנחה בלתי מוגה
בכל ענין ישנם שני קוים – החל מראשית ההשתלשלות ועד למטה בעולם ולמטה מזה; והחידוש שבמתן-תורה הוא חיבור שני הקוים ע"י קו שלישי שלמעלה משניהם וכוללם יחד (וכדאיתא במדרש שבמתן-תורה הי' החיבור דעליונים ותחתונים). וזהו "בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני" (פסוק שהוא הכנה והקדמה למתן-תורה): חודש ניסן וחודש אייר הם שני הקוים דחסד וגבורה, וחודש סיון – החודש השלישי – הו"ע קו האמצעי המחבר את שני הקוים; וממשיך "ביום הזה" – דקאי על ר"ח ("כזה ראה וקדש"), שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, יחוד שני הקוים ע"י המשכה מבחינה שלמעלה משניהם. |
בלתי מוגה
א. חודש העיבור: הדגשת מעלת התשובה ב. שנת שבת: ראש חודש אד"ר חל בשבת בשבת, הקשר עם אלקות הוא בנקל בכל הענינים (ללא בלבולי הטלפון וכיו"ב...); ובשנת שבת, ובפרט שגם ר"ה לחסידות וי' שבט בשבת – יש להמשיך הנהגה זו (ע"י הרצון לזה) גם בימי החול דכל (החודש ו)השנה, כולל בשייכות למעיינות החסידות (ז-י) ג. פרשת יתרו: הדגשת ענין השבת במ"ת וענין ההתקשרות לנשיא מאמר (כעין שיחה) ד"ה בחודש השלישי ד. 1) פרש"י עה"פ (י"ח, כ"ז) וישלח משה את חותנו וגו' 2) לקוטי לוי"צ (ע' פו): "גדול אתה (בחסד) וגדול שמך בגבורה" ה. 1) הביאור בפרש"י 2) הביאור בלקוטי לוי"צ 3) ע"ד היתר ה"אח ואחות" ו"מיהו יהודי" 4) המשך הביאור בפרש"י |
רשימה פרטית בלתי מוגה
במאמר "תוקפא דגופא כו'" * הדפסת תורות בעלזא * הכרח לימוד החסידות בזמננו (א-ד) |
הנחה בלתי מוגה
ביאור הרמ"ז, שנתקשה משה בענין מחצית השקל, לפי ששרש בנ"י הוא מבחי' שלמעלה ממספר וחשבון, ואיך יעלו למספר וחשבון. ומענה הקב"ה שהמנין הוא רק בחלק הנגלה הנקרא "זה"; והקשר עם הפירוש שנתינת מחצית השקל קאי על הכחות הגלויים של הנשמה, ועי"ז מתעורר ונמשך המחצית הב', שקאי על שרש הנשמה. הקשר של מחצית השקל לפרשת השבוע, ויקהל משה את כל עדת בנ"י: הקהלת הניצוצות דבנ"י – בכל פרטי המדרגות המרומזים ב"עדת", שקשור גם עם "דעת" ו"עדות" – באופן של העלאה מלמטה למעלה והמשכה מלמעלה למטה, ולאחד אותם עם הקב"ה כמו שתי חצאי צורות שביחד נעשים צורה שלימה. |
בלתי מוגה
א-ב. פרשת שקלים: כופר נפש ע"י "מטבע של אש" ביאור תמיהת משה בכפרת השקלים – כיון שכופין על נתינתם, והמענה "מטבע של אש" – שגם נתינה גשמית באה מאש הנשמה, וההוראה מב' הענינים (הוגה) (ג) מאמר (כעין שיחה) ד"ה כי תשא ג. ריש פרשתנו: "ויאמר גו' לעשות . . ויאמר גו' לאמר" הקהלת כל בנ"י – לצורך (וע"י) "ושכנתי" בתוך כאו"א, וגם – כי מינוי פרנס (בצלאל) צ"ל ברצון הציבור; שלילת מינוי רב ע"י שוחד; התחלת הפגיעה בתורה – מצרת "מיהו יהודי" והשתיקה בזה (והרי ישראל קדמו לתורה, כך שאין זו "שאלה פוליטית" שלא נוגעת לשיעור בישיבה), ודוקא מאלו (הדתיים) שגרמו לצרה זו באה הצעת גיוס בני הישיבות; ניצול כינוס אגודת הרבנים למחות על המינוי הנ"ל; אין לשער כחו של יהודי (ו-יא) ד. לקוטי לוי"צ (ע' קנח): "קם ר' יוסי וחדי במלין דאורייתא" ה. הכנות לפורים: לעורר ביחוד ע"ד משלוח מנות ומתנות לאביונים |
הנחה בלתי מוגה
שבע אומות הם שבע מדות דקליפה, שבירורם נעשה ע"י ההתבוננות במוחין; ועמלק הוא ראשית גוים – מחוץ ובאין ערוך לז' אומות, חוצפה, שעל ידה ניתוסף בז' המדות. וכיון שענינו חוצפה שאינה ע"פ טו"ד – אינו יכול להתברר ע"י התבוננות במוחין, אלא ע"י עבודה שלמעלה מטו"ד. וזהו ענין זכור, מוחין דאבא, שלמעלה מהבנה והשגה, שעי"ז פועלים ביטול קליפת עמלק. ולכן שייכת מחיית עמלק למינוי מלך – כי ענינו של המלך הוא ביטול שלמעלה מטו"ד, שלכן, כיון שכרע שוב אינו זוקף. ועי"ז באים לבנין בית הבחירה, הן בעבודה הפרטית דכל אחד מישראל, ועי"ז גם בנוגע לכלל ישראל. |
בלתי מוג
א. פרשת זכור: פעולת קריאתה בכאו"א במצוה מן התורה – מודגשת הפעולה ב"חפצא", ובמצוה דרבנן – עריבות ה"גברא" בעצם קיום הציווי; פעולת הקריאה גם בזמן הזה – מחיית עמלק שבנפש (הוגה) (ב) פעולת הקריאה בנפש כאו"א מדגישה חשיבות היחיד – עולם מלא כו', ועד שמכריע העולם כולו ע"י מצוה אחת (כך שבמה נחשב קושי פרטי בקיומה); גם לאחרי היצי"מ הפרטית שבכל יום צריך כאו"א להיזהר ובכחו גם לבטל העמלק שבא ביום זה, בו ובזולת (ג-ד) ב. י"ג אדר: "נקהלו היהודים"; ההדגשה ש"בביזה לא שלחו את ידם" בעת גילוי היחידה ("נקהלו היהודים"), שחדרה גם ב"ידם", אין מקום לעילויים נוספים (ומעין זה – יחס אדה"ז לענין ה"מופתים" כו'), אפילו לא בירור הניצוצות שב"ביזה", שע"פ דין שייכת למנצח. ואילו אוה"ע – גם כשבאים בטענות של חקר האמת כו' תכליתם האחרונה היא "ושללם לבוז". ומזה – שלילת עריכת "דו-שיח" ("דיאלוג") עמם, וסו"ס מקבל יהודי גם את הגשמיות – "אורה ושמחה גו'" גם כפשוטו (ז-י) מאמר ד"ה זכור ג-ו. 1) רש"י א, ב: הטעם שהתורה מתחילה "בקרבנות נדבה" (הוגה) (יב) 2) לקוטי לוי"צ (ע' קע): "זכאין אינון ישראל כו' קוב"ה אשתכח עמהון" 3) אודות "מיהו יהודי" ו"מכירת" התורה ז. ערב פורים: השתדלות ב"משלוח מנות ומתנות לאביונים" (כ) |
הנחה בלתי מוגה
ראשית גוים (שבע מדות דלעו"ז) עמלק – קרירות וחוצפה שלא ע"פ טו"ד, ולכן, מלחמת עמלק היא (לא ע"י התבוננות, אלא) ע"י הקדמת מינוי מלך, תוקף הביטול מצד התנשאות עצמית. מלחמה להוי' בעמלק (מחה אמחה) בעבודה – לא ע"י חלק הנשמה המלובשת בגוף (נר"נ), אלא ע"י ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא שהיא בחי' היחידה; ראשית דקדושה שמבטל הראשית גוים. אלא שצריך לקשר בחי' זו עם חלק הנשמה המלובשת בגוף, שמנהיגה המלחמה בפועל. וזהו שמהענינים שעל ידם נעשית ההתגברות על עמלק – קריאת פ' זכור בתושב"כ, והידור בקיום המצוות. ולכן צ"ל ענין התפלה, כדי לקשר בחי' היחידה עם נר"נ. וזהו איש יהודי – ענין המס"נ שמצד היחידה; ושמו מרדכי – מלשון מר דרור, ענין המרירות שקודם התפלה; ונמשך בכל ג' הקוין – בן יאיר בן שמעי בן קיש. |
בלתי מוגה
א. קריאת המגילה: הדגשת ה"נזכרים ונעשים" במצב דעתה ב. "וזכרם לא יסוף מזרעם": הדרך לגידול משפחה מאוחדת ג. "שמעם הולך בכל המדינות": הכרה במעלת בנ"י, גם במדינה ההיא ד. חינוך הכשר: הלימוד ממאורעות פורים קטן תרפ"ז ה. הלימוד מפורים – מהו יהודי בזמן הגלות ו. משתה אחשורוש: הלימוד מתיאורו המפורט במגילה ז. קישור פרש"י בהתחלת וסיום המגילה [מאמר המוסגר: (א) ההוספה "ושללם לבוז" – להודיע גודל הנס, כיון שהי' תמריץ לקיים הגזירה; (ב) (הוגה) הטעם שפירשו ממרדכי רק מקצת סנהדרין, תלוי בפלוגתת הבבלי והירושלמי (מקום רוב הסנהדרין) גבי "תורתם משתמרת" או גם מתברכת] (לג-ד) למרות העבר שלו, "תחילתו" (נשמתו) של יהודי היא "לא שניתי" (לה) ח. "כתבוני לדורות": הלימוד מהצלת בנ"י ע"י אסתר דוקא מאמר ד"ה איש יהודי ט. מבצע פורים: אמירת "לחיים" עבור הנוסעים לסיני ולצפון (מג) י. מגבית (מד) יא. שושן פורים: הקפת ה"עיר קטנה" בחומה מימות יהושע |