בתחילת ספר שמות1 מסופר כיצד החביאה יוכבד בת לוי2 את התינוק שנולד לה בתוך תיבת גוֹמֶא בין קני-הסוף על שפת הַיְאוֹר כדי להצילו מגזר דין המוות שהוציא פרעה על כל ילדי העבריים. לאחר מכן ירדה בתו של פרעה מלך מצרים, בִּתְיָה3, לרחוץ בַיְאוֹר, מצאה את התיבה ומָשְׁתָה אותה מן המים. כשראתה בתוכה תינוק בוכה חמלה עליו ומסרה אותו למינקת עברייה על מנת שתדגל אותו תמורת תשלום. לאחר שגדל הילד אצל "המינקת", שהייתה לא אחרת מאשר אימו יוכבד, אימצה אותו בת-פרעה לבן, וקראה את שמו 'מֹשֶׁה' על שם "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"4.

משה הקטן גדל ונעשה למשה רבינו שגאל את בני ישראל ממצרים, הוביל אותם לקבל את תורת ה' במדבר, והביאם לגבול הארץ המובטחת.

השאלה המתבקשת היא אפוא, האם 'משה' הוא שם עברי או מצרי? במבט ראשון נראה שהשם מבוסס על פועל בלשון הקודש: מְשִׁיָּה מן המים, מה שמעיד לכאורה על כך שזהו שֵׁם עִברי. אך מצד שני העובדה הזו מעוררת את התמיהה מה לבתו של מלך מצרים ולשפה העברית?!

הנה כמה מההסברים שנתנו מפרשי התורה לשאלה המרתקת:

כן, בתיה דיברה עברית

לפי דעה אחת, השם משה הוא אכן שם בעברית. ומאיפה הכירה בת-פרעה את השפה העברית? ובכן היא למדה אותה מבני ישראל לאחר שאֵלו התיישבו בארץ מצרים5.

מסתבר גם שלא הייתה זו סקרנות אינטלקטואלית גרידא או תחביב של לימוד שפות זרות כי אם חלק מתהליך עמוק של גיור והצטרפות לאמונה היהודית. עדות לכך ניתן למצוא בדברי המדרש6 המפרש שירידתה של בתיה לרחוץ ביאור לא הייתה רחיצה סתמית אלא טבילת היטהרות בשביל להתנקות "מגִילוּלֵי בית אביה", כלומר לזנוח את עבודת האלילים, ולחסות בצל כנפי השכינה.

יוכבד נתנה את השם

לפי פירוש אחר מי שנתנה לילד את השם העברי משה הייתה בכלל אימו, יוכבד, ולא בתיה. וכך יש לקרוא את הפסוק (תוספות ההסבר משולבות בסוגריים בתוך לשון הפסוק המקורית):

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ (יוכבד) לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּ לְבֵן. וַתִּקְרָא (יוכבד את) שְׁמוֹ 'מֹשֶׁה'. וַתֹּאמֶר (בתיה ליוכבד: מה משמעותו של השם הזה? ותאמר לה יוכבד: מלשון משיכה ומְשִׁיָּה. ותאמר בתיה: אם כן, השם בהחלט מתאים לו) כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"7.

מילה משותפת לשתי השפות

פירוש נוסף מסביר שלמילה 'משה' יש משמעות דומה גם בעברית וגם במצרית ומקורה של המילה בהֶלְחֶם של המילה המצרית "מוֹ" שמשמעותה מים, והמילה המצרית "שֶׁה" שפירושה משיכה וחילוץ. לפי זה ניתן להניח שבת-פרעה נתנה למשה את שמו בשפתה שלה, המצרית, אבל השם ומשמעותו נכונים גם בעברית8.

משה הוא השם המתורגם

יש מסבירים שבתיה קראה למשה בשם מצרי שאותו התורה לא כותבת, בעוד השם 'משה' הוא למעשה התרגום העברי של השם המצרי המקורי. אחת ההשערות היא שהשם המקורי היה 'מוניוס'9.

בזכות מסירות הנפש להצלת חיים

המדרש10 מונה עשרה שמות שונים שבהם נקרא משה רבינו ברחבי התנ"ך. שמות אלו ניתנו לו על ידי הקדוש ברוך הוא, הוריו, השבט שלו ועם ישראל כולו. למרות זאת, השם המובהק ביותר של משה רבינו הוא דווקא זה שמנציח את מעשה הגבורה של בתיה, שסיכנה את עצמה כדי להציל ילד חסר ישע של אומה זרה בניגוד לגזירות המרושעות של אביה העריץ. בסופו של דבר, לא ניתן לדמיין את הצלת עם ישראל כולו והבאת התורה הקדושה לעולם אלמלא אותו מעשה נאצל של בתיה בת פרעה.