לאחר שסבלו במשך עשרות שנים תחת ידי פרעה ואנשיו, מחנה בני ישראל רעש ורגש. אדם שהגיע ממדין הרחוקה טען שנשלח על ידי אלוקים וכי בקרוב בני-ישראל ייגאלו ויצאו ממצרים. אותו שליח, משה רבינו, לא ביקש מהם להאמין לדבריו ללא הוכחות. היתה לו יכולת לבצע ניסים כדי להוכיח את אמיתות דבריו. אל מול הקהל המשתאה הוא הפך את מטהו לנחש, ניגע את ידו בצרעת ומיד ריפא אותה, והפך מים לדם. לאחר-מכן הודיע משה לבני-ישראל שהוא עומד לגשת לפרעה ולהבטיח את שחרורם.

כולם האמינו לו. הגאולה לה המתינו זמן רב ושאותה הבטיחו יעקב ויוסף, סוף סוף הגיעה. קשה לתאר את ההתרגשות וההקלה שחשו בני ישראל עקב הידיעות המרעישות.

לאחר-מכן החלו העניינים להתדרדר. ביקורו של משה בארמון המלכותי לא הביא את התוצאה הצפויה. במקום לשחרר אותם, האשים פרעה את בני ישראל בעצלנות והוציא צו הדורש מהם למצוא בעצמם את חומרי הגלם ללבנים שאותם הכינו. כיוון שלא היו מסוגלים להגיע למכסה היומית בגלל דרישה חדשה מגוחכת זו, הנוגשים הצליפו בבני ישראל ללא רחם. "... ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן. והנוגשים אצים לאמור: כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן. ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם נוגשי פרעה לאמור: מדוע לא כיליתם חקכם ללבון כתמול שלשום...." (שמות ה, יב–יד).

מצב נורא זה נמשך במשך חודשים רבים, עד שמשה, עבדו הנאמן של בורא העולם, לא יכל לסבול זאת יותר וזעק בתסכול:

"א-דוני! למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה, כב).

נראה היה כי אלוקים חיכה לשמוע מילים אלו שכן הוא השיב מיד: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה; כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו... בוא דבר אל מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" (שמות ו, א–י). הפעם, לאחר ביקורו של משה אצל פרעה, בורא העולם יכה במצרים ובני-ישראל יצאו ביד רמה.


לפני תחילת השנה העברית התש"נ (ספטמבר 1989 – אוגוסט 1990) הצהיר הרבי מליובאוויטש בפומבי שהשנה הבאה תהיה שנה של ניסים. לקראת השנה הבאה שלאחריה, תנש"א, אמר הרבי שהשנה הקרובה תביא עמה נפלאות – נסים גדולים מהנסים של השנה שחלפה.

העולם לא התאכזב. מן השמים החלו לרדת במבול סוחף ניסים שגורמים למים שהפכו לדם ומקלות שהפכו לנחשים להיראות חיוורים לעומתם. יתכן כי באותן שנים גורליות "מרוב עצים לא ראינו את היער", אך במבט לאחור בלתי אפשרי שלא להאלם דום נוכח סדרת האירועים המדהימים שהתרחשו.

במהלך אותן שנתיים הגוש המזרחי קרס, ברית ורשה התפרקה ובכך הסתיימה למעשה המלחמה הקרה. חומת ברלין נהרסה וגרמניה התאחדה מחדש. אחת אחת, הרפובליקות השונות שנשלטו על ידי ברית המועצות התנתקו ממנה והכריזו על כוונתן להפוך לדמוקרטיות. נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש ומנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב חתמו על אמנה להפסקת ייצור נשק כימי ולהתחלת השמדת המלאי שלהן. כל זה הגיע לשיאו בחודשים האחרונים של שנת תנש"א, כאשר ברית המועצות התמוטטה תוך פחות מ-72 שעות. במהלך ההיסטוריה שינויים קיצוניים שכאלה לוו בשפיכות דמים לא תאומן וייסורים בל יתוארו שעברו מיליוני בני אדם. אך לא הפעם. המעצמה שגילמה את ה"אידיאלים" של האתיאיזם והדיכוי, התמוטטה כמעט בלי שנורתה אף ירייה.

עם קריסת ברית המועצות למעלה ממליון יהודים היגרו לארץ אבותיהם, שם היו חופשיים להאמין באלוקים ולשמור את מצוותיו.

האירועים במזרח התיכון היו נס לא פחות. מעצמות הברית הכריעו את עיראק תוך פחות מ-100 שעות והביסו את אחד השונאים הגדולים ביותר של ישראל. במשך תקופה ארוכה נשרו טילי סקאד על ישראל אך הם גרמו לנזק מינימלי בלבד. (לעומת זאת, חלק של טיל סקאד שנחת על קסרקטין צבאי בערב הסעודית הביא ל-29 קורבנות).

לכל אורך הדרך הרבי התעקש וטען כי ניסים אלו מצביעים על כך שביאת המשיח ממשמשת לבוא, וכי הם מסמלים את התגשמות נבואת ישעיהו: "וכיתתו חרבותם לאתים". החסידים עמדו באימה וביראה נוכח גדולת הרגע.

ואז התחילו העניינים להידרדר. קולו של הרבי לא נשמע עוד. תחושת ההקלה בשל סיום המלחמה הקרה פינתה את מקומה לפחד מאיום חדש – טרור גלובלי. למדנו כי לא ניתן להביס טרוריסטים אחוזי רשע באמצעות אמצעי לחימה קונבנציונליים, ואם איננו מוכנים לחבוש בורקות ניהול משא ומתן יהיה לריק; מומחים אומרים שאם אותם יצורים נתעבים יניחו את ידם על נשק להשמדה המונית, אנחנו נהיה באמת בצרות.

ואם בנשק להשמדה המונית עסקינן, יש לנו מטורף באירן המכריז על כוונתו למחות את ישראל מעל המפה ורודן נוסף בצפון קוריאה, מטורף לא פחות, המאיים על הביטחון הגלובלי. שניהם מצויים על סף החזקת נשק גרעיני...

ובמזרח התיכון... טילי הקסאם והגראד עדיין מאיימים על ישובינו הדרומיים, וטילי הקטיושות מצפון...

לפתע, שיבה לתקופת המלחמה הקרה ולרודנים קרי-הדעת יחסית שאותם כל כך תיעבנו אז, נראית לנו כאלטרנטיבה נהדרת.


בני ישראל לא היו ראויים להיגאל ממצרים. כדי לקיים את ההבטחה שהבטיח לאברהם, גאל אלוקים את בני ישראל והוציאם ממצרים למרות שלא היו להם מידות טובות ומעשים טובים. הגאולה העתידה תהיה שונה מאוד. אכן, היה צורך בכמעט 2000 שנות גלות, אך במשך זמן זה הוכחנו את נאמנותנו לאלוקים ולתורתו. אנו נהיה לגמרי ראויים לגאולה.

לפני 3,300 שנה היה צורך במחאתו של משה כדי לגרום לכדור השלג להתחיל להתגלגל. עכשיו תורנו. אנחנו צריכים לגרום לכך לקרות.

"א-דוני! למה הרעותה לעם הזה?"