מדי יום חמישי, כאשר ברכה מבשלת ואופה לכבוד שבת, אין לה מושג כמה מנות היא צריכה. היא פשוט מכינה המון אוכל במטבח התעשייתי שהקימו היא ובעלה בביתם שבמירון. ולא, הם לא מתפרנסים מעסקי המזון. יוסף חיים הוא מאמן אישי (קואוצ'ר) ועובד גם בתחזוקה ובאבטחה של היישוב מירון. ברכה, אישה מוכשרת ומלאת אמביציה, מתמקדת בתקופה זו בגידול 6 ילדיה ובהם 2 ילדים עם cp - שיתוק מוחין שזקוקים להרבה חום והשקעה והמון טיפול בבירוקרטיה... היא אוהבת מאד לאפות ומקווה מתישהו לפנות זמן וכוחות כדי לפתוח עסק בתחום. לקראת ל"ג בעומר היא הכינה 30 קילוגרמים של בצק לחלות, לחמניות ועוגיות, זהו רק חלק מהאוכל שיחולק בביתם. סביב השולחן בסלון יסעדו מאות אורחים ובלילה, יהפוך הסלון לחדר לינה גדול לבנות. חדר האוכל יספק לאורך כל שעות היום שתיה חמה, עוגות ועוגיות של ברכה ויהפוך למעין תחנת רכבת של יוצאים ובאים במשך היום וחדר לינה לבנים בלילה והחדרים כולם ינתנו לזוגות שמגיעים להתארח ואם זה לא מספיק גם על הדשא שמסביב לביתם יוקמו אוהלים כדי לארח את עולי מירון.
הרופאים אמרו "חבל עליכם"
ברכה ובעלה יוסף חיים הכירו בשידוך, היא מירושלים, הוא מכפר חב"ד, מהר מאד הרגישו שנועדו זה לזה והחליטו להתחתן. לאחר כמה חודשים ברכה נכנסה להריון תקין והיתה שמחה ומאושרת. שנה בדיוק לאחר החתונה נולד להם בן בכור. לידה קלה ואושר גדול, אבל אז התנפץ להם החלום. יום לאחר הלידה, הרופאים אבחנו שהתינוק הקטן לוקה בשיתוק מוחין. הם אמרו לברכה ולבעלה ההמומים שישאירו את התינוק בבית החולים או יעבירו אותו בעצמם למוסד שיבחרו. הצפי היה שהילד לא ילך, לא ידבר, לא יתפתח ויהיה ברמת תפקוד נמוכה מאד. "חבל עליכם, אתם זוג צעיר בתחילת הדרך" אמרו הרופאים, "תשאירו אותו ותמשיכו בחייכם".
בני הזוג בולטון היו שבורים. הבן הבכור שלהם, הנכד הראשון משני הצדדים, הוא ילד חולה. הם לא ידעו מאיפה נפל עליהם התיק הזה. אבל ברגע שהתינוק היה בזרועותיהם, הם חשו אהבה עצומה אליו והחליטו יחד שהתינוק הזה עם הבעיות שלו נשלח אליהם מאלוקים והם יגדלו אותו באהבה וילכו כל מרחק על מנת לקדם ולפתח אותו.
לשיתוק מוחין יש ספקטרום רחב עם רמות שונות לגמרי של תפקוד. הפגיעה של התינוק שנקרא מנחם מנדל ומכונה "מנדול" היתה בשרירים, שרירי הפה שגרמו לכך שהתקשה לאכול ולדבר, שרירי העיניים שגרמו לפזילה קשה שתוקנה על ידי ניתוחים ושרירי הרגליים, הגורמים לו לבעיות הליכה ואי יציבות, מהם הוא סובל עד היום ונזקק לכסא גלגלים.
כאשר היה מנדול בן שנה ושמונה חודשים, ילדה ברכה בן נוסף ובריא לחלוטין, רחבעם שמו. רחבעם התפתח מהר ובשלב מסוים עקף את מנדול והחל לדבר שוטף, ללכת ולעשות המון פעולות שמנדול לא יכל. זה לא היה פשוט לראות את הפער בין הילדים. ברכה ובעלה ראו שמנדול שהיה כבר בן 3, מרגיש מתוסכל מחוסר היכולת לבטא את עצמו והם שלחו אותו למומחית בעלת שם שהמציאה שיטה ללימוד קריאה וכתיבה לילדים בעלי לקויות. בגיל 3 וחצי מנדול לא ידע ללכת ולדבר, אבל הוא קרא וכתב. זה אפשר לו לבטא את עצמו ונתן לו בטחון בכך שלפחות בקריאה הוא עולה על אחיו הקטן.
ברכה ובעלה נסעו כמה פעמים בשבוע מביתם בכפר חב"ד לפיזיוטרפיסטית בירושלים, להידרותרפיה, לקלינאית תקשורת, טיפול הומאופתי ועוד שלל טיפולים, הכל כדי שמנדול יתפתח.
בניגוד לתחזיות השחורות של הרופאים, כשהיה בן 4, החל מנדול לדבר וללכת וההתרגשות היתה עצומה. ברכה ילדה עוד שתי בנות בריאות ומקסימות. הם המשיכו להשקיע במנדול ודגלו בכך שיחיה חיים מלאים. מנדול הלך עם בני המשפחה לכל מקום, מעולם לא נשאר בבית בגלל המוגבלות שלו.
לאורך כל השנים היה לזוג בולטון קשר מיוחד לקברו של רשב"י במירון. הם היו מקפידים לנסוע להתפלל אצלו מדי ראש חודש ולקחו גם את הילדים לשם פעמים רבות. כשהיה מנדול בן 9, לאחר שנים של מגורים בכפר חב"ד, הם החליטו לעבור לגור במירון. המרחבים, האוויר הנעים, הקדושה והשלווה של המקום קסמו להם. הקושי הגדול עם המעבר היה בהכנסתו של מנדול לתלמוד תורה חדש. בתלמוד תורה הקודם אהבו אותו מאד, למדו לראות את הילד המדהים שמעבר למגבלות ולכסא הגלגלים. בתלמוד תורה החדש הם נאלצו להתחיל שוב מאפס, מבטים של ילדים, חוסר הבנה של הלקויות שלו, צוות שנבהל מאחריות וחודשים ארוכים שבסיומם נערכה מסיבת גמרא בהשתתפותו של מנדול ובה ניגש המנהל אל ברכה ושיבח את מנדול המיוחד, הצדיק והחכם שאהוב על כל התלמידים והצוות.
התמודדות שניה
לפני שנתיים ילדה ברכה את בנה החמישי, שלמה דוד חי. בתחילה התפתח שלמה כרגיל אבל כשהיה בן כמה חודשים הבחינה ברכה שיש לו בעיות בתפקוד ולקחה אותו לבדיקות. למרבה ההלם התברר ששלמה הקטן, הדומה למנדול שתי טיפות מים, סובל בדיוק מאותן הבעיות.
ברכה מצאה את עצמה חוזרת למקום בו היתה לפני שנים, שוב אבחונים ובדיקות, ניתוחים לתיקון פזילה, הכל חזר על עצמו ופתח אצלה ואצל בעלה את הכאב שהיה טמון עמוק בלב. 11 שנים הבדל הכל חזר על עצמו, תחושה של דה ז'ה וו כואבת ובלתי נתפסת.
לתת זו התרופה שלנו
הדרך המיוחדת של בני הזוג בולטון להתמודד עם הקשיים שלהם בחיים, היא על ידי נתינה ועזרה לאחרים.
לאורך כל השנה ברכה ובעלה מארחים בביתם את עולי מירון. אנשים רבים מגיעים ו"נתקעים" בלי מקום לישון או לאכול בו. הבית של הזוג בולטון תמיד פתוח. אפשר היה לצפות מזוג שמטופל בשני ילדים חולים שיסתפקו בגידול הילדים, אבל ברכה אומרת שהנתינה לאחרים היא התרופה שלהם, שברגע שהם נותנים ועוזרים זה ממלא את הבית בברכה והם בעצם מקבלים יותר מאשר הם נותנים.
"הילדים שלי לא יודעים מה זה שבת בלי אורחים. הם כל כך אוהבים את ההווי הזה, את ההכרות עם אנשים חדשים מדי שבוע. קרה פעם שהרגשתי לא טוב והחלטתי לעשות שבת רק לנו, בני המשפחה. כאשר בעלי הגיע מבית הכנסת הוא אמר שתיכף מגיע זוג עם 5 ילדים שאין להם איפה לאכול. הילדים כל כך שמחו. מהר מאד ארגנו להם מקום. אוכל היה בשפע כי אני מגיעה ממשפחה של 11 ילדים ופשוט לא יודעת לבשל כמויות קטנות. כאשר הם הגיעו התברר שזוהי חברה שלי שלא ראיתי שנים. היא ובעלה שכרו צימר במירון והזמינו אוכל מקייטרינג. בעלי הקייטרינג הניחו את ארגז האוכל בחוץ וכאשר חברתי ובעלה הגיעו, מישהו כבר לקח את הארגז. כאשר בעלה ראה את יוסף חיים בבית כנסת, הוא שאל אותו איפה אתם מתארחים? בעלי ענה שאנחנו גרים במקום והם מוזמנים אלינו. זו היתה אחת השבתות המקסימות שהיו לנו. ראיתי איך הקב"ה דואג שתמיד יהיו לנו אורחים ויהיה לנו במה לארח אותם."
לילדים החולים בcp יש כל מיני אובססיות. מנדול מצא אובססיה חיובית, מגיל קטן היה מחובר בצורה בלתי רגילה לרבי. מנדול החל לצפות שעות בסרטים של הרבי, להדביק מדבקות ותמונות של הרבי בכל מקום, לקרוא בספריו של הרבי וכאשר כאב לו משהו, הוא נרגע רק על ידי צפייה בתמונה של הרבי. כאשר עברו לגור במירון הוא נקשר מאד לקבר הרשב"י.
מדי שבת הוא מתעקש שיקחו אותו לשם. מדובר במרחק של 20 דקות הליכה מהירה לאדם בריא ויוסף חיים מחבר את כסא הגלגלים של מנדול אל הגרטל שלו וצועד לקברו של הרשב"י עם כל כובד משקלו של מנדול וכסא הגלגלים, כדי לשמח אותו. בגשם ובחום מנדול מתעקש ולא מוותר על עליה לציון.
בתלמוד תורה שבו לומד מנדול בית הכנסת לא מונגש עבורו והוא יכול להיכנס רק לכיתת הלימוד. לכן, מדי בוקר ברכה מסיעה אותו להתפלל בקברו של הרשב"י ומשם לוקחת אותו ההסעה הישר אל השיעור הראשון בכיתה. אם קרה שהם התעכבו קצת בבוקר ולא הספיקו לקברו של הרשב"י, מנדול לוקח את זה קשה.
כל התושבים ביישוב, השומרים על הקבר ואנשים שעולים קבוע לקברו של הרשב"י מכירים את מנדול ואוהבים אותו מאד.
וכשל"ג בעומר מתקרב, המקפיאים מלאים באוכל, שולחנות כבר הוצאו מהמחסן. הבית כולו ערוך ומוכן כדי לארח כמה שיותר יהודים, ללא תמורה.
לא קשה לכם עם ההמולה והבלאגן?
"קשה? מחכים לזה כל השנה, מל"ג בעומר אנחנו מקבלים מטענים ואנרגיות טובות, עד השנה הבאה".
איך אתם מממנים את כל האירוח הזה? מדובר בוודאי בסכומי עתק.
"המימון מגיע מרבי שמעון עצמו, אין לי הסבר לזה. יש שבתות או זמנים שבהם אני אומרת לבעלי, איך נסתדר? מאיפה נקנה? ובסוף אנחנו מסתדרים. מזמן הבנו שהאירוח הזה הוא הברכה בבית שלנו. אני כבר מחכה לשים בכניסה את הדוד הגדול של המים הרותחים עם מתקנים לתה וקפה ולראות איך הדלת לא ננעלת, 24 שעות מגיעים אנשים רעבים ועייפים, מכינים קפה או תה וטועמים מהעוגות שלי, אין לי מילים לתאר כמה זה עושה לי טוב בלב, איזו קדושה של אחדות ואהבת ישראל ממלאת את הבית. עשרות יהודים ממגזרים שונים, מכל קצוות הארץ והעולם, מתאחדים בבית שלי ומברכים על העוגיות שהכנתי. צריך לבוא לכאן כדי להבין".
וברכה ממהרת להזמין את כל מי שמעוניין, להגיע בל"ג בעומר לבית משפחת בולטון במירון.
מה המסר שלך להורים לילדים מיוחדים?
"יש את השלב הראשון של התנפצות החלום של ילד בריא ומוצלח, השלב שבו את מבינה שהילד הזה הוא לא מה שחלמת. זהו שלב נורמלי אבל הוא חייב לחלוף. כאשר נתקעים שם ומתאבלים על הילד שהוא יכל להיות, לא מאפשרים לילד להתפתח ולהיות אהוב. כאשר מחביאים אותו בבית ומתביישים בו, הוא מתבייש בעצמו. ברגע שמאמינים בילד, אוהבים ומקבלים אותו כמו שהוא, למרות כל הקושי הילד מאמין בעצמו ומתקדם בצורה בלתי רגילה. צריך לתת אהבה וחיבוקים בלי סוף ולקבל את הילד, להגיד לעצמנו שזו המתנה שאלוקים נתן לי ועם זה אני אעשה את הכי טוב שיש."
לפני שנה חגגה חגגה משפחת בולטון בר מצווה למנדול. הילד שהרופאים המליצו להם להשאיר בבית החולים, אמרו שלא ידבר ולא ילך ולא יצא ממנו כלום. הגיע לבר המצווה שלו כשהוא הולך, יושב, מדבר ומתפקד. מניח תפילין ומאושר מהיום הגדול, כמעט כמו ילד רגיל. הכל בזכות האהבה וההשקעה העצומה של הוריו. בבר המצווה הוקרן סרט על יום בחייו של מנדול. הקהל כולו הזיל דמעות. לראות איך ילד שסובל ממגבלה לא פשוטה, מנהל חיים מלאים, מקפיד על קיום מצוות החל מנטילת ידיים ועד קריאת שמע על המיטה כשלאורך כל היום הוא מחייך.
"הילדים האלו הם נשמות גבוהות מאד שירדו בגוף לא מושלם. זה לא פשוט לגדל ילד כזה, אבל זו זכות גדולה" אומרת ברכה.
כתוב תגובה