קונטרס אחרון לסימן לב

קונטרס אחרון לסימן לב:ו (ב)

והלכך בעי שהייה מעת לעת. הנה מה שכתב הב"יח בשם הר"ן,ט ואחריו נמשכו כל האחרונים,י דבעינן שהייה מעת לעת, לאו בפירוש אתמר בר"ן אהך דהכה במקל, אלא מכללו אתמר דכתב דכל הני דאמרינן בשמעתין כו', וסבר הב"י דגם הך דהכה במקל בכלל כל הני דשמעתין.

ומיהויא היינו דוקא היכא דחיישינן לריסוק, אבל משום פיסוק פשיטא דלא בעינן שהייה, כמבואר במקור דברי הר"ן אל[ו] בחדושי הרשב"א,יב הובא בב"י סוף סי' נ"ח. עיין שם במ"ש הב"י בתחלת הסימן בד"ה ואם שהתה כו' בשם הר"ןיג לפי דעת הרמב"םיד והכי קיימא לן.טו והלכך בהלכה דאתמר בהדיא בגמראטז דאין צריך בדיקה משום ריסוק, על כל פנים אין מקום לשהייה.יז

דאף הב"חיח לא כתב להחמיר כאן בהלכה יותר מבנפלה הואיל ולא היתה המכה אלא באבר אחד, אלא לענין בדיקה משום פיסוק, וכן משום קריעה באברים הפנימים שבמקום ההכאה, אבל משום ריסוק אין לחוש כלל אפילו בעמדה לשיטת רש"י,יט וכמ"ש מהר"ם בגליון הרי"ףכ שהיא שיטה א' שבר"ן,כא והובא בב"י בסי' נ"ח,כב דאין בדיקה כלל לריסוק,כג וכדעת הטור שם שפרט ומנהכד י"ח טריפות. ואם כן לפי זה ודאי דאף בהכה במקום אחד יצאה מחשש ריסוק כשעמדה, דאם לא כן אין בדיקה והכשר לעולם. ולפי דעת הב"ח סי' נ"חכה גם הרמב"םכו שבר"ן שםכז מודה דלא חיישינן לריסוק כלל כששהתה או עמדה. וגם לשון הר"ן מורה לכאורה דעל כל פנים בעמדהכח מודה הרמב"ם לרש"י. אלא שבחדושי הרשב"אכט ותורת הבית הארוךל מבואר דגם בעמדה חיישינן לריסוק. אבל בהלכה גם הרשב"א מודה לרש"י דאפילו באבר אחד אין חוששין לריסוק, דאם תימצי לומר שהילוך אינו מוציא מידי חשש ריסוק אבר אחד אם כן כשנמצא אבר אחד מרוסק אחר ההילוך אמאי שרי הרשב"א בתשובהלא המובאה בב"ילב וש"ע שם,לג דלמא שלט כח הנפילה והחבטה במקום זה יותר מאחר דחזינן ריסוק, ומנא לן לתלות הריסוק בדבר אחר. אלא ודאי משום דסבירא ליה להרשב"א שבכל ריסוק המטריף, אפילו ריסוק אבר אחד, אי אפשר שתלך כמו בשאר טריפה. עיין שם בב"י בשם הרשב"א. והא דלא חיישינן לשאר טריפות כקריעה ופיסוק כשהלכה, היינו משום שהיא בחזקת בריאה כמ"ש הר"ן.לד ומה שכתב הר"ן שם תחלהלה שמחמת החבטה נטרפה כו', היינו לשיטה הא'לו דהבדיקה אינה אלא לשאר טרפות ולא לריסוק. ומה שכתב אחר כךלז ואף על פי שאפשר שנקרעו הדקין כו' בחזקת בריאה כו',לח היינו לשיטת הרשב"א שממנו מקור דבריו שם, דסבירא ליה כהרמב"ם דלעיל שם במשנה, עיין שם ברשב"א.לט ואם כן בודאי לא נתכוין הב"ח להחמיר באבר אחד יותר מבנפלה, אלא לענין בדיקה דקריעה ופיסוק.

ואף גם לזאת החומראמ משמע מלשון רמ"א בהג"ה,מא וסתימת הט"ז וש"ך שם,מב דהלכה מהני לדידן בכל גווני, דאם לא כן היה להם לפרש דבאבר אחד לא מהני. וטעמם ונימוקם עמם כמו שכתב הר"ןמג אף על פי שאפשר שנקרעו הדקין מכל מקום כיון שהלכה כדרכה בחזקת בריאה היא. ולא דמי לחוט השדרה,מד שאינו בכלל הגוף ובהכאה קלה (אפילו בשבט כמ"ש הכלבומה ורש"ימו בספרים אחרים) חיישינן לשבירת השדרה שהמקל נוגע בה ומכה בה בכח וממילא נפסק החוט, כדפירש רש"י במשנה ריש פרק אלו טרפות.מז והא דלא חיישינן לחוט בנפילה כשהלכה, היינו שאילו נטרפה על ידי החבטה לא היתה יכולה לילך כמ"ש הר"ןמח לעיל. והיינו בחבטה דנפילה דוקא, אבל אברים שבחלל הגוף ליכא למיחש בהו לקריעה ופסוקה על ידי הכאה שמבחוץ, אלא במכה רבה עד שאינה יכולה לעמוד ולילך כדרכה מחמת הכאה זו,מט אבל אם הלכה כדרכה בידוע שלא היתה מכה רבה ובחזקת בריאה היא כמו שנתבאר. וכ"מ בזבחים דף ע"דנ מדלא מוקי בהכה במקום אחד.נאוכיון דאתחזק ספק טריפות אין מכניסין בעזרה לשוחטה דהקריבהו נא לפחתך, כדפי' רש"י שם,נב דלא ככרתי ופלתי סי' נ"ח.נג והא דלא מוקי בהכה בחוט השדרה, משום דאפשר לבדוק בשדרה מחיים לפי מ"ש הט"ז.נד והשתא אתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש בסי' ל"אנה לרמ"אנו וש"ךנז דאין צריך בדיקה כלל במוח בנחבסה, משום דמסתמא הלכה. ואם לא הלכה סמך רמ"א אמ"ש בסי' נ"ח.נח

והנהנט ממה שכתב הר"ןס אף על פי דאפשר שנקרעו הדקין כו', מבואר הטיב דרוצה לומר דחיישינן נמי לקריעות דקין וכיוצא בהן, ולא לחוט השדרה בלבד. וההיא עובדאסא דאשתכח חוט דאפסיק, אינה אלא לראיה שהילוך זה אינו מוציא מידי ספק ריסוק כמו שאינו מוציא מידי פסיקת החוט. וכן משמע גם כן בהדיא בתורת הבית הקצרסב מידי ספק. מעשה כו' מידי ספקסג כו' עיין שם. ולאיכא מאן דאמר שבר"ןסד אפילו הלכה חיישינן לחוט, אין ראיה כל כך מחוט לדחות תלמוד ערוך מהלכה,סה לפי מה שנתבארסו לחלק בין חוט לאברים הפנימים. אלא דנודע מה שכתב מהרמ"עסז דלעולם סברא ראשונה שכותב הפוסק בלשון סתם הוא עיקר בעיניו.סח וכן משמע גם כן בתורת הבית הארוךסט שהביא ראיה מאין חוששין דהכה במקל לאין חוששין דכולה שמעתין, דאפילו לחוט אין חוששין, דסבירא ליה דכולהו אין חוששין דכולה שמעתין כי הדדי נינהו לגמרי. ואם כן כולהו חוששין נמי כי הדדי נינהו לגמרי, וכמו שכתב בחדושיוע דהא לא מפלגינן בהו בגמרא ועל נפילה דמתניתין מייתי להו כו'. ואם כן לענין הלכה נמי ליכא לפלוגי בהו.עא וכן משמע ממה שכתב בתורת הבית הקצרעב דין זהעג גבי נפולה ולא לגבי שבורה,עד דלא כטורעה ששינה דרכו מדרך הגמראעו והרשב"א והרמב"ם,עז משום דסבירא ליהעח כאיכא מאן דאמר שבר"ן,עט כמ"ש הדרכי משה.פ ומיהו לפי זה דהרמב"ם גם כן סבירא ליה כהרשב"א,פא אם כן צריך לומר דמה שכתב בפ' י"אפב בנתרוצץ צריך בדיקה סתם, ומשמע אף שהלכה.פג היינו משום דנתרוצץ צריך בדיקת סדקין ובקעים מפולשים.פד והשתא אתי שפיר דלא קשה מידי על רמ"א וש"ך שלא הצריכו בדיקה בנחבסה,פה נגד דעת הרמב"ם פי"א.פו עיין מ"ש סי' ל"א.פז

מ"ש הפרי חדשפח שכן דעת רש"יפט שכתב חיישינן לחוט השדרה.צ לכאורה נהפוך הוא, מדלא כתב כן רש"י תחלה אלא במחיוה אפיסקיה דוקא.צא תדע שהרי הרשב"א בתורת הבית הקצרצב כתב בהדיא בראש המקל מכה בכח ומרסק וכן במקום הקשרים, ובאפיסקיה כתבצג חוששין שמא פסק החוט, אלמא דסבירא ליה לחלק ביניהם, משום דסבירא ליה שאינה מכה בכח אלא בראש המקל או בקשרים ולא באמצע, אף על פי שמכה לרוחב השדרה. דלא כמשמעות הש"ך,צד וצריך עיון: