שאלה:

אני מקפידה להתפלל שלוש תפילות ביום. בשבוע שעבר שמעתי הרצאה של רב והבנתי שתפילת ערבית שלי היא בשביל בעלי. זה נכון? ואם כן, זה אומר שאני צריכה להפסיק להתפלל ערבית? ומה בכלל ההבדל בין תפילת ערבית לשאר התפילות?

תשובה:

לפני הכול, אני רוצה להביע את ההערכה שלי על ההתמדה שלך בתפילה בקביעות.

אני לא יודע למה בדיוק את מתכוונת כשאת אומרת שהתפילה שלך היא "בשביל בעלך". כל תפילה שבאה מהלב בוודאי מתקבלת בשמים, וללא כל ספק נזקפת לזכותך ומחזקת את הקשר שלך עם בורא העולם.

בכל אופן, אנסה להסביר האם נשים חייבות להתפלל, ובמה שונה תפילת ערבית משאר התפילות. במשפט אחד: את תפילות שחרית ומנחה גם נשים מתפללות, ואילו תפילת ערבית היא רשות ותלויה בבחירה שלך.

מצוות שתלויות בזמן

באופן עקרוני, נשים לא חייבות לקיים מצוות שמקיימים אותן רק בזמנים מסוימים. בשפה ההלכתית זה נקרא מצוות "שהזמן גרמא". למשל: תפילין מניחים רק ביום ולא בלילה, ומצוות ישיבה בסוכה היא רק בחג הסוכות ולא בשאר ימות השנה. מכל המצוות הללו הנשים פטורות.

הסיבה לזה שנשים לא חייבות במצוות הללו היא מפני שהתורה מייחסת חשיבות רבה מאד לתפקיד הקריטי של הנשים בניהול הבית והובלת התא המשפחתי. האחריות על גידול הילדים והחינוך שלהם מוטלת בעיקר על האישה, ולכן מפנים אותה מהתחייבויות אחרות.

נשים קיבלו על עצמן להתפלל

גם מצוות התפילה תלויה בזמן. לכל תפילה יש פרק זמן מוגדר ביממה. את תפילת שחרית מתפללים בבוקר, את תפילת מנחה מתפללים בצהריים, ואת תפילת ערבית מתפללים בערב. לכן, מעיקר הדין נשים אינן חייבות להתפלל אף אחת מהתפילות הקבועות המופיעות בסידור.

עם זאת, בעבר הנשים כבר קיבלו על עצמן להתפלל את תפילות החובה כמו הגברים. וזה בדיוק ההבדל בין תפילת ערבית לשאר התפילות: במקור, תפילת ערבית הייתה תפילת רשות, כלומר, תלויה בבחירה. רק שעם הזמן היא התקבלה על ידי העם כתפילת חובה לכל דבר.

לכן, לפי רוב פוסקי ההלכה, הנשים חייבות להתפלל לפחות את תפילות שחרית ומנחה. וכשאנחנו מדברים על התפילה, הכוונה היא לתפילת שמונה עשרה עצמה.

נסכם בקצרה את הדברים: במידה והדבר לא פוגע באחריות שלך כלפי הבית והילדים, עלייך להתפלל שחרית ומנחה. לגבי תפילת ערבית, את לא חייבת להתפלל אבל בהחלט יש לך רשות וזכות להתפלל גם אותה.

ערבית בשבת ובחג

נציין גם כי יש נשים שמקפידות להתפלל תפילת ערבית בליל שבת ובליל יום טוב.

מדוע?

יש מצווה לקדש את השבת ואת החגים, והכוונה היא לומר ולהזכיר את קדושת היום, על פי הנוסח שנקבע בסידור. זו בעצם הסיבה לקידוש שעושים על כוס היין. אבל בעצם, את הקידוש אומרים כבר בתפילת השבת או החג, בברכה "מקדש השבת" או "מקדש ישראל והזמנים". במצוות קידוש היום חייבות גם הנשים, ומשום כך רצוי שגם הנשים יתפללו את תפילת שמונה עשרה של ערבית בשבתות ובחגים.

פנייה אישית

אחרי כל זה, חשוב מאד לציין שמצוות תפילה היא לא רק להתפלל את שלוש התפילות הקבועות בכל יום, על פי הנוסח שכתוב בסידור. מן התורה, המצווה היא לפנות מדי יום באופן אישי לריבונו של עולם ולבקש ממנו כל מה שאנו צריכים. הפנייה האישית הזו איננה תלויה בשעה או בתאריך, ולכן החובה הזו חלה גם על הנשים, בדיוק כמו על הגברים.

שני חצאי נשמה

והערה חשובה לסיום:

על פי הזוהר הקדוש, כל בעל ואישה הם בעצם שני חצאים של אותה נשמה, שמשלימים אחד את השני. וכך, כל המצוות והמעשים הטובים שהבעל עושה, מקנים 'נקודות זכות' גם לאישה, וכך גם להיפך: כשהאישה עושה את התפקידים והמצוות שלה כמו שצריך, היא משלימה את האחריות המשותפת שלה ושל בעלה.

אם כן, כשאת מתפללת, את בוודאי עוזרת ומשפיעה גם על בעלך. מה גם שתפילה של אישה באה בדרך כלל ממקום נפשי עמוק וטהור יותר, בגלל הרגשיות הגבוהה שלה. כך שהתפילה שלך היא בהחלט גם "בשביל בעלך"...