נוסח הברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, פוקח עורים.

ברכה זו, בדומה לברכות הבאות אחריה, משקפת את תהליך השינוי ממצב של שינה לזה של יקיצה.

כשאנו ישנים, עינינו אינן מתפקדות. אפילו אם אנחנו ישנים בעינים פקוחות, איננו רואים במשך זמן השינה אנחנו כמו סומים, שחוש הראיה שלהם לא פועל. לכן כשאנו מתעוררים ורואים שוב, אנו מודים לה' שהשיב לנו את כושר הראיה.

אבל כפי שכבר העירונו בקשר לברכות הקודמות, יש משמעות עמוקה יותר למלים "פוקח עורים". הבורא ב"ה חנן אותנו בכשרון לראות לעומקם של הדברים ולא ראיה שטחית גשמית גרידא. "ראייתנו" אינה מצטמצמת לעיני הבשר לבדן, אלא אנו רואים גם בעיני השכל. אנו רואים את האמת ; אנו רואים את יד ה' בכל הסובב אותנו.יש בני אדם בעלי ראיה אופטית (גשמית) מושלמת שהם סומים לחלוטין בכל הנוגע לראיית מושגים רוחנים ; הללו לא מסוגלים לראות את חסדי ההשגחה העליונה, המנחה גורלו של כל אדם ושל כל דבר ; הללו הם כמו עוורים המגששים באפלה.

התורה הקדושה מצוה: "לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלוקיך אני ה". בפסוק זה אנו מצווים שלא לקלל ולא להשמיץ אדם שאינו שומע. אין זה משנה אם אותו אדם הוא חרש מלידה או שאינו שומע בגין המרחק ; בשני המקרים אין הוא יכול להגן על עצמו או על שמו הטוב. בדומה לכך כשאנו מוזהרים על "לפני עור לא תתן מכשול", לא די בהמנעות מלגרום נזק גופני לאדם שהוא עוור ממש, אלא מוזהרים אנו מלהכשיל אדם שהוא עוור בדבר מבחינה רוחנית, להביא לידי נסיון אדם שהוא חלש אופי, לעשות מעשה שיכול להתפרש כדוגמא שלילית לילדים, וכל כיוצא בזה.

אף על פי שהחרש אינו שומע את דברינו העוור אינו רואה את המכשול ששמנו בדרכו, מזהירה אותנו התורה כי ה' רואה ושומע הכל ולכן עלינו לירא את ה' ולהמנע מכל מעשה בלתי מתאים.

בדומה לכך כשאנו מתעוררים בבוקר ומודים לה' הפוקח עורים, אין אנו מודים לו על הראיה הגשמית גרידא, אלא גם על יכולת ההסתכלות הרוחנית, שבאמצעותה אנו מסוגלים לראות פנימיותם של דברים. אנו מודים לה' על שהאיר עינינו להבין משהו מגדולתו ומחסדיו, ועל ידי כך להחליט להדבק בדרכיו.