התשובה הבאה נכתבה ככל הנראה לאדם שביקש לעזוב את מקום עבודתו כי הוא חיפש שידרוג והתקדמות בקריירה האישית שלו.

הרבי השיב לו במילים הבאות (כאן בתוספת סימני פיסוק):

"כיון שהשגחה עליונה נתנה לו האפשריות לעזור לאחרים – הן במשפחתו, והן על-ידי עסקנותו הציבורית (בבית הכנסת, ובבית הספר וכולי) –

הרי זה אושר ומתנה גדולה מהשם יתברך, וצריך להיות מזה אצלו סיפוק נפשי גדול.

(ולכן) ימשיך בפרנסתו דעתה (הנוכחית).

ומה שלדעתו אינו בדרגא גבוהה יותר שם (במקום עבודתו) – הרי לא זהו העיקר בחיים, כי אם עשיית טוב וכולי."

בתשובתו הרבי הדגיש לאדם כי הקריירה האישית לא צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, אלא האפשרות לעשות טוב ולהשפיע בצורה חיובית על הסביבה. אם לאדם יש את ההזדמנות לעשות זאת במקום עבודתו – הוא צריך למצוא בכך סיפוק רב.