קוראים יקרים,
השתתפתי בהרבה חתונות, אך החופה אותה ערכתי בל"ג בעומר האחרון אולי הייתה המרגשת מכולן. החתן והכלה היו זוג נשוי קרוב לשלושים שנה... הם התחתנו ברוסיה הקומוניסטית ולא זכו לערוך חופה כדת משה וישראל.
עין לא נותרה יבשה כשהחתן ענד את הטבעת על אצבע הכלה ואמר את הטקסט הקדוש לנו "הרי את מקודשת לי..." והריקודים בסעודה הצנועה היו שמחים כל-כך. בלי לומר זאת, היו אלו גם ריקודים של ניצחון על עשרות שנות דיכוי והשפלה בברית המועצות; למרות הנסיונות הנואשים של סטלין וחבריו להכחיד את הדת היהודית, עם ישראל חי וקיים!
אין מה לומר, ליהודים ממדינות חבר העמים יש המון אומץ. לבוא ולומר "לא עברתי ברית בגיל שמונה ימים, אני מוכן לעבור זאת כעת כשאני בגיל שמונים" או "למרות שכבר יש לנו נכדים אנו רוצים לערוך חופה יהודית ולהמשיך את המסורת היהודית" זה בכלל לא פשוט, אבל אלפי יהודים עושים זאת בכל שנה.
לזוג הישן-חדש ולכל אותם יהודים אמיצים נאמר: יישר כוח! אתם מהווים השראה עבור כולנו. אתם מלמדים אותנו לחתור קדימה, ותמיד נזכור שגם אם החסרנו משהו בצעירותנו, לא נתבייש להשלים זאת.
קריאה מהנה, והמשך שבוע נעים,
הרב מנדי קמינקר
