בס"ד. ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

זכור את אשר עשה לך עמלק גו'1, ומסיים2 והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך גו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. וצריך להבין, דלכאורה יש סתירה מרישא לסיפא, שבתחלה נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור סתם, ללא תנאים, וללא הגבלות של זמן. ובפרט ע"פ המבואר במפרשי החומש3 שזכור הוא לשון הוה, המורה על התמידיות, והיינו שזהו ציווי תמידי שצריך להיות בכל זמן. ואח"כ נאמר והי' בהניח גו' תמחה את זכר עמלק, שמחיית עמלק צריך להיות דוקא לאחר שנעשה מעמד ומצב דבהניח לך גו'. ובפרט ע"פ דברי הגמרא4 שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, היינו שמחיית עמלק צ"ל לאחר מינוי המלך דוקא. גם צריך להבין הטעם שהציווי דזכור גו' הוא רק לגבי עמלק, ולא לגבי שאר האומות, דלכאורה, הרי בכל דור ודור קמו אומות העולם על ישראל, כמסופר בנ"ך, ואפילו בדרך בצאתכם ממצרים גופא הרי נלחם בהם הכנעני (סיחון* ועוג), וכן בלעם וכו', ובלשון בעל ההגדה: בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו (אלא שהקב"ה מצילנו מידם), וא"כ למה נאמר הציווי דזכור גו' לגבי עמלק דוקא. גם צריך להבין אומרו זכור את אשר עשה לך גו', היינו, שצריך להיות רק ענין הזכירה, דלכאורה, כיון שכל ענין הזכירה הוא כדי לשלול (באַוואָרענען) הענין דאשר קרך בדרך5, הול"ל איזה ענין של הבנה והסברה בזה, ולמה אומר ענין הזכירה דוקא. וממוצא דבר מובן שבתחלה צריך להיות הענין דזכור גו', וענין מינוי מלך, ודוקא לאח"ז יכולה להיות מחיית עמלק, וצריך להבין מהי השייכות ביניהם.

*) בפירש"י (במדבר כא, א): זה עמלק. אבל הכוונה כאן הוא כדעת הש"ס (ר"ה ג, א).

ב) ויובן בהקדים המבואר במאמרי רבותינו נשיאינו6 על הפסוק7 ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, שהסיבה לכך שאחריתו (של עמלק) עדי אובד היא בגלל היותו ראשית גוים. דהנה, בלשון ראשית יש ב' פירושים, פירוש הא', שגם הוא נכלל בהענינים שהוא ראשית אליהם, אלא שהוא הראשון שביניהם. ופירוש הב', שהוא מחוץ להם ואינו נמנה עמהם. וזהו גם הפירוש במ"ש ראשית גוים עמלק (כאופן הב'), שהרי גוים הם שבעים האומות, שכללותם הם ז' אומות8 (הכנעני החתי האמורי הפריזי הגרגשי החוי והיבוסי), שמהם מסתעפים שבעים האומות, וכיון שעמלק אינו נמנה במנין שבע האומות, הרי בהכרח שהפירוש דראשית גוים עמלק הוא כאופן הב', שעמלק הוא מחוץ להגוים ובאין ערוך אליהם.

והענין בעבודה הוא, דהנה, שבע האומות הם ז' המדות דקליפה6, וזהו הטעם שבכיבוש הארץ כבשו רק את ארץ שבעה עממין, משא"כ קני קניזי וקדמוני שעתידים להיות ירושה (רק) לעתיד9, כי, קני קניזי וקדמוני הו"ע המוחין, ואילו העבודה עכשיו היא (בעיקר) בבירור המדות10 (כמובן מהמבואר בתניא11 ). והנה, העבודה דבירור המדות באה ע"י המוחין, וכמבואר בתניא12, שע"י ההתבוננות בגדלות הוי' נעשית התעוררות אהוי"ר, והיינו שע"י שמתבונן בגדלות הוי' ומתעורר באהבה, ה"ה מהפך האהבה זרה שלו לאהבת הוי', ועד"ז במדת היראה ובמדת ההתפארות, ועד"ז בשאר המדות שהן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן12. וזהו מ"ש13 אם הבנים שמחה14, שע"י ההתבוננות דבינה שנקראת אם, אזי נעשים המדות (בנים) באופן כזה אשר אם הבנים שמחה15. אלא שענין ההתבוננות דבינה שצ"ל עכשיו אינו ענין ההתבוננות כמו שהיא לעצמה (שהרי בירור המוחין יהי' רק לעתיד, כנ"ל), אלא רק בנוגע לפעולתה על המדות, והיינו, שע"י ההתבוננות נעשה בירור המדות, בתחילה בדרך אתכפיא, ואח"כ בדרך אתהפכא.

אמנם קליפת עמלק אי אפשר לברר ע"י ענין ההתבוננות16, כי ענינו של עמלק הוא חוצפה שאינה ע"פ טו"ד, והיינו, שהתוקף דעמלק אינו מצד איזה הסברה, שהרי החוצפה של עמלק היא מלכותא בלא תאגא (שררה גדולה, ואינו חסר אלא כתר מלכות)17, והיינו שגם בשכלו אין לו שום הסברה ושום טעם להנהגתו, ואדרבה, הוא בעצמו מבין שצריך להיות ההיפך ממה שהוא עושה, וכל התוקף שלו הוא רק תוקף של חוצפה בלבד. ויתירה מזה, שעמלק יודע את רבונו ומכוון למרוד בו18, והיינו, שיש לו ידיעה באלקות, ויודע גם שהוא רבונו ומ"מ הוא מורד בו, ויתרה מזה, שמכוון למרוד בו. ומזה מובן, שבנוגע לקליפת עמלק לא מועיל ענין ההתבוננות בגדלות הוי' (כמו בנוגע לז' אומות), שהרי גם עכשיו הוא יודע את רבונו, ומ"מ מתכוין למרוד בו.

וזהו ראשית גוים עמלק, שפירושו שעמלק הוא ראשית שמחוץ להגוים (כנ"ל), כי כל הגוים אפשר לבררם ע"י ההתבוננות, משא"כ עמלק, שענינו חוצפה בלי תאגא, אי אפשר לבררו ע"י ההתבוננות. אמנם, כיון שעמלק הוא ראשית (של ה)גוים, הרי מובן, שע"י התוקף דקליפת עמלק, תוקף החוצפה שלא ע"פ טו"ד, ניתוסף תוקף גם בהקליפה דז' עממין. והענין הוא19, דהנה בעמלק כתיב5 אשר קרך, ואיתא במדרש תנחומא20 משל לאמבטי רותחת שלא היתה ברי' יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אע"פ שנכוה, הקירה בפני אחרים. והיינו, שקליפת עמלק פועל גם בשאר המדות רעות, שיהי' בהם לא רק התוקף שמצד עצמם, אלא גם התוקף שמצד בחי' עמלק. וע"ד שמצינו לגבי טורי חשוכא דקדושה21, שגם לאחרי שמתבררים ע"י התבוננות בהבנה והשגה, הנה גם אז יש בהם התוקף שמצד שרשם שלמעלה משכל, ועד"ז גם בטורי חשוכא דקליפה, שאע"פ שמצ"ע יכולים להתברר ע"י ההתבוננות, מ"מ, מצד זה שעמלק הוא ראשית גוים, נעשה בהם תוקף הקליפה כמו חוצפה בלא תאגא דעמלק. וזהו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, דכיון שעמלק הוא ראשית גוים (כנ"ל), לכן צ"ל אחריתו עדי אובד (שזה נוגע גם לבירור שאר האומות).

ג) והנה בכדי לפעול ביטול קליפת עמלק, צ"ל גם בקדושה העבודה בבחי' שלמעלה מטעם ודעת. וזהו מ"ש זכור את אשר עשה לך גו'22, שענין הזכירה הוא בחי' מוחין דאבא, שלמעלה מהשכל, למעלה מהבנה והשגה. דהנה, ענין ההבנה והשגה ה"ה משתנה בשינויי הזמן, וכמ"ש23 רוב שנים יודיעו חכמה, והיינו, שזהו ענין שתלוי בשינויי הזמן, משא"כ ענין הזכרון הוא באופן ששינויי הזמן אינם פועלים בו, שלכן זוכר תמיד בלי שינויים. וכיון שענין הזכרון הוא למעלה מהבנה והשגה, לכן עי"ז דוקא פועלים ביטול קליפת עמלק.

ד) ועפ"ז יובן גם השייכות דמינוי מלך למחיית עמלק24, כי, גם ענינו של המלך הוא ביטול שלמעלה מטו"ד. דהנה, איתא בגמרא25 שהדיוט כורע בברוך וזוקף בשם, משא"כ המלך, כיון שכרע שוב אינו זוקף. ואף שההסברה בזה בפשטות26 היא שמצד התוקף וההתנשאות שבו ה"ה צריך זהירות גדולה יותר, מ"מ, בפנימיות הענינים הרי זה להיפך, שהסיבה לכך שהמלך אינו זוקף היא לפי שהביטול (כריעה) זהו ענינו. ויובן ע"פ ביאור רבינו הזקן באגרת הקודש27 שכתב בבואו מפ֯עטערבורג, שכל הקרוב אל הוי' ביתר שאת הוא יותר כלא. ומזה מובן, שדוקא המלך, מצד המעלה שבו, יש בו יותר בחי' הביטול, ולכן כיון שכרע שוב אינו זוקף. וזהו ביאור השייכות דמינוי מלך למחיית עמלק, כי ענין מינוי מלך הוא הביטול שלמעלה מטו"ד. דהנה, ענין מינוי מלך הוא המשכת בחי' ז"א למלכות28, שהרי מלכות היא בחי' נוקבא, ומלך הוא לשון זכר, לפי שהכוונה בזה להמשיך במלכות (נוקבא) מבחי' ז"א (דכר)28. ובכללות הנה ז"א ומלכות הם בחינות סובב וממלא, והכוונה במינוי מלך הוא המשכת בחי' הסובב. ולמעלה יותר הו"ע המשכת בחי' התנשאות עצמי, והיינו, שיומשך במלכות משרשה בבחי' התנשאות עצמי. וע"י המשכת בחי' דכר בכל מדריגות הנ"ל (שמצד זה נעשה הביטול שלמעלה מטו"ד), פועלים ביטול קליפת עמלק. וזהו גם מ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק גו', שזכור הוא מלשון זכר28, וע"ד המבואר29 בענין וזכרתם את כל מצוות ה'30, שוזכרתם הוא מלשון זכר. וע"י המשכת בחי' זכר מבטלים את קליפת עמלק.

ה) וזהו31 זכור את אשר עשה לך עמלק גו', ומסיים והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך גו' (אז דוקא) תמחה את זכר עמלק, כי הענין דזכור ברוחניות, שהו"ע המשכת בחי' דכורא כנ"ל, הו"ע אחד עם מינוי מלך, כנ"ל. וכאשר ישנו הענין דמינוי מלך, אזי נעשה בהניח ה"א לך מכל אויביך, שהם שבעים האומות, ואז יהי' גם מחיית זכר עמלק. וע"י הענין דמינוי מלך ומחיית עמלק בעבודה הפרטית של כל אחד מישראל, באים גם לבנין בית הבחירה הפרטי שבכל אחד. ועי"ז ממשיכים ג' ענינים אלו גם בנוגע לכלל ישראל, שיעמוד מלך מבית דוד (מינוי מלך), ואח"כ ילחום מלחמת ה' וינצח, שבזה נכלל גם מחיית עמלק, ואח"כ יבנה ביהמ"ק במקומו32. והיינו, שע"י הגאולה הפרטית של כל אחד, תומשך בקרוב ממש גם הגאולה הכללית, ובאופן דשמחת עולם על ראשם33.