בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו', זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו', (ומסיים) לכפר על נפשותיכם1. וצריך להבין, מדוע נאמר כאן הלשון תשא שהוא מלשון הרמה2, וכדאיתא בגמרא ב"ב3 אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, שעפ"ז הפירוש דכי תשא את ראש בנ"י הוא כי תרום את ראש בנ"י, דלכאורה, מה שייך ענין הרמת בנ"י לפירוש הפשוט (אין מקרא יוצא מידי פשוטו4 ) דכי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם, שהו"ע המנין5. גם צריך להבין מ"ש כי תשא גו' זה יתנו גו' מחצית השקל, היינו שהענין דכי תשא נעשה ע"י זה יתנו גו', דלכאורה, מהי השייכות דהרמת בנ"י לנתינת מחצית השקל. גם צריך להבין מ"ש במדרש6 ובירושלמי7 ובזהר8 שנתקשה משה בענין מחצית השקל, והראהו הקב"ה מטבע של אש, דלכאורה, מה שייך זה לענין המנין. וגם צריך להבין מ"ש זה יתנו גו' מחצית השקל (ומוסיף לפרש) עשרים גרה השקל, דלכאורה, כיון שצריך לתת רק מחצית השקל, למה צריך לפרש כמה הוא שקל שלם. ואם הכוונה בזה בכדי שנדע שהמחצית שצריך לתת היא עשר גרה, הול"ל זה יתנו עשר גרה, ולמה אומר זה יתנו מחצית השקל.

ב) וביאור הענין, דהנה, מה שנתקשה משה, מבואר ברמ"ז9 (כמובא בכמה דרושים10 ), שזהו לפי שישראל שרשם מבחי' שלמעלה מהמספר והחשבון, ואיך יעלו למנין ומספר כו'. ויש להוסיף בתמיהה שבדבר, שזהו לפי שהציווי כי תשא גו' הי' למשה, שמשה ימנה את ישראל, והרי ישראל כפי שהם מצד משה [היינו כפי שמשה כולל אותם, דכיון שהנשיא הוא הכל11, הרי הנשיא כולל את כולם] הם למעלה ממדידה והגבלה [שזהו גם הפירוש דכי תשא מלשון הרמה, לפי שהמנין הוא ע"י משה, וכפי שישראל הם מצד בחי' משה הרי הם למעלה ממדידה והתחלקות], וא"כ איך שייך שמשה ימנה אותם. ועל זה ענה לו הקב"ה זה יתנו, שהמנין הוא רק בחלק הנגלה שהוא הנקרא זה. דהנה, ידוע שיש בנשמה ב' בחי', הא', שרש ומקור הנשמה כפי שהיא למעלה כו', והב', בחי' הנשמה המלובשת בגוף, שהוא החלק הנגלה הנקרא זה. ומתאים גם עם פירוש רבינו הזקן בענין זה יתנו גו' מחצית השקל, שמחצית השקל (שישראל נותנים) הו"ע כחות הגלויים של הנשמה, ועי"ז נמשך בחי' מחה"ש השני', שמתעורר ונמשך שרש הנשמה כו'12. וזהו"ע כי תשא את ראש בנ"י, שהו"ע ההרמה לבחי' הראש (של הנשמה) שלמעלה ממדידה והתחלקות, ע"י ענין הקב"ע כו'.

ג) ויש לקשר זה עם מ"ש בפרשת השבוע13 ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. ובהקדים, דהנה, בנ"י מצד עצמם הם למעלה מהתחלקות, שהרי בנים אתם לה' אלקיכם14, ולכן, כשם שהוי' מצ"ע הוא אחדות פשוטה ולמעלה מהתחלקות, כך גם בנ"י מצ"ע הם למעלה מהתחלקות. אלא שלאחר שירדו למטה, ובפרט ע"י חטא העגל, נעשה פיזור הניצוצות, ועד אם יהי' נדחך בקצה השמים15. ואח"כ צ"ל ההעלאה מלמטה למעלה – משם יקבצך הוי' אלקיך ומשם יקחך15. וזהו ויקהל משה גו'16, שלמחרת יום הכיפורים17, כשכבר היתה הסליחה על חטא העגל, ובאופן של סלחתי כדברך18, שזהו תכלית השלימות בענין הסליחה, ברצון ובלב שלם19, אזי פעל משה הענין דויקהל, היינו, שבמקום הפיזור וההתחלקות פעל ויקהל, שייעשו לקהל, למעלה מהתחלקות. ונוסף על הענין דויקהל מלמטה למעלה, יש בויקהל גם ענין ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו שמיד צוה על מלאכת המשכן, שענין המשכן הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם20, ושכנתי מלמעלה למטה, שהמשיך למטה בחי' אחדות הפשוטה שלמעלה מהתחלקות.

ובפרטיות יותר הנה בענין האחדות דויקהל משה גופא ישנם ב' הענינים דהעלאה מלמטלמ"ע והמשכה מלמעלמ"ט21. דהנה, על הפסוק ויקהל משה איתא במדרש22 אמר הקב"ה (למשה) עשה לך קהלות גדולות כו' כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה כו'. והרי ענין התורה הוא המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש23 הלא כה דברי כאש, שהוא דבר ה' שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן אמרו רז"ל24 כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, אע"פ שהוא בחוץ לארץ ובלילה ואינו כהן, כיון שהתורה היא למעלה ממדידה והגבלה, ולמעלה מהתחלקות25. אמנם, בכדי שתוכל להיות ההמשכה דתורה, צ"ל תחלה ההעלאה דתפלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה26, וכידוע בענין תפלתי סמוכה למטתי27. וזהו שני הענינים שבויקהל, שבתחילה צ"ל ויקהל מלמטה למעלה, ע"י התפלה, ואח"כ ויקהל מלמעלה למטה, ע"י התורה.

ומ"ש ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, הנה בתיבת עדת ישנם ג' פירושים28, דעת, עדות, ועדה. ענין הדעת הוא כמ"ש29 דע את אלקי אביך, שהוא מלשון התקשרות, כמו והאדם ידע את חוה30, עד שהיו לבשר אחד31, שזהו ע"י שיתקע מחשבתו בחוזק בגדולת א"ס כו'32. וכיון שבבחינת הדעת שייך כבר ענין הירידה כו', לכן צ"ל בזה הענין דויקהל. ואח"כ נמשך מזה הפי' עדת מלשון עדות, שאין עדות פחות משנים33, שהם ב' המדות חסד וגבורה, שנמשכים מענין הדעת (פי' הא' שבעדת, מלשון דעת), כי הדעת נחלק לחו"ג34. וענינו בעבודה, שע"י שיתקע מחשבתו בגדולת א"ס ב"ה, ה"ה בא לאהבת ה' ויראת ה', שלכן מקיים כל המ"ע וירא לעבור על רצונו ית', כמבואר בתניא35 שאהבה היא שרש לרמ"ח מצוות עשה, ויראה היא שרש לשס"ה מצוות לא תעשה. ומזה נמשך למטה יותר הפי' עדת מלשון עדה, שאין עדה פחותה מעשרה36 [שעשר הוא שלימות המספר37, שכולל את כל המספרים, ואח"כ רק מכפילים אותם כו'], והיינו, שנמשך וחודר (עס נעמט דורך) בכל לבבך ובכל נפשך38, בכל עשר כחות הנפש, בחי' עשר גרה39, וגם בג' הלבושים מחשבה דיבור ומעשה. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שבכל ג' הבחינות דעדת – דעת, חו"ג, ועשר כחות הנפש – פעל הענין דויקהל.

ד) והנה כללות הענין דויקהל קשור גם עם מחצית השקל, כי, שני חצאי השקל קאי על בנ"י והקב"ה40, וכדאיתא במדרש41 תמתי42 תאומתי, שכנסת ישראל היא תאומתו של הקב"ה, וכמו שביאר הרב המגיד43 על הפסוק44 שתי חצוצרות כסף, שהם שתי חצאי צורות, שקאי על אדם העליון ואדם התחתון, שכל אחד מהם הוא חצי צורה בלבד, והיינו, שהאדם שלמטה הוא רק חצי צורה, וגם אדה"ע כביכול אינו צורה שלימה, אמנם כשיתדבקו יחד נעשה צורה שלימה. וזהו שישראל נקראו רעייתו של הקב"ה42, בדוגמת איש ואשה, שכל זמן שכל אחד מהם הוא לעצמו עדיין, ה"ה פלג גופא45, וע"י היחוד נעשים גוף שלם. וזהו ענין היחוד דב' חצאי השקל, ששניהם יחד נעשים לשקל שלם. וזהו גם הענין דויקהל משה את כל עדת בנ"י, שמקהיל את הניצוצות דישראל ומייחד אותם עם שרשם, כנ"ל.

ועז"נ כי תשא את ראש בני ישראל, שהענין דויקהל בנוגע לכל הבחינות הנ"ל שבעדת הוא מצד בחי' הראש של הנשמה. ולכן ע"י ההקדמה דכי תשא את ראש גו', פועלים היחוד (ויקהל) בבחי' דעת (עדת מלשון דעת), שהדעת שלו נעשה מיוחד עם א"ס ב"ה כו', וגם בב' המדות דחו"ג (שזהו"ע העדות, עדת מלשון עדות), ובכל עשר כחות הנפש, שזהו"ע העדה (עדת מלשון עדה).

וזהו ויקהל משה את כל עדת בנ"י, שלאחר שע"י חטא העגל נעשה פיזור הניצוצות כנ"ל, פעל משה שיהי' בהם היחוד כו', ועד שהמשיך ענין זה למטה, שזהו הציווי על מלאכת המשכן, שהו"ע ושכנתי בתוכם20, בתוך כאו"א46. וע"י בנין המשכן שבתוך כל אחד ואחד, זוכים לבנין המקדש השלישי, דמקדש איקרי משכן47, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.