שאלה:
אני אוהב להתפלל, באמת. אבל אני מרגיש שדווקא בבית, לבד, התפילה שלי הרבה יותר מרגשת ומלאת טעם ומשמעות. למה צריך להתפלל ביחד עם עוד אנשים?
תפילה במניין מתקבלת תמיד
התפילה היא אמצעי הקשר הישיר של כל יהודי לריבונו של עולם, בכל מקום ובכל זמן. כל אדם יכול להתפלל לאלוקים לפי סגנונו וטעמו האישי. אבל לא כל אחד זכאי שתפילתו תתקבל במלואה תמיד. כשאדם עומד להתפלל יחידי, הוא זקוק למנה מספקת של זכויות אישיות שיצדיקו יחס אדיב כלפיו מן השמים, ואם חלילה חסרות לו זכויות, יתכן שהבקשות שלו לא יתקבלו. והרי אף אחד מאתנו לא יכול להיות בטוח1 שהוא מושלם במאה אחוז... אז איך נוכל לוודא שאלוקים יקבל את התפילות שלנו?
ובכן, יש פתרון!
כאשר מתאספים יחד ציבור של יהודים לתפילה משותפת, נעשית עת רצון בשמים והתפילה תמיד מתקבלת, גם אם מדובר באנשים שאין לנו בטחון שתפילת כל אחד מהם בנפרד הייתה מתקבלת2.
הדבר נלמד מן הפסוק "הן א-ל – כביר לא ימאס3". במילים אלו ישנה הבטחה שאלוקים אף פעם לא ימאס וידחה תפילה שנעשית בצורה "כבירה" – בציבור. כן, לומדים על גדולתה של התפילה במניין מהפסוק "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי4", שחז"ל מפרשים אותו כאמירה של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל: כאשר אתם מתפללים "ברבים", אתם 'פודים' כביכול את האלוקות מן הרוע שבעולם.
לומר "קדיש", "ברכו" ו"קדושה"
בנוסף לכך, כאשר מתאספים עשרה5 יהודים במקום אחד, שורה עליהם קדושה מיוחדת, כמו שנאמר שנאמר (תהלים פב, א): "אֱלֹוקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל6" – ולכן, רק אז אפשר לומר קטעי תפילה מקודשים במיוחד כמו "קדיש", "ברכו" ו"קדושה". כמובן, כל אחד צריך להשתתף באמירת "ברכו" ו"קדושה" עם הציבור, אך מובא בשולחן ערוך שעל פי הקבלה ראוי לשמוע לכל הפחות עשרה 'קדישים' בכל יום. לכן יש להשתדל להתפלל בציבור את כל התפילות הקבועות.
מי שלא יכול להתפלל במניין
לסיום, חשוב לדעת שמי שנבצר ממנו להגיע לבית הכנסת, רצוי שיכוון את שעת התפילה שלו לאותה שעה שבה מתקיימת התפילה בבית הכנסת, כדי לזכות 'לדחוף' גם את התפילה האישית שלו לתפילת הציבור. מאידך, צריך לזכור שכמו בכל מצווה אחרת, אם נאלצים להתפלל ביחידות – יש לתפילה האישית הפרטנית לאלוקים ערך עצום!
מומלץ לקרוא גם:
כתוב תגובה