בס"ד. שיחת ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. בנוגע למעלת יום השבת – ידוע שיש ב' פירושים במ"ש1 "ויכולו השמים"2 : (א) מלשון כליון, שבו נכללים ועולים כל ששת ימי החול, (ב) מלשון תענוג, שנמשך ופועל בששת ימי החול.

וכמדובר כמ"פ3 בנוגע לב' פירושים שבתיבה אחת, שבהכרח לומר שיש שייכות ביניהם – ע"ד שמצינו להלכה בנוגע ל"שעטנז", "שוע טווי ונוז"4, שכיון שג' ענינים אלו הם בתיבה אחת, אזי הלאו דשעטנז הוא דוקא כשישנם ג' ענינים אלו ביחד; ואם הדברים אמורים בנוגע להלכה, הרי עאכו"כ שכן הוא בנוגע לרוחניות הענינים, ובנדו"ד, ב' הענינים שבפירוש "ויכולו", ענין הכליון וענין התענוג.

ומזה מובן גם בנוגע ליום הש"ק זה, השבת שלאחרי י"ט כסלו, שבו נכלל ועולה גם י"ט כסלו.

ב. ואע"פ שבקביעות שנה זו חל י"ט כסלו בשבת שלפנ"ז, ואילו ענין עליית ימי השבוע שעבר ביום השבת היא רק בנוגע לששת ימי החול, ולא בנוגע ליום השבת שלפנ"ז – הרי:

לכל לראש, הגאולה לא נשלמה בי"ט כסלו עצמו, אלא נמשכה גם בכ' כסלו5,

– ולכן היתה הנהגת רבותינו נשיאינו לערוך את ההתוועדות די"ט כסלו בלילה שבין י"ט לכ'6, כיון שהגאולה היתה (לא רק ביום י"ט, אלא) גם ביום כ'. ולהעיר, שגם בנוגע להדפסת ספר התניא שסייעה לענין השחרור, כידוע7, הנה ההדפסה בעשי' בפועל היתה בכ' כסלו8 –

וכ' כסלו, שחל ביום ראשון בשבוע, בודאי עולה ונכלל ביום השבת.

ונוסף לזה, הנה העלי' שביום השבת היא (לא רק בנוגע לששת ימי החול, אלא) גם בנוגע ליום השבת שלפנ"ז6.

ויש לומר הביאור בזה (בדרך אפשר עכ"פ, כי לעת עתה לא מצאתי בפירוש שהעלי' דיום השבת היא גם בנוגע ליום השבת שלפנ"ז) – ובהקדים:

בשבת גופא יש כמה דרגות: יש שבת סתם, ויש "שבת שבתון"9, שבעצם הם שתי שבתות, אלא שבאים ביחד באותו השבת.

[ועפ"ז מתורצת הסתירה בין מארז"ל10 "אילו היו ישראל משמרין שבת א' כתיקונה מיד הי' בן דוד בא", למארז"ל11 "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" – כיון שבכל שבת יש ב' בחי' שבת12 ].

ובפרטיות יותר – יש בכל שבת מעלי שבתא, יומא דשבתא, ועד לרעוא דרעוין (שהוא בדוגמת "שבת שבתון"13, כמבואר בהמשך תרס"ו14 ).

ומובן, שכדי שיתוסף עילוי וברכה ביום השבת גופא, יש צורך בנתינת כח מיום השבת שלפנ"ז – שהרי אינו דומה התחלת ענין חדש, שיכולים להיות בו כמה קשיים כו'15, לענין שבא בהמשך למה שכבר נפעל לפנ"ז, שאז נעשה הדבר בנקל יותר, ועד"ז בנוגע לענין השבת, "שבת וינפש"16, שיש על זה נתינת כח מהשבת שלפנ"ז6.

והיסוד לזה – מאמר רז"ל17 "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", שהכוונה בזה היא לא רק לערב שבת כפשוטו, אלא לכל ימי השבוע, החל מיום ראשון, כפי שמצינו אצל שמאי הזקן ש"כל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה, מניח את השני' ואוכל את הראשונה"18, והיינו, שההכנה ("טרח") לשבת היא במשך כל ימי השבוע. והנתינת כח לכל ימי השבוע שבהם תוכל להיות ההכנה לשבת, היא, מיום השבת שלפנ"ז. ונמצא, שיום השבת הוא ה"סיבה" לכל ימי השבוע שלאחריו. וכיון שכן, הרי כאשר ימי השבוע (שהם ה"מסובב" מיום השבת שלפנ"ז) עולים ביום השבת, אזי מתעלה בדרך ממילא גם יום השבת שלפנ"ז, שהוא ה"סיבה" שלהם.

ג. ובהתאם לכך, הנה כאן המקום להשלים הענינים שדובר אודותם בהתוועדות של י"ט כסלו:

לכל לראש – בנוגע ללימוד שיעורי חת"ת, שענין זה נזכר כבר בהתוועדות די"ט כסלו19.

וכן בנוגע לענין הצדקה – ששייך לי"ט כסלו20, שהרי הענין ד"פדה בשלום נפשי"21 נעשה ע"י "העוסק בתורה ובגמילות חסדים כו'" ("גמילות חסדים .. שלום הוא")22. וכמו"כ ישנו ענין הצדקה ששייך לחנוכה (כמדובר פעם בארוכה וכבר נדפס23 ). ולכן, כאן המקום להשלים בנוגע לענין הצדקה – שאלו שלא עשו זאת עד עתה, יעשו זאת במשך ימי חנוכה.

ויש לעשות זאת באופן ד"העוסק .. בגמילות חסדים", והיינו, שכשם שבנוגע לתורה נאמר "העוסק בתורה", כן הוא גם בנוגע ל"גמילות חסדים" שנאמר מיד לאח"ז, ללא הפסק בינתיים, כך, שתיבת "העוסק" קאי (לא רק על "בתורה", אלא) גם על "ובגמילות חסדים".

ד. והענין בזה:

בנוגע ל"העוסק בתורה" – מבואר בדברי רבותינו נשיאינו24 שזהו כמו אדם שמנהל "עסק", שאין זה באופן שמשקיע זוז ומרויח זוז25, שאז אין זה "עסק", אלא באופן שמשתדל תמיד שיהי' תוספת ריוח; ובאופן כזה צריך להיות גם ה"עסק" בתורה, והיינו, שאף שישנו גם העילוי ד"בור סוד שאינו מאבד טיפה"26, הרי אין זה מגיע לעילוי ד"מעין המתגבר"26, שאז הלימוד הוא באופן ש"מחכים את רבו"27, ועד שמחדש בעצמו חידושי תורה, שזוהי התכלית של לימוד התורה – "לאפשא לה"28.

[וכמו בנוגע לכללות ירידת הנשמה בגוף – שהתכלית שבזה היא בכדי שהנשמה תתעלה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה לפני הירידה, שהרי אם היא תשאר באותה דרגא כפי שהיתה קודם הירידה, אין שום ריוח מהירידה, ובהכרח לומר שתכלית הירידה היא כדי שתתעלה לדרגא נעלית יותר. וזהו שעוה"ז נקרא בשם "(ארץ) כנען"29, שפירושו סוחר, "עד"מ כמו הסוחר שיפזר ממון .. כדי להרויח ולהשתכר כו'", כמבואר בדרושי חסידות30 ].

וכיון שתכלית הלימוד הוא שיביא לידי מעשה, כמארז"ל31 "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", והיינו, שאע"פ שהתורה עצמה אומרת שתלמוד הו"ע של שכל, שבעצם הוא למעלה באין ערוך מכל עניני העולם, אעפ"כ, צריך להוריד ולהמשיך את ענין התלמוד (לא רק לבחי' הבהמה שבאדם, אלא גם) לענין המעשה32 (בחי' הדומם, שלמטה אפילו מבהמה ממש, מין החי), ודוקא בזה מתבטאת הגדלות שבענין התלמוד ("גדול תלמוד")33 – לכן צריך להיות ענין ה"עסק" (לא רק בתורה, אלא) גם בגמילות חסדים ("העוסק בתורה ובגמילות חסדים").

וכיון שהתכלית של כל הענינים היא לפעול גם אצל הזולת, וכידוע34 המענה של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע על השאלה איך מתקשרים אליו, שזהו ע"י המצוה הראשונה שבתורה "פרו ורבו"35, לעשות עוד יהודי – הנה לאחרי הענין ד"העוסק בתורה ובגמילות חסדים", ישנו גם הענין ד"מתפלל עם הציבור"22, היינו, שאוסף אליו עוד תשעה יהודים שמשפיע עליהם כו', וכפי שמבאר רבינו הזקן36 גודל מעלת הקדושה שבמעמד עשרה מישראל ביחד, ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא"37.

ה. ויש להוסיף ולהעיר, שגם בנוגע לענין התפלה ("מתפלל עם הציבור") מודגשת ההמשכה למטה דוקא:

עיקר ענין התפלה הוא – בקשת צרכיו38. וענין זה הוא דוקא בשמו"ע, כשנמצאים במדריגת עולם האצילות39 ; לא בק"ש או ברכות ק"ש, שבדרגת עולם הבריאה39, או לפנ"ז, בפסוקי דזמרה, וגם לא בחלק התפלה שלאחרי שמו"ע, ששם נעשה ענין ירידת השפע כו' (כמבואר בפע"ח40 ), עד לתפלת "עלינו", שבה אומרים "שלא עשנו כגויי הארצות כו'", שזהו כפי שנמצאים בעולם העשי' ממש, אלא דוקא בשמו"ע, כשנמצאים בדרגת האצילות – אזי ישנו הענין דבקשת צרכיו, החל מ"אתה חונן לאדם דעת", כיון ש"דעת קנית מה חסרת"41.

והיינו, שאע"פ שתפלה בעצם ענינה היא העלאה, הרי התכלית היא ההמשכה והפעולה למטה דוקא.

וכמודגש גם בתפלת יעקב: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו"42, שעי"ז פעל בירור כל הניצוצות שהיו אצל עשו, וענין זה נעשה רק בגלל היותו "אחי", אחיו של עשו.

ועד"ז בנוגע לתורה (נוסף לכך שהלימוד מביא לידי מעשה) – כמודגש בשיעורי חת"ת שהם שוים לכל נפש, שאין זה לימוד לעיונא [שענין זה צריך להיות לפנ"ז או לאח"ז], אלא בעיקר לידע מאי דקאמר, שזהו חלק העשי' שבתורה, שבהם שוים כולם.

אמנם, אע"פ שלימוד זה אינו באופן של הבנה עמוקה, אלא מצד חלק העשי' שבתורה, הרי זה צריך להיות מתוך חיות ועריבות ("געשמאַק"), וכפי שמצינו43 כמה חסידים שהיו אנשים פשוטים, שלא היו שייכים להבנת המאמר כו', ואעפ"כ, היו חוזרים "אַ וואָרט" מהמאמר מתוך חיות ועריבות ומתוך להט ("קאָכן זיך אין דעם"), עד שהי' פועל אצלם שינוי מן הקצה אל הקצה, ועד לשינוי המהות.

ועד"ז בנוגע לגמילות חסדים – שאע"פ שהעיקר בזה היא העשי', הרי זה צריך להיות מתוך חיות כו', כפי שמצינו אפילו בקרבן עני, שאף שנותן דבר מועט, נאמר בו "ונפש כי תקריב"44, "מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו"45, שזהו מצד החיות שבנתינה כו'; ולכן אמרו רז"ל46 "הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות" (י"א דייקא, שמורה על בחי' שלמעלה מהשתלשלות47 ).

וע"י ההתעסקות בכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח ("העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור") נעשה הענין ד"פדה בשלום48 נפשי", "כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם"22, ועד לגאולה בפועל, ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

* * *

ו. ישנו ענין נוסף ביום הש"ק זה – שבת חנוכה.

בנוגע לחנוכה49 – שמצינו כמה פירושים במה מתבטא עיקר הענין של חנוכה – הנה לכל לראש הרי זה מלשון חינוך, שאז היתה חנוכת ביהמ"ק, כפי שאומרים בנוסח ד"על הנסים": "וטהרו את מקדשך כו'".

וכיון שהתורה כללות ופרטות נאמרה50, הנה כשם שישנו ענין החינוך בעולם בנוגע לביהמ"ק, שפועל על כל הזמן שלאח"ז, כמו"כ ישנו ענין החינוך בפרטיות אצל כל אדם, שבהתחלת שנות חייו מחנכים אותו בענינים שונים, וחינוך זה נמשך ופועל על כל משך שנות חייו, כמ"ש51 "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"52.

ולכן, בעמדנו בימי חנוכה הרי זה הזמן המתאים לעורר על ההתעסקות בענין החינוך, וכמדובר כמ"פ53 שהחינוך צריך להיות באופן שלא יחשבו אודות תכלית וכו', ואין כאן המקום להאריך בפרטי הדברים בזה.

ז. ונקודת הדברים בנוגע לפועל:

יש לנצל את ימי חנוכה לאסוף יהודים ביחד ולדבר עמהם אודות הענין של חנוכה, ובלשון הידוע54 : להקשיב לסיפור של נרות חנוכה, באופן שילמדו מזה בענינים שנוגעים להם בפועל.

ובזה גופא – יש לערוך מסיבה כללית שבה ישתתפו כולם יחד באופן ד"אתם נצבים גו' כולכם", מ"ראשיכם" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך"55, וכאמור לעיל (ס"ד) שעצם העובדה שיהודים מתאספים יחד הרי זה ענין נעלה ביותר, כיון ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא"; ונוסף לזה יש לערוך מסיבה פרטית עבור כל סוג במיוחד, שהרי הענינים שדורשים מסוג זה אינם דומים לענינים שדורשים מסוג זה.

ולדוגמא: מיהודים ששייכים לסוג ד"חוטב עציך" דורשים בעיקר ענינים של מעשה בפועל, ואילו מיהודים ששייכים לסוג של "ראשיכם" דורשים בעיקר לימוד ועיון בתורה, כולל גם שאם אינו לומד בעיון והעמקה לפי ערכו, הרי זה נחשב לביטול תורה – כדמוכח ממה שאמרו56 "מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה", ולכאורה57 : הרי גם מקרא מגילה ענינו תלמוד תורה, ולמה אומרים על זה "מבטלין תלמוד תורה"? אך הענין הוא58, שכיון שמקרא מגילה אינו באופן של לימוד בעיון, הרי זה נחשב לביטול תורה, אלא שמצד גודל הענין ד"מקרא מגילה", אזי "מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה", אבל לולי זאת, נחשב לימוד כזה (ללא עיון הראוי) לביטול תורה59.

ולכן, יש לערוך במשך ימי חנוכה (לכל-הפחות פעם אחת, ומה טוב – יותר מזה) מסיבה כללית לכל סוגי בנ"י, וגם מסיבה פרטית לכל סוג בפני עצמו, שבה יסבירו את הענין דחנוכה באופן השייך להם במיוחד, ואם רוצים – יכולים להשתמש גם במכתב60, וגם לצרף דמי חנוכה, כמנהג רבותינו61.

וענין זה שייך גם לילדים – שיש לערוך מסיבה כללית עבור כל הילדים, ולאח"ז לחלק את הילדים לפי כתות ולערוך מסיבה פרטית עבור כל כתה בפני עצמה, ולהסביר להם הענין דחנוכה באופן המתאים ושייך אליהם במיוחד בנוגע לפועל ממש.

ויש לעשות זאת באופן היותר טוב שיתקבל אצל המקבל; לא סתם לומר שדובר בהתוועדות כך וכך, ולכן מוסר את הדברים כו', אלא באופן שיהי' ניכר עליו שאכן נוגע לו הדבר, ולהבטיח שאכן יתקבלו הדברים אצל המקבל.

ועי"ז תהי' הפעולה על הזולת באופן ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה", לאריכות ימים ושנים טובות, ועד שזוכים ל"יום שכולו ארוך"62, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"63, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

[במהלך השיחה הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות השייכות דחנוכת חשמונאי בחודש כסלו לביהמ"ק השלישי64, ואמר, שעפ"ז יכולה להיות גם חנוכת ביהמ"ק השלישי היום!

ואף שיום זה הוא כ"ו בכסלו, ומה גם שזהו יום השבת, ואין בן דוד בא בשבת65 – הרי ידוע66 התירוץ בכגון-דא, שכאשר אליהו הנביא יתרץ את כל השאלות, יתרץ גם שאלה זו, ובלבד שיבוא כבר!...

ובינתיים, יש לנצל את ימי החנוכה לערוך מסיבות בכל מקום ומקום, ולעורר אודות עניני חנוכה, כנ"ל].

* * *

ח. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה נר חנוכה מצותה כו'.

* * *

ט. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק67 "חותמך ופתילך", "עזקתך ושושיפך, טבעת שאתה חותם בה, ושמלתך שאתה מתכסה בה",

– שאי אפשר לפרש "חותמך" כפשוטו, כי יהודה הי' בדרכו לגוז צאנו, ובשביל זה אין צורך ב"חותם", ולכן מפרש רש"י שהכוונה ל"טבעת", שרגילים לענוד על האצבע, אלא שתמר ביקשה בתור ערבון דבר יקר ששייך ליהודה באופן אישי – "טבעת שאתה חותם בה".

וכן "פתילך" – לא "אזור" שאינו דבר חשוב, אלא "שמלתך שאתה מתכסה בה", בגד מיוחד שלובש בתור סימן לחשיבות, ולכן נקרא "פתילך", מלשון חיבור, שקרוב ומחובר עמו.

וה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י, שתמר היא בחי' המלכות, ולכן ביקשה "חותמך ופתילך ומטך" שהם יסוד נצח והוד, לפעול בנין המלכות –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס68 בלקו"ש חט"ו ע' 331 ואילך.

י. וכאן באים לענין שכבר מדברים אודותיו משך זמן רב – בנוגע לשאלה מיהו יהודי, וכמדובר לעיל69 שלאחרונה ניתוספה בזה גם השאלה מהי תורה והלכה וכו', ויש בזה לימוד והוראה מפרשת השבוע, כדלקמן.

ובהקדמה – שישנם ג' ענינים: ישראל אורייתא וקוב"ה70. ובכן, לאחרי שניהלו מלחמה נגד ישראל (מיהו יהודי), התחילה צרה חדשה – שעורכים מלחמה נגד התורה (מהי תורה כו'), וממשיכים לערוך מלחמה נגד האמונה בקב"ה כו'.

וכמו הדבר הנורא שאירע בשבועות האחרונים71, בקשר לתחרות ספורט הנקראת "אולימפיאדה", שמיוסדת על ענין של עבודה זרה שהי' ביון העתיקה72 :

באותה תקופה הצטיינו היוונים בעניני חכמה73, כמו חכמת החשבון והתכונה וכו', ואז הגיעו למסקנא שצריך לחשוב גם אודות אמונה... והחליטו על הר מסויים בשם "אולימפיא" שבראשו נמצא האליל ה"כל-יכול" שלהם: אליל המים ואליל השמש, שנלחמים זה בזה ועי"ז גורמים כל מיני מדות רעות כו'74 [אף שלא היו דברים מעולם, שהרי לא מדובר אודות מקום שנמצא מעבר להרי החושך... שיכולים לומר עליו כל מה שעולה ברוחם, אלא הר שיכולים לטפס עליו – לא רק בעלי-חיים, בקר וצאן, אלא גם בני אדם – ולראות ששום דבר לא קורה שם...], ונהגו כל כמה שנים לעלות לשם, לזבוח בע"ח לאלילים ולחגוג יו"ט כו'.

ומזה נשתלשל המנהג שפעם בארבע שנים מתאספים נציגים משבעים אומות העולם ועורכים תחרות ספורט, כמו ריצה למרחק, וכן קרבות פנים אל פנים של איגרוף והיאבקות כו', וכל מי שמצליח לחבול בחבירו יותר, מקבל "מדלי'"...

ולשם שולחים גם בחורים מא"י, באמרם, שהם שלוחים שמייצגים את כל בני א"י (כפי שאומרים הנציגים הדתיים שהם מייצגים כך וכך אחוזים של בנ"י...), בה בשעה שהאמת היא שהם רק שלוחים של עצמם... שהרי אף אחד לא שם לב ואינו מבחין מה קורה, ואילו היו יודעים, לא היו מסכימים לכך, שכן, נוסף על השאלה מהו הצורך בכל הענין, שאינו אלא ביטול זמן מדברי חכמה כו', ומה גם שהרופאים אומרים שריצה למרחקים וכיו"ב מזיקה ללב ולמוח וכו' – הרי זה ענין הקשור עם עבודה זרה!

והחידוש שבשנה זו – שאירוע זה נערך במדינת גרמניא, שבה נהרגו 6 מליון יהודים, ע"י אלו שמתפארים בכך שהם המובחרים שבאומות... וא"כ היתכן לנסוע לשם להשתתף ולחגוג עמהם ולהשתדל לשאת חן בעיניהם ולהפגין את קשרי הידידות עמהם, למרות שיודעים שהם צוררי ישראל בגלוי כו'; לכל-הפחות הי' להם לדלג על השנה שבה נערך האירוע במדינה ההיא.

[בשלמא מיד לאחרי המלחמה טענו שיש צורך בקשר עם גרמניא כדי להשיג כסף בשביל נשק, שזהו ענין של פקו"נ שדוחה הכל; אבל עכשיו רואים שהם אלו ששולחים נשק לאפריקא... ובכסף משתמשים כדי לשלוח בחורים מא"י לאירוע הנ"ל, או בשביל להכניס גוים לא"י, לתת להם דירה, 25.000 דולר, ופטור ממסים למשך ששה חדשים, על חשבון כספי המגביות שעורכים ברחבי העולם בתפלת כל נדרי ביוהכ"פ!...].

ואם לא די בעצם העובדה ששולחים לשם בחורים מא"י – מוסיפים לקרוא אותם בשם "מכבים", בה בשעה שזהו השם שבו נקראו אלו שסיסמתם היתה "מי כמכה באלים ה'"75, ר"ת מכבי76, שלחמו נגד היוונים והע"ז שלהם, ניצחו אותם וגרשו אותם מא"י; ובשם זה משתמשים אלו שנוסעים לחגוג ולרקוד עם היוונים, כך שזוהי סתירה מיני' ובי'!

יא. וכך הוא הסדר – שתחילה מבטלים רח"ל מצוה אחת, אבל עדיין ישנם עוד תרי"ב, ואח"כ מוסיפים לאט לאט לבטל עוד מצוה ועוד מצוה; התירו אח ואחות77, נישואי כהן עם גרושה וכו', ועד שיבואו לבטל כל תרי"ג המצוות!

ומוסיפים לומר, שעושים זאת "ע"פ התורה" – עי"ז שמפרשים אותה בהתאם לרצונם,

ובשביל זה ממנים רב ראשי חדש,

– לאחרי שהדיחו את הרב הראשי הקודם – היפך הפס"ד בשו"ת חתם סופר78 – באמרם שהוא כבר רב זקן, שמתנהג לפי התורה הישנה שניתנה במדבר, תורה ששייכת לדור הישן, ולא ל"עולם המודרני" שבימינו אלו, עולם שעמד מנגד ושתק בשעה שהרגו יהודים כו' –

שסיבת הבחירה בו דוקא [דאף שבתחילה אמרו שיערכו בחירות, הרי בפועל כבר החליטו מראש את מי למנות לרב הראשי] היא – להיותו אדם כזה שיכול "להתאים" את ההלכה כפי רצונו, ולכן סומכים עליו שיוכל לערוך "קידוש השם ברבים" (כפי שפירסמו בעיתונים), עי"ז שיתאים את ההלכה לפי רוח הזמן... כפי שהממשלה הבטיחה (לפני הבחירות לרבנות) שתפעל להתיר את האח והאחות, שמצד אהבת ישראל יש לרחם עליהם ולמנוע את "דמעת העשוקים"79 – אף שבשביל זה לא הי' צורך להתיר אותם (ובודאי לא ע"י תשעה רבנים, שלא מצינו בשום מקום כו'), שהרי גם ללא ההיתר קידושין תופסין בחייבי לאוין80 ; אם יש רק שני עדים – אזי קידושין תופסים.

ובכן:

ע"י הנהגה כזו הורסים את כל מוסד הרבנות, לא רק בארץ ישראל, אלא גם בברוקלין, במלבורן ובכל העולם כולו – כיון שרואים שיש אפשרות ללחוץ על רבנים לשנות את פסק ההלכה כרצונם, בה בשעה שאילו היו מעיזים ללחוץ על שופט בנוגע לפס"ד של בית המשפט, הי' נעשה רעש גדול: היתכן?!...

זאת ועוד:

רב שנתמנה באופן כזה, אינו נחשב לרב, כיון שנתמנה ע"י נתינת שוחד, וכפי שמצינו בירושלמי ביכורים81, שמ"ש82 "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם", קאי על דיינים – שנקראים "אלקים"83 – שמתמנים ע"י כסף.

[ועד"ז בנוגע לשאר הרבנים שחתמו על היתר הנ"ל – כפי ששמעתי ממישהו שהנני מכירו באופן אישי, יהודי בעל זקן לבן ארוך, שפנו אליו להצטרף לרבנים שחתמו על ההיתר, ואמרו לו, שאם לא יסכים לחתום, אזי במשך כל ימי חייו לא יקבל מינוי מסויים שהי' חפץ בו! – אינני יודע מה הי' בפועל, אם הוא חתם או לא; כוונתי רק להמחיש את דרך ההנהגה ללחוץ על רבנים לחתום על פס"ד שהוא היפך התורה].

ולכן אינו יכול לפסוק דינים – "כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"84, וכידוע הדיוק בזה, שגם לאחרי לקיחת השוחד קוראת אותם התורה בשם "חכמים" (שהרי לא נאמר "עיני חכמים יעור השוחד", ואז חדלים להיות חכמים), ואעפ"כ, אסור להם לפסוק דינים, כיון שהשוחד מעוור את עיניהם. ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים, שכאשר קיבלו איזו הנאה ממישהו, אמרו לו: "פסילנא לך לדינא"85, בגלל שראו שיש להם איזה נטי' כו', גם אם אין זה ענין של שוחד ממש.

ומן הראוי הי' שאותו רב ינהג כן – לדפוק על השולחן ולהודיע שהוא מתפטר ומתנער לגמרי מכל הענין! – הוא הי' יכול לפעול הרבה יותר אילו הי' נשאר רבה של תל-אביב, ולשם מה הי' צריך להכניס את עצמו לכל הענין?!

יב. וצרה נוספת – שישנם כאלו שעומדים מן הצד ורואים שעושים דברים היפך ההלכה ואעפ"כ שותקים! וכאמור כמ"פ, שנעשה דור של שותקים! מלבד יחידי סגולה שמרעישים על זה, אם כי לא במדה המספקת.

ישנו מי שטבעו להתערב בכל דבר, הן בדבר ששייך אליו והן בדבר שאינו שייך אליו. – כשיש מלחמה בוויאטנם, או כשניקסון מתמנה לנשיא וכיו"ב, הוא חייב לחוות דעה; וכאשר רואה שלא הזכירו את שמו בדף הראשון של העיתון, אזי נעשה ברוגז!... ואילו כשמדובר אודות ענין של הלכה – אזי שותק!...

סיפר לי השבוע יהודי גביר מלונדון, שבביקורו אצל ה"שר" (שהי' צריך להתייחס אליו בדרך ארץ) שאל אותו, היתכן שאינו משתדל בנוגע לנצחונה של ההלכה? והשיב לו: אתה צריך לספר לי אודות חשיבותה של הלכה?! – ובידעו שיש לו שייכות לליובאוויטש, הוסיף: הרי אני יודע לנגן את הניגון של רבינו הזקן בן ד' הבבות, ומיד התחיל לנגן הניגון בשלימותו!... בגלל שהוא יודע לנגן את הניגון של רבינו הזקן, אי אפשר לומר לו שום דבר, והוא יכול להמשיך לרשום גוים בתור יהודים!...

ולאידך גיסא, כשנמצאו בחורי ישיבה שכל מציאותם היא תורה, ונגע וכאב להם הענין והביעו מחאתם על הפס"ד בענין האח והאחות – איימו עליהם שאם ימשיכו להרעיש על זה, יאסרו אותם! ועד שערכו אסיפה בענין זה, ואיימו, שבגלל זה יגייסו את בחורי הישיבה לצבא!

ה"פנתרים השחורים" – יכולים להפגין ברחובות ולזעוק חי וקיים או לא חי וקיים... ולא עושים להם דבר; ואילו בנוגע לבחורי ישיבה שמוחים על ענין שאינו כהלכה – מאיימים עליהם במאסר או בגיוס לצבא!

והגע עצמך: גם אם פלוני מתנגד להנהגה ע"פ הלכה – הרי זה היפך הדמוקרטיא למנוע ממישהו אחר להביע מחאתו!

יג. ובנוגע לפועל:

הצעתי – שהרב הנ"ל יודיע באופן ברור, שלמרות שנתמנה לתפקידו בתנאי שיתיר את האח והאחות, הרי הוא מתחרט על מה שעשה, ומכאן ולהבא לא יתיר ענינים נוספים, וכך יחסוך הרבה צרות בעולם.

ובזה הנני להזכיר מה שאירע עם "הנזיר הירושלמי"86, שימים אחדים לפני פטירתו87 ביקש שיזכירוהו בליובאַוויטש כו'88.

– למרות שהוא לא הי' חסיד חב"ד, לא הכרתיו באופן אישי, ומעולם לא התראינו פנים אל פנים, כי אם מזמן לזמן היו חילופי פרישת שלום כו', אעפ"כ, אמר דברים הנ"ל, על דעת עצמו, כמובן, שהרי לא הי' שייך שמישהו ישפיע עליו לומר זאת. –

ומזה יכולים ללמוד כל אלו שאוחזים ממנו, כולל ובמיוחד הרב הנ"ל, שכדאי לו לעשות מה שמבקשים ממנו מכאן בענין זה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א הביע התנצלותו, שאף שאין דרכו לדבר בסגנון כזה, ובדרך כלל אינו מזכיר שמות וכו' – חרג מדרכו ומנהגו, בגלל נחיצות וטובת הענין.

(והוסיף בבת-שחוק:) אין לי שום נגיעה אישית בענין זה, שהרי אין בכוונתי להבחר, רח"ל, לאיזה תפקיד רשמי בכנסת וכיו"ב,

– הנני אומר על זה: "רחמנא ליצלן", כיון שבאמת אין רצוני בכך; לא חסר לי לא ה"כבוד" ולא ה"בזיונות"... (והוסיף: אינני אוחז בדרגא כזו שלא יהי' איכפת לי כלל עניני בזיונות...) –

נוגע כאן עצם הענין, שהוא ענין הפשוט ומובן לכל אחד, ואפילו לבן-נח, שכאשר מספרים לו שתורת-אמת אומרת כך וכך, ויש כאלו שרוצים לעשות היפך הוראת תורת-אמת, בודאי שגם הוא יהי' סבור שאין זה דבר נכון כו'.

יד. ובנוגע לכל ענינים הנ"ל, יש ללמוד הוראה מפרשת השבוע – שבה מסופר אודות ג' ענינים שונים, אבל הנקודה שבהם היא שוה:

בהתחלת הפרשה מסופר אודות מכירת יוסף ע"י השבטים, וכמובן מכל סיפור המעשה שהי' זה ענין בלתי-רצוי לגמרי.

ולכאורה צריך להבין:

אמרו רז"ל89 : "ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל", "כדרך כל הגולים, שהרי על פי גזרת גלות ירד לשם" – כפי שנאמר לאברהם אבינו בברית בית הבתרים "כי גר יהי' זרעך וגו'"90, "אלא שזכותו גרמה לו כו'", וירד ברצונו הטוב ודרך כבוד – כתוצאה מזה שהשבטים מכרו את יוסף למצרים, וכל השתלשלות המאורעות שלאח"ז, עד שיוסף שלח עגלות להביא את יעקב ומשפחתו למצרים, בשלחו "עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון .. לדרך"91.

וכיון שכן, יכולים השבטים לבוא בטענה: מדוע אומרים שמכירת יוסף היתה ענין בלתי-רצוי, בה בשעה שעי"ז גרמו שיעקב ירד למצרים בדרך כבוד, כך, שעי"ז קיימו כיבוד אב?!

והמענה על זה – "בהדי כבשי דרחמנא (סתרים דהקב"ה) למה לך"92 : מה שנגזר מלמעלה ע"י הקב"ה – אינו ענין ששייך אליהם שיצדיק את הנהגתם הבלתי-רצוי' במכירת יוסף; כיון שזהו דבר בלתי-רצוי – אסור להם לעשותו, גם אם עי"ז יתוסף אח"כ עילוי גדול ביותר.

וכן בהמשך הפרשה – "וירד יהודה וגו'"93 – הסיפור אודות יהודה ותמר:

לכאורה יכול יהודה לטעון, שכיון שכתוצאה מזה נולד פרץ, שמזרעו בא משיח, הרי זה ענין נעלה כו' (ובפרט ע"פ דברי רש"י94 שתמר נתכוונה לשם שמים), ועד שלא יכול להיות ענין נעלה יותר מזה, וא"כ מדוע נחשב לענין בלתי-רצוי?!

אך הענין הוא – כאמור לעיל – שלא נוגע מה שכתוצאה מזה יכול לבוא אח"כ ענין נעלה ביותר; אם בשעת מעשה עכ"פ הרי זה דבר בלתי-רצוי, אסור לעשות זאת!

ועד"ז בנוגע לסיפור של יוסף עם אשת פוטיפר95 :

למרות שמדובר אודות הזמן שלפני מ"ת, ומה גם שאשת פוטיפר התכוונה לשם שמים (כדברי רש"י94), וא"כ, למה להמנע מלמלא את רצונה ולשמח אותה – אמר יוסף, שכיון שזהו דבר בלתי-רצוי, אינו יכול לעשות זאת: "איך96 אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים"!

ומזה למדים הוראה – שמבלי הבט על כך שיכולים לערוך כמה חשבונות שע"י ויתור בעניני הלכה יתוספו כמה מעלות, הרי אם בשביל זה צריך לעשות עכשיו דבר בלתי-רצוי, אסור לעשות זאת! – גם אם עי"ז יתוספו כמה מעלות, אין זה נוגע; עבירה – אסור לעשות!

ויה"ר שלא יתחשבו בכל עניני החשבונות, ובקרוב יתוקנו כל הענינים הנ"ל97.

* * *

טו. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר דפרשת השבוע98, מתעכב על מאמר הזהר99 "מאן דאשתדל באורייתא להוי לי' חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי וזכי בתרין עלמין", ומדייק בזה, ש"לכאורה הוא כפל לשון, כי הרי אמר מקודם בעלמא דין ובעלמא דאתי", ומבאר, "יל"פ בתרין עלמין היינו בכל עולם גופא מעלמא דין ועלמא דאתי יש תרין עלמין, עלמא דין הוא ה' אחרונה ומלואו הוא ג"כ ה', עלמא דאתי הוא ה' ראשונה ומלואו הוא ה'".

ועדיין צריך להבין: מהו דיוק הלשון "דאשתדל באורייתא", ובפרט ע"פ ביאור אאמו"ר במק"א100 אודות החידוש המיוחד ב"אשתדל באורייתא" לגבי לימוד או עסק בתורה סתם, וא"כ, מהו הטעם שבנדו"ד נוגע הענין ד"אשתדל באורייתא" דוקא.

טז. והביאור בזה:

ובהקדים – שבדרך כלל מצינו ב' חלוקות: (א) תומ"צ, (ב) עניני הרשות, ובפרטיות יותר יש גם החלוקה בין תורה למצוות גופא, ובאופן שבכל א' מהם יש ב' ענינים: ב' ענינים בתורה, וב' ענינים במצוות (כשם שבאות ה' – ה' ראשונה וה' אחרונה – יש גם המילוי דה').

ומובן, שכדי שיהיו ב' הענינים שבתורה, שיפעלו בתרין עלמין שבכל עולם גופא מעלמא דין ועלמא דאתי, לא די בעסק התורה סתם, אלא הלימוד צריך להיות באופן ד"אשתדל באורייתא".

[לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ואני אבטח בך". ולאחרי תפלת ערבית (שהתקיימה רגעים אחדים לאחרי תפלת מנחה שנתאחר זמנה קרוב לצאת הכוכבים) – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "על נסיך"].