שאלה:

למה מתפללים את תפילת "שמונה עשרה" בלחש?

תשובה:

החלק המרכזי בכל תפילה הוא התפילה הנאמרת בעמידה, בלחש וברגליים צמודות. לתפילה זו קוראים בשם "שמונה עשרה" או "תפילת העמידה", וכפי שציינת מקפידים לומר אותה דווקא בלחש.

מדוע?

הלכות רבות בתפילה אנו למדים מתפילתה של חנה, אמו של שמואל הנביא, שהייתה עקרה והגיעה למשכן בשילה והתפללה לזכות בילדים. וכך מתוארת תפילתה בספר שמואל1 : "רק שפתיה נעות וקולה לא יִשָׁמֵעַ". מכאן למדו שהתפילה צריכה להיות בלחש.

הסיבה לכך היא בגלל שהדיבור בתפילה הוא לקב"ה עצמו, אשר שומע את תפילת הלב ולא זקוק לשמוע את הקול שיוצא מהפה.

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים. סיבה נוספת לתפילה בלחש: כשמתפללים בבית הכנסת, התפילה בקול עלולה גם להפריע למתפללים האחרים.

בהתבוננות לעומק, התפילה בלחש מסמלת את המצב הרוחני הגבוה אליו מגיע המתפלל: המרחב האישי של האזרח מצטמצם והולך ככל שהוא מתקרב יותר למקום שבו נמצא המלך. דבר שמחוץ לארמון המלוכה נחשב נימוסי ומקובל, עלול להתפרש כעבירה חמורה בתוך תחום הארמון; ובנוכחות המלך ממש, אפילו מחוות גוף לא מתאימה עלולה הלהתפרש כמרידה בכבוד המלכות. בתפילת העמידה (תפילת שמונה-עשרה) אנו פונים ישירות למלכו-של-עולם, הקב"ה, ומשום כך יש להתנהג בהתאם לתחושת נוכחותו הקרובה, במלוא המורא והכבוד.

עם זאת, חשוב לזכור כי למרות התפילה בלחש יש להוציא את המילים בפה ממש ולא מספיק לחשוב אותם בלב, כי תפילה היא מצווה, ומצווה צריך לקיים במעשה, ומחשבה והרהור המילים לא נקרא מעשה2 .

יהי רצון שתפילותינו תתקבלנה לרצון לפני אדון כל.

לחצו כאן לכניסה למדור התפילה שם תוכלו ללמוד עוד על הסידור ועל התפילות השונות