פרשת השבוע – פרשת שמות – פותחת בעבדותם של בני ישראל במצרים ובשעבודם המר. למרות הדיכוי, הקשיים וההשפלות, בני ישראל יתחשלו בלהט כור ההיתוך של הגלות.

הגאולה שנגאלנו בסופו של דבר נזקפה במיוחד לזכותן של הנשים היהודיות. "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד, מסכת סוטה יא, ב). תרומתן החשובה ביותר של הנשים באותה תקופה היא שהן היו מוכנות להביא ילדים לעולם למרות תנאי החיים הבלתי נסבלים. יתרה מזאת, הן עודדו את הגברים להקים משפחות במשך תקופת השעבוד הקשה. התלמוד מספר כיצד הנשים היו מרגיעות את בעליהן בשדות, מתקשטות ומביאות אותם בהדרגה ליחסי אישות. הודות למסירותן של נשות העם היהודי נולד דור שלם.

וכיום? אנו לא עבדים לפרעה, ולמעשה אנו לא סובלים כל-כך. הקשיים הגדולים ביותר בחיים מסתכמים בתשלום משכנתא, בתשלום ארנונה ובתיקון תיבת ההילוכים במכונית. אפילו אלה מאיתנו החיים במצוקה כלכלית, עדיין חיים בתנאים משופרים בהרבה מחיי אבותינו במצרים. אולם אנחנו קיבלנו שטיפת מוח ממערכת הערכים החברתית שבתוכה גדלנו ומן המניפולציות של אמצעי התקשורת – שאדם שיש לו יותר משלושה ילדים הוא ממש גס ופרימיטיבי...

כולם יודעים שהמצווה הראשונה בתנ"ך היא מצוות "פרו ורבו", וכולנו נקראים לבנות את העולם ולאכלס אותו. יש הטוענים שהפסוק היה רלוונטי רק בימי קדם, כשהאוכלוסייה העולמית הסתכמה באדם וחווה ובעוד כמה בני-אדם אותם ניתן היה למנות על כף היד. כיום, הם אומרים, אנו סובלים מעודף אוכלוסייה, מרעב ומעוני, ולכן המצווה כבר אינה תקפה עוד. ובכן, ידוע לכול שעודף אוכלוסייה אינו מהווה בעיה בארצות ובקהילות עשירות. כמו כן ידוע שניתן להתגבר על הרעב העולמי אילו רק תקום תכנית גלובלית הגונה לחלוקת מזון. ילד אחד נוסף שיוולד בתל-אביב, לא יגרום לרעב בבנגלדש.

ברור שמפרספקטיבה יהודית מספר היהודים נמוך מאוד. עדיין לא השלמנו את שליש עמנו שהושמד בשואה. מספרנו היה אמור להיות גדול הרבה יותר כיום. מובן שההתבוללות היא סיבה מרכזית לכך שמספר היהודים הולך ופוחת, אולם סיבה מרכזית לא פחות היא שאנו מקימים משפחות קטנות יותר. נראה כי היהודים תופסים את הכלל הקובע "שני ילדים לכל משפחה" ברצינות רבה יותר מכל השאר. אם כבר, מותר לנו שלא לקיים את הכלל הזה כי אנו, כעם, עדיין עסוקים במילוי האבדות שלנו. חוץ מזה, הרי רוב הסיכויים הם שאנו, היהודים, לא נפנה לאו"ם או לבנק העולמי במקרה של מצוקה כלכלית. אם יהיה צורך בסיוע – נעניק אותו בעצמנו.

הבה נקח את שיעור היהודים בישראל כדוגמא. אחד הגורמים המחמירים ביותר את מצבנו במזרח התיכון הוא העובדה ששיעור ההתרבות של הפלסטינים גדול מזה של הישראלים. אילו לכל משפחה ישראלית היה ילד אחד נוסף, אזי לא היינו כה תלויים בכמות העלייה ארצה של יהודים מהפזורות.

האם לא עולה המון כסף לגדל משפחה גדולה? – ובכן, בלי ספק במשפחה גדולה יש יותר פיות להאכיל, יותר גופים להלביש ויותר נפשות לחנך, והמשמעות של כל אלה היא תקציב משפחתי גדול יותר. אבל זוהי גם שאלה של סדרי עדיפויות, של הקצאת משאבים נכונה ושל החלטות נבונות. לבחור כלי רכב משפחתי במקום במכונית יוקרה זו רק דוגמה אחת לדרכן של משפחות גדולות יותר להסתדר בחיים. בסופו של דבר אנו שמים את מבטחנו באלוקים ובאמת מאמינים שכל ילד נוסף מביא ברכה חדשה מהשם יתברך לסייע לנו לגדל את הילד הזה.

במשך השנים שמעתי באירועים רבים נשים שעברו את גיל הפוריות מבטאות אומרות שחבל שלא הביאו לעולם ילדים רבים יותר. שחקניות מפורסמות לא מעטות היו עסוקות בקריירות שלהן במהלך שנות הפוריות שלהן, וכשסוף-סוף הן היו מוכנות להתחיל להקים משפחה, הדבר כבר לא היה פשוט כל כך. השעונים הביולוגיים שלהן המשיכו לתקתק בעוד הן שיחקו על גבי המסך עבור אנשים אחרים.

תודה לא-ל, אשתי ואנוכי התברכנו במשפחה גדולה. במשך השנים שמענו בדיחות והערות פוגעות רבות. כששאלו את אשתי בפליאה, "כמה ילדים יש לך?". תשובתה היא תמיד "אחד מכל סוג". אני יכול בהחלט להבין את אותו רב שנמאס לו מכל המבטים הפוגעים שננעצו בילדיו. ברנשים פיקחים למיניהם היו מקניטים אותו בשאלות כמו "מתי כבר תפסיק עם זה?". ומה הייתה תשובתו? – "כשאגיע לשישה מיליון!", ובכך חתם את הדיון.

כך שאם אתה מרגיש את יצר הקינון מתעורר בך, כן, הישמע לקריאת לבבך. אם אתה רוצה להביא לעצמך הרבה ברכה ונחת (שלא לדבר על נכדים) לשנים ארוכות, הבא עוד ילד לעולם. אל תתן למוסכמות, לציניות, או אפילו לחמותך, להפחיד אותך! תכנן משפחה גדולה יותר. היא תהפוך אותך לגדול מן החיים ותעניק לך הרבה סיפוק ונחת למשך כל חייך.

סבתותינו במצרים היו גיבורות. אמונתן בנתה אומה. מי ייתן שנעשה את חלקנו ובעזרת השם גם לנו תבוא הגאולה.