מדי יום, בשעות אחר הצהריים, בעיצומו של יום העבודה, נעצרים יהודים ונוטלים פסק זמן כדי להתפלל לבורא העולם.

תפילה זו מכונה: תפילת המנחה.

כבר בימי יצחק אבינו

בכל יום חול מתפללים שלוש תפילות. תפילה אחת בבוקר – שחרית; אחת אחר הצהריים – מנחה; והשלישית בערב-לילה – ערבית. התלמוד מציין שתי סיבות לתפילות אלו.

רבי יוסי בר חנינא אמר כי האבות, אברהם יצחק ויעקב, תיקנו את התפילות.

[בחומש בראשית מובאים שלושה פסוקים המרמזים על תפילותיהם של האבות. על אברהם נאמר "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'", כשהמונח עמידה מתייחס לתפילה (על פינחס, נכדו של אהרן הכהן, נאמר "ויעמוד פינחס ויפלל"). על יצחק נאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" והמונח שיחה מתייחס אף הוא לתפילה (בספר התהילים נאמר "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"). על יעקב נאמר "ויפגע במקום וילן שם" והמונח פגיעה מתייחס אף הוא לתפילה (כשהבורא אומר לירמיהו באחת ההזדמנויות "אל תשא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי")]

רבי יהושע בן לוי מציין, לעומת זאת, כי התפילות תוקנו כנגד קורבנות התמיד בבית המקדש. בכל יום היו מובאים שתי קורבנות לבית המקדש, האחד בבוקר והשני אחר הצהריים. הם קיבלו את השם קורבנות 'תמיד' בשל העובדה שהם היו קרבים מדי יום, בשונה מקורבנות 'מוספים' שהיו מיוחדים לשבתות, ראשי חדשים, חגים ועוד. תפילת מנחה היא כנגד קורבן התמיד של אחר הצהריים.

מדברים אלו עולה כי תפילת המנחה חוברה על ידי יצחק אבינו, והיא מסמלת את קורבן התמיד שהוקרב בבית המקדש.

מה כוללת תפילת המנחה

בקהילות רבות, תפילת מנחה כוללת את הרכיבים הבאים:

א) קטעים מן התורה המתארים את הקרבת קורבנות התמיד בבית המקדש, לצד תיאור הקטרת הקטורת שהייתה נעשית אף היא פעמיים ביום;

ב) פרק מסוף ספר התהילים הנפתח ב"אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה";

ג) תפילת שמונה עשרה, הכוללת תודה לבורא העולם ובקשה על צרכיו של האדם;

ד) תחנון, קטעים המתארים את החטאים שביצע האדם לצד בקשה מבורא העולם שיסלח עליהם;

ה) תפילת 'עלינו לשבח', המתארת את הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להאמין באלוקים ולא באלילים.

מעלתה של תפילת המנחה

חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפילת המנחה." בשונה מתפילת שחרית הנאמרת בבוקר, בתחילת היום, ומתפילת ערבית הנאמרת בערב, בסוף יום העבודה, תפילת מנחה דורשת מהאדם ליטול פסק זמן באמצע עיסוקיו כדי להתפלל לאלוקים. לפיכך, במובן מסויים, תפילת מנחה יקרה וחשובה יותר לפני בורא העולם.