החלק המרכזי בכל תפילה הוא התפילה הנאמרת בעמידה, בלחש וברגליים צמודות. לתפילה זו קוראים בשם "שמונה עשרה" או "תפילת העמידה", וכפי שציינת מקפידים לומר אותה דווקא בלחש
שלוש עשרה מידות הרחמים הן הדרכים שבהן אלוקים מרחם עלינו וסולח לנו על החטאים. אלוקים בעצמו גילה אותן למשה רבינו והבטיח שכשהציבור יאמר אותן, הוא ירחם ויסלח
בית המקדש הוא המקום שבו אלוקים נמצא באופן גלוי, וגם לאחר חורבן בית המקדש הוא המקום הקדוש ששם שורה השכינה ומתקבלות התפילות. לכן בתפילה מכל מקום בעולם מכוונים את הגוף והפנים לכיוון ירושלים והר הבית.
בקריאת שמע חייבים להתרכז ולכוון את המחשבות, ולכן מכסים את העיניים כשאומרים "שמע ישראל". למנהג כיסוי העיניים בקריאת שמע יש הסברים וטעמים נוספים, גם על פי הסוד.
את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" קרא יעקב אבינו אחרי שבניו קראו את הפסוק "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד". לפי הסבר אחר, משה רבינו 'גנב' את הפסוק מתפילת המלאכים.