הם הביאו אותו הביתה מבית הרפואה ובהתאם להוראות המשוכפלות השכיבו אותו על הבטן, צמוד לדובון צעצוע. הוא מיד הסתובב על גבו כדי לנעוץ מבטו בפיסת השמים הכחולים שנשקפו מן השמשה העליונה של החלון.
נשמעה דפיקה בדלת. בפתח הדלת עמד בלדרו של המלך כשבאגרופו מגילת גזירת המלך. "השליכו אותו לנהר", כך ציווה המלך.
אז הם שלחו אותו למכללה יוקרתית לזאטוטים, שמלמדת אמנות, מוסיקה קלאסית וכלכלה בסוויטה בקומה העשירית של בניין בהרצלייה פיתוח . הוא ברח על ידי כך שקצר 14 סדינים זה לזה. בסופו של דבר הם איתרו אותו רוכן מעל טקסטים עתיקים בספרייה של אחת הישיבות. כאשר הביאו אותו הביתה הם מצאו פתק על דלת ביתם: "הטביעו אותו בנהר".
אז הם שלחו אותו לאוניברסיטה יוקרתית שהתפרסמה בזכות לימודי מינהל העסקים שלה, כאשר מקצועו הראשי היה עלייה בסולם הדרגות בחברה, ומקצועו המשני היה הוגנות פוליטית והתבייתות פרברית.
כיום הוא מקיש על מקלדת באיזו פינה נידחת במשרד. פעם או פעמיים בשנה הוא זורק מבט קצר ועורג לעבר פיסת השמים הכחולים הממוסגרים בשמשה העליונה של חלונו.
"ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון" (שמות א', כ"ב).
על מנת להבין את המשמעות העמוקה יותר של גזירת פרעה, אנו צריכים להסתכל מקרוב על הנהר המדובר.
הנילוס (היאור) היה מקור הפרנסה הראשי של הכלכלה המצרית. במצרים אין גשם, כך שהאיכר המצרי לא הסתכל לעבר השמים לקבלת פרנסתו, אלא חיכה לגאות השנתית של מימי הנהר שהציפו את עמק הנילוס. רשת של תעלות השקיה אספו את המים והשקו את השדות.
המצרים העתיקים ראו בנילוס אל ועבדו לו. אחרי הכל, הם ראו בו את מקור הכסף שלהם, את תיק ניירות הערך שלהם ואת מקור ההשכלה והקריירה שלהם – הכל ביחד. לפי זה הגיוני שהם יבנו עבורו מקדשי תפילה מפוארים כמו אלה שאנו בונים בקמפוסי המכללות שלנו ובמחוזות הפינאנסיים. האם אין דרך לברוח משליטתו של הנהר? ספר שמות ממשיך לספר את הסיפור על עם אשר התריס כנגד ה'אני מאמין' של "הטביעו אותו בנהר". אנו קוראים על עם אשר החביא את תינוקותיו בשדות כשהם נתונים לחסדי שמים במקום להטביע אותם בנהר הנילוס. אנו קוראים על אם ששמה את תינוקה בנהר אך בתוך תיבת קני סוף, כך שהמים ישאו אותו וירימו אותו ולא יטביעו אותו. אנו קוראים על עם שהתהווה מארבע דורות של כיבוש מצרי כשראשיהם מורמים, מבטם כלפי שמים, נפשותיהם נתמכות על ידי הברכות הגשמיות, אך לעולם לא מוכרעות על ידן.
שלושת אלפים שנה מאוחר יותר, הנהר ממשיך לזרום, והפרעונים שבחברה עדיין נובחים את פקודותיהם. האם תטביעו את ילדך בנהר או שתבנו לו סירת הצלה?
כתוב תגובה