מדוע אסור לספור יהודים?

שאלה:

היום קרה לי משהו מוזר ביותר. חלפתי ליד בית כנסת בעירי וביקשו ממני להצטרף לתפילה. המתפללים הסבירו לי שהם זקוקים לעשרה אנשים כדי להתפלל "בציבור" והיה חסר להם רק אחד.

הסכמתי בכיף. אבל לפני התפילה מישהו שעמד לידי הושיט אצבע על כל אחד מהמתפללים ומלמל איזה משפט לא ברור. הרגשתי נורא נבוך! האם הייתה זו איזו ברכה, או קללה, או מה בדיוק?

תשובה:

הסר דאגה מליבך: קללה זו בטח לא הייתה – הרי באת לעשות מצווה! אך גם ברכה זו לא הייתה. מה שהתרחש שם היה פשוט ספירה קצרה של המשתתפים בטרם התחילה התפילה כדי לוודא שאכן יש עשרה מתפללים בבית הכנסת. סביר להניח שהוא עשה זאת באמצעות אמירת פסוק מספר התהילים: "הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם." בפסוק יש רק עשר מילים; הוא הצביע על כל מתפלל ואמר מילה נוספת מהפסוק, וכשהגיע למילה האחרונה 'העולם' הוא ידע שאכן יש עשרה מתפללים במקום.

הסיבה לכך נעוצה במנהג יהודי עתיק: שלא לספור יהודים.

מתי התחיל המנהג?

כשבני ישראל נדדו במדבר ביקש האלוקים לדעת את מספרם ולפיכך ציווה על משה לערוך מפקד אוכלוסין. כמה סיבות ניתנו לאותו מפקד, ביניהם: א) אנו אוהבים לספור דברים החביבים עלינו כדי לדעת כמה יש לנו ממנו; ב) כדי לוודא שמספרם של בני ישראל רב דיו כדי שיזכו להתגלות אלוקית בתוכם עם הקמת המשכן; ג) ספירת הלוחמים כהכנה לקראת כיבוש ארץ ישראל.

אך מפקד האוכלוסין לא נערך באמצעות ספירת כל יהודי, אלא בדרך אחרת: כל יהודי נתן מטבע של חצי שקל, ולאחר-מכן משה רבינו ספר את כל המטבעות וכך הוא ידע את מספרם של עם ישראל. במפקד האוכלוסין הראשון שנערך על פי הציווי האלוקי נאמר "כי תשא (תספור) את ראש בני ישראל לפקודיהם (למספרם) ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם (כל אחד מהמשתתפים יתן מטבע עבור המפקד) ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם."

גם שנים רבות לאחר-מכן, כששאול המלך ביקש לדעת כמה חיילים מונה צבאו, הוא השתמש בשיטה דומה: הוא ביקש מכל חייל לגשת אל דיר הכבשים של המלך ולהביא טלה אחד, וכשספר את הטלאים ידע את מספרם של חייליו.

על דוד המלך, לעומת זאת, נאמר כי הוא שגה וערך מפקד אוכלוסין באמצעות ספירת האנשים. התוצאות היו טראגיות, כמו שהנביא מספר: "וירע בעיני האלוקים על הדבר הזה ויך את ישראל... ויתן ה' דבר בישראל ויפול מישראל שבעים אלף איש" (דברי הימים א כא).

אך מדוע, בעצם?

כמה סיבות ניתנו לאיסור ספירת בני-ישראל. אחת מהם היא הפסוק בו האלוקים מבטיח כי עם ישראל יתרבה אך עם זאת מציין כי אין למנות אותו. "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר." בתלמוד ישנם דיעות הרואות במילים "לא ימוד ולא יספר" איסור לספור את בני-ישראל.

הסברים נוספים שניתנו לאיסור זה הם:

• הספירה מייחדת ומבדילה את היחיד מן הציבור, ואם לאותו אדם חטאים ועוונות הם ייזכרו לו והוא יענש עליהם.
• הסבר נוסף ודומה: כאשר עם ישראל כלול יחדיו, מגן עליהם האלוקים. אך כאשר מבדילים בין אדם לחברו, אז כל אחד זוכה להגנה ולברכה רק בהתאם למעשיו.
• הדבר נעשה כדי שתשרה על עם ישראל ברכה, שכן "אין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד אלא בדבר הסמוי מן העין."

על מפקד האוכלוסין בישראל

בשל האיסור לספור יהודים, קיים ויכוח הלכתי כיצד יש לנהוג במפקד האוכלוסין בישראל. ישנם הטוענים כי השתתפות במפקד כמוה כמתן יד לביצוע האיסור; אחרים נוטים להתיר זאת כיוון שהמפקד סופר רק את שמות האנשים המופיעים בטופס, ולא את האנשים עצמם, וכן בגלל שבמפקד משתתפים יהודים ולא יהודים כאחד.

כיצד סופרים בכל זאת?

כמו שחווית אתה, ישנם פעמים רבות בהם מוכרחים לספור את המשתתפים. כמו שקרה בבית הכנסת אליו הצטרפת לתפילה שביקשו לדעת האם אכן נוכחים עשרה מתפללים. לפיכך ישנם כמה דרכים להימנע מספירה ישירה:

* במקום לספור אנשים סופרים אצבעות או איבר דומה.

* כאשר בודקים האם יש מנין בבית הכנסת, משתמשים בפסוק מן התורה המכיל עשר מילים (בדרך כלל הפסוק "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם").

* דרך אחרת היא לומר: לא אחד, לא שניים, לא שלושה וכדומה.

מה שכן, ברגע שהספירה הושלמה, ניתן להשתמש במספר הסופי כמו שהוא ואין צורך לומר "בשכונה שלנו גרים לא חמש מאות איש..."